שקר הבצורת וההתנקשות בחקלאות
דווקא בשיא העונה, כשהענבים לפני בציר, רשות המים הודיעה לי על קיצוץ מכסת המים לכרם שלי. ואני כמובן לא היחיד. צ'מעו סיפור על שלטון תאב כסף שהפריט את החלום הציוני על חיבור בין אדם לאדמה. אפשר להתפוצץ
לפני שבועיים קיבלתי מכתב במייל שעליו חתומה תמי מרשות המים, והיא הודיעה שמקצצים לי את המים לכרם. שיא העונה, הענבים רגע לפני בציר, הזיתים גדלים והרשות החליטה לקצץ. ולא רק לי. לכל חקלאי הנגב. לחלקנו הודיעו שתיכף סוגרים את המים ושנתייבש.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
חרף הקמפיין שהשיקה הרשות, ובהמשך לטענותיה לרצף שנות בצורת (שקר ממוחזר), אפשר בקלות לקחת את סיכומי השנה מהתחנה המטאורולוגית ולראות שברוב הארץ ירד יותר גשם מהממוצע. עוד לפני שהחלו הגשמים בחורף שעבר כבר החליטה רשות המים שזאת שנת בצורת. היא לא תיתן לעובדות לשנות את זה.
שלחנו מכתבים לערן קמניין, האחראי על האסדרה ברשות המים (השד יודע מה זה), וטענו שאי אפשר לסגור לנו את הברז עכשיו, במפתיע, באמצע הקיץ. מיד הגיע מכתב התשובה של עו"ד עדי ז'ורבסקי בשם הרשות, שמבהיר בניסוח משפטני למה הופעל קמפיין ההתייבשות עם רננה רז מבעוד חורף.
אל דאגה, לא הזעיקו את רננה עבורכם, צרכני הבית היקרים שמשלמים בין תשעה ל-12 שקלים לקוב. אתם תקבלו כמה שאתם רוצים כי אתם משלמים ממש יפה, ויותר מזה, אתם גם מחזירים את רוב המים דרך המקלחת והשירותים לביוב שאותו ניתן למחזר לחקלאות. רשות המים לא תעז לסגור בשיא הקיץ את הברז של כמעט תשעה מיליון אזרחי ישראל חובבי אמבטיות וניקיון.
טורים נוספים של צור שיזף:
הקמפיין מיועד לחקלאים, אוכלוסייה קטנה וממולכדת. הוא נועד לחנוק אותנו, אלה שמשלמים 3-2 שקלים לקוב אבל צורכים בין 30 אלף ל-200 אלף קוב לשנה. היקרים שבינינו צורכים מים כמו 1,000 משפחות. אבל אנחנו, 6,000 העלובים, אנחנו אלו שמגדלים את הלחם והחמאה, את היין והעגבניות של מדינת ישראל. אם אין מים – אין תוצרת.
חקלאות מודרנית עושה דבר פשוט. על מנת לקבל את מה שאתה שם באדמה או בבעלי החיים, אתה מכסה את השוליים. כל הפיתוח הישראלי הגאוני של מערכות מים ותשתיות נועד לאפשר לחקלאות להניב יותר בפחות. אין בזבזני מים בין החקלאים. יקר מדי. מיותר. גם כך שולי הרווח קטנים.
אז למה החליטה רשות המים לייבש את החקלאות שהיא הבסיס לכל הגאונות שאנחנו מוכרים לעולם? כי רשות המים הכלכלית, שהחליפה את נציבות המים האידיאולוגית, רוצה למכור מים פעמיים. ומים שמשקים חקלאות או בעלי חיים לא חוזרים למערכת. המים העירוניים הולכים למכוני הטיהור ואז אפשר למכור אותם שוב לחקלאים.
עובדים עליכם, אין בצורת:
רשות המים, שנולדה מנציבות המים, היא ממזרה קפיטליסטית. פעם היה לנציב המים מעמד על פוליטי וא-כלכלי. הוא התחשב רק במצב המים ולא בכלכלה. עכשיו הפך נציב המים למנכ"ל שהפריט את המים ומנסה למקסם רווחים בשם ממשלה קפיטליסטית.
אין מים? יש מים. הרבה מים. עזבו את הקמפיינים. לכו לאתר המטאורולוגית ותראו שירד השנה גשם מעל לממוצע ברוב חלקי הארץ. ויש את מערך ההתפלה שמניב 550 מיליון קוב. ועוד חצי מיליארד קוב מים מושבים. ועוד קידוחים ומאגרי מי תהום שנותנים לנו בקלות, אם צריך, עוד מיליארד.
המים המושבים הולכים לחקלאות. רוב המים הטובים – 850 מיליון קוב - הולכים לבתים, לשתות, להתקלח, להדיח אסלות, לשטוף רצפה ולהשקות גינה. רשות המים קיצצה מסיבות עקומות חצי ממנת המים של החקלאות – מ-500 מיליון קוב מים שפירים הורידו אותנו ל-260 מיליון. בלי ה-240 מיליון קוב הללו החקלאות הישראלית תתייבש ותגווע. בהם אנשי הנגב שאין להם גשם או מי תהום והם תלויים בצינור של מקורות.
לפני הרבה שנים בקטמנדו הגעתי לראיין עיתונאי נפאלי ובדרך נאלצתי לשלם שוחד למיני אנשים ברחוב. הוא אמר לי, "אל תלין על האנשים. שחיתות היא כמו לשטוף מדרגות – הלכלוך יורד מלמעלה למטה".
- צור שיזף הוא סופר, עיתונאי וחקלאי. תושב מצפה רמון. על שקר הבצורת הוא כתב בספר "סוף הדרך - מותה של מדינה
"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
