נפטרה חולת הסרטן שנתנה השראה למאות חולים אחרים
זהר גלס העניקה אמונה לכל מי שהרפואה הקונבנציונלית התייאשה ממנו. לאחר שהרופאים הודיעו לה שזמנה קצוב, גלס התמודדה עם סרטן סופני באמצעות "מסע ריפוי עצמי". היא נגעה בחייהם של המוני חולים בעזרת הרצאות, סרטונים וכתבות, אבל בשבוע שעבר נפטרה במפתיע מהמחלה שהיכתה שוב. עכשיו מנסים אוהביה ומעריציה להתגבר על המכה הקשה
ביום שישי האחרון ליוו מאות אנשים את מסע הלוויה של זהר גלס בבית העלמין בקיבוץ גליל ים שעל גבול הרצליה. הם עמדו על קברה הטרי, המומים ומסרבים להאמין שזהר כבר לא כאן. אף אחד מהם לא ציפה לסוף הטרגי הזה. זהר בת ה־31 היוותה בשנה האחרונה מקור השראה ותקווה לקהילה גדולה של חולי סרטן.
אחרי שהרופאים הודיעו לה כי מצבה סופני וסיכוייה להחלים אפסו, זהר יצאה למה שהיא כינתה "מסע ריפוי עצמי". היא הפסיקה את הטיפול הרפואי הקונבנציונלי, הפכה לטבעונית, החלה באימוני מדיטציה, ובעיקר התמודדה עם הסרטן בכוח האמונה, וחדלה להתייחס לגידולים הרבים שפשטו בגופה כאל אויב. להפתעת הרופאים שהקציבו לה זמן קצר לחיות זהר שרדה, וסיפורה מעורר ההשראה סוקר באופן נרחב בתקשורת.
היא הפכה למרצה מבוקשת ולגורו עבור חולי סרטן בארץ ובעולם. "ממלחמה להחלמה", נקראה סדרת ההרצאות שהעבירה בכל רחבי הארץ. אבל לפני כשבוע הסיפור המופלא שלה זכה לטוויסט אכזרי. זהר נפטרה במפתיע. "השטן", כפי שחבריה כתבו בעמוד הפייסבוק שלה, חזר לביקור אחרון.
עמוד הפייסבוק של זהר הפך בימים האחרונים למצבה נרגשת לזכרה. חבריה הכואבים מסרבים לעכל את האובדן של האישה הלוחמת והאופטימית. "בצער רב אנו נפרדים מאחותנו המהממת, המדהימה, יפת התואר שנקטפה מאתנו כל כך מוקדם ונלחמה כמו לביאה בכל רגע נתון. זהר, אנחנו כל כך אוהבים והמומים וכואבים מאוד", כתבו בני משפחתה של זהר בדף הפייסבוק שלה ובישרו לעוקביה את החדשות המרות.
"מהרגע הראשון שנתקלתי לפני כשנה בסרטון של זהר בפייסבוק - התאהבתי בה", מספרת הילה, בת 42, חולת סרטן שד גרורתי מאזור השרון. "היא הייתה כמו מלאך שירד לאדמה ושינה לי את התוכנה. התחלתי לחשוב חיובי, הפכתי לאופטימית. היא הייתה עבורי ההוכחה הניצחת שאפשר לנצח את הסרטן כנגד כל הסיכויים. הגדירו אותה סופנית, והיא הראתה לרופאים שהם לא אלוהים. בהמשך גם הייתי בהרצאה שלה וכל כך התחזקתי. פתאום התחלתי לאכול, פתאום היה לי שוב חשק ללכת עם הבעל שלי לקולנוע, לחבק את הילדים שלי בלי לשדר להם שכל רגע אני עומדת להיפרד מהעולם, ועדיף שאתרחק מהם כדי שלא יסבלו כשאמות".
ואז, בסוף השבוע האחרון, נתקלה הילה בבשורה המרה בעמוד הפייסבוק של זהר. "לא זרם לי דם בגוף באותו הרגע. התיישבתי והתייפחתי כמו שלא בכיתי מאז שגילו אצלי את הסרטן. כל התקווה שלי שאולי אני מצליחה לנצח את החרא הזה, פשוט שטן כמו שאחרים כתבו בפוסטים אחרי מותה — ספגה מכה קשה. הנה זהר, הגורו שלי, לא כאן פתאום ביום אחד. כל האוויר להילחם יצא לי, ממש בלון שמתפוצץ. אם לגורו שלי זה קרה, אז זה יקרה גם לי. רק מתי? אני מסרבת להאמין שהשטן הזה ניצח את זהר, ולא רק שהוא ניצח, אלא בבת אחת, בלי שום התראה, בלי הידרדרות מתועדת".
בלי פוזות, בלי להסתיר
לפני כשלוש שנים, בגיל 28, אובחנה זהר גלס כחולה בסרטן השד מסוג טריפל נגטיב, הנחשב לסרטן שד אגרסיבי מאוד. עם החיוך והעיניים האופטימיות שלה התמסרה זהר בכל הכוח למאבק — היא עברה טיפולים כימותרפיים, הקרנות וניתוחים להוצאת הגידולים. אך אלה לא עזרו — הרופאים שאיבחנו אז את מצבה הגדירו אותו כ"בלתי ניתן לריפוי על ידי טיפול אונקולוגי". היו כאלה שאף העריכו את סיכוי הריפוי שלה באפס אחוזים. זהר נאלצה לשמוע שוב ושוב שאין תרופה שתציל אותה, וכבר והופנתה למציאת הוספיס.
"הבנתי שכל הטיפולים שעשיתי עד עכשיו זו מלחמה, אבל 'בסרטן לא נלחמים' כי הסרטן עצמו הוא לא מחלה", הסבירה זהר מאיפה היא שואבת את האמונה. "הסרטן עצמו הוא תופעת לוואי של מערכת לא־מאוזנת, של גוף לא־מאוזן, של חיים לא־מאוזנים. אז למה לעזאזל אני מנסה להוריד כל הזמן את הגידולים? למה אני רק מתמקדת בהם? למה לא להתעסק בלהחלים?". זהר עברה לתזונה טבעונית ושינתה את התפיסה המחשבתית שלה. היא החלה לחפש ברשת סיפורי החלמה עם סוף טוב, הקליטה ושיננה משפטים אופטימיים, תירגלה מדיטציות ויוגה, שחתה מדי יום, ובעיקר הפכה לגורו של השראה בקרב חולות וחולי סרטן.
בסרטונים שהעלתה ליוטיוב סיפרה זהר לעשרות אלפי העוקבים כיצד הצליחה להביס את הסרטן. היא נהגה לומר בכל פורום אפשרי: "לא המצאתי תרופה לסרטן. בסך הכל שיניתי את הגישה שלי וקיבלתי תוצאות נהדרות. הגילוי היה אכן טלטלה עבורי. לא פשוט לגלות בגיל 28 שאת חולה בסרטן, אבל ההתמודדות שלי נעשתה בכמה מישורים. והמזל שלי הוא שאני אדם מאוד אופטימי מטבעי".
והאופטימיות שלה הדביקה חולים בסרטן ששאבו השראה גדולה מהסרטונים וההרצאות שהעבירה. "זהר נתנה לי כוח להמשיך לקום בבוקר ולהאמין שהכל יהיה בסדר", אומרת אורית, 49, אמא לשני ילדים וחולה בעצמה בסרטן. "מה יש להגיד, מאז שהבנתי מה קרה נגמרו לי הדמעות, נגמרו לי המילים ונגמרו לי הכוחות. בזכות זהר בחרתי לשנות תזונה ועברתי לאורח חיים בריא יותר מהימים שלפני המחלה. גם אצלי הסרטן שהתגלה בתחילה בחזה, נעלם בלי טיפולי כימו, קיבלתי רק הקרנות, ואני מאמינה בכל ליבי ששינוי התזונה שעשיתי בצורה דרסטית העלים יום אחד את הגידול. הרופאים שלי היו בעצמם בהלם. אלא שאחרי כמה חודשים, כשחזרתי לעשות ביקורת ובדיקת פט סיטי, התגלה שהסרטן חזר ובגדול. התרסקתי. אבל מיד פתחתי שוב את אחד הסרטונים ביוטיוב של זהר, וזה ניחם אותי איכשהו".
"הדרך שבה זהר פנתה אלינו החולים הייתה כל כך כנה ומיוחדת. בלי פוזות, בלי להסתיר את כל מה שעברה, בפתיחות מלאה. וכמובן שהיא חזרה על כל המשפטים האיומים האלה שהרופאים השמיעו לה לאורך כל המאבק שלה — משפטים שלצערי אני שומעת בכל ביקור אצל הצוות שמטפל בי. הם היו רוצים לקוות שהבדיקות יראו תוצאות אחרות, אבל הממצאים, בדיוק כמו אצל זהר, כל פעם מראים שיש עוד גידול ועוד גידול. מאריכים לי את החיים בתרופות. עברתי כנראה את כל מה שהרפואה הקונבציונלית יכולה לתת לי. בעלי לא מפסיק לחקור דרך גוגל על טיפולים חדשניים בחו"ל. המילים של זהר הצליחו להרים לי את מצב הרוח ולתת לי סיבה לתקווה. כי אם אצלה הסרטן האלים ביותר נעלם, אז אולי גם אצלי יקרה נס והוא ייעלם. היו לי כל כך הרבה תוכניות לחיות ומה לעשות בהמשך החיים שלי, וזהר הייתה עבורי השראה גדולה".
מאז הידיעה על מותה בשבוע שעבר, אורית מתקשה להתאושש. "אמרתי לרופאה שלי שאיבדתי הרבה מהכוח שלי להתמודד, ושהדיכאון משתלט עליי. כואב לי שלא אמרתי לזהר אף פעם תודה על כל מה שהיא עשתה בשבילי אפילו בלי לדעת. הרופאה שלי הבינה את מה שעובר עליי אבל גם אמרה לי שכל מקרה של סרטן הוא אינדיבידואלי, ושאני לא צריכה להשליך מהמקרה של זהר גם עליי. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. אם זהר בקבר, אז יש מצב שגם אני הבאה בתור. אולי אין בכלל טעם להמשיך להילחם".
ראובן, 60, מאזור המרכז, חולה בסרטן הלבלב. גם לו בישרו הרופאים שאין להם הרבה מה לעשות ושמדובר במחלה סופנית. "נשאר לי בעצם רק לעבור טיפולים מאריכי חיים, זה מה שמומחים מסבירים לי. את זהר שמעתי בהרצאה רק לאחרונה, ואני מודה שזה האיר לי את הדרך. חישבתי מסלול מחדש לא מעט בזכות המילים של זהר. עברתי להיות צמחוני אחרי שהייתי קרניבור רציני, ירדתי בצורה מבוקרת במשקל ואני מרגיש בסך הכל בסדר, חוץ מתשישות שאופיינית לסרטן. אני אפילו עדיין עובד רוב הזמן הזה. זהר, מבלי שהכירה אותי אישית, נגעה בי ובהרבה חולים נוספים. היא הייתה השראה ענקית להמשיך להתמודד עם הנורא מכל ולהאמין שהכל אפשרי, וששום דבר לא סופי. המוות הפתאומי שלה היה עבורי רגע מטלטל. זה פגע לי באמונה, גרם לי לחשוב שהכל רק עניין של זמן, אבל אני עובד על עצמי כדי למצוא את האופטימיות מחדש, מנסה להיאחז בתקווה בכל הכוח".
לשמור על אופטימיות
גם מירי זיו, מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן, עקבה אחרי סיפורה של זהר גלס. לזיו חשוב מאוד לבקש מכל העוקבים של זהר לא לאבד תקווה, להמשיך להאמין בסיכויי ההחלמה. "למרות המקרה המצער של זוהר גלס שנפטרה בגיל 31, חשוב לנו להעביר את המסר לנשים שמתמודדות עם המחלה שחשוב לשמור על אופטימיות. העובדות מראות מגמת ירידה מובהקת בתמותה מסרטן השד בישראל. גם בהשוואה למדינות ה־OECD, שיעור ההישרדות והריפוי של סרטן השד גבוהים מהממוצע, ולמעשה הם בין המובילים בעולם".
יש כאן בכל זאת מכה מורלית לא פשוטה עבור אנשים ששאבו ממנה השראה.
"ההתמודדות עם סרטן השד מלווה בחוסר ודאות לגבי העתיד. נכון שקשה לשמור על אופטימיות כאשר העתיד הופך לבטוח פחות וחלק מהחולות חוות התמודדות לא פשוטה. עם זאת, מהניסיון שלנו עם מאות המתנדבות שהתמודדו עם סרטן השד, למדנו שרבות מהן מאמצות דרכים שמסייעות להתמודדות עם המציאות המורכבת. חלק מהחולות מדווחות שהמחלה הובילה אותן כמו זהר לחולל בחייהן שינוי חיובי ומהפך בסדר העדיפויות. נוסף על חשיבות האבחון המוקדם והטיפול הרפואי היעיל שניתן היום, חשוב לזכור שאימוץ אורח חיים בריא, ובמיוחד ביצוע פעילות גופנית, מפחיתים את הסיכון לחזרת המחלה ומשפרים את איכות החיים, כמו גם את מצב רוחן של החולות".
זהר נהגה לומר בהרצאות שלה ובסרטונים שהייתה מעלה ליוטיוב כי "מי שחלה בסרטן תמיד חרד שהוא יחזור". אבל זהר לא איבדה אף פעם את התקווה, וסירבה להשלים עם המצב שנגזר עליה. "העצה שלי לכל האנשים שנמצאים במצב דומה לשלי היא לא לוותר", כתבה כבר בתחילת הדרך כשיצאה למאבק לקבלת טיפול רפואי שלא נכלל בסל הבריאות. "גם אם לא מאשרים טיפול — יש הרבה מאוד מה לעשות. יש לאן לגשת, לפנות לחברי כנסת, לפנות ל'עמותת דולב' ולא לוותר, בחיים לא לוותר. האישור שקיבלתי לטיפול נתן לי הרבה מאוד כוח לעשייה נוספת, וכשאחלים אקח את זה איתי הלאה ואעזור לאנשים אחרים, אם בדרך של עשייה ציבורית ואם בדרכים אחרות".
את ההבטחה הזו, זהר קיימה מעל לכל צל של ספק עד יומה האחרון.
הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
