"אנטרקטיקה התאחדה ליבשת אחת מאוחר משסברו"
באוניברסיטת בן גוריון אמרו כי לממצאי המחקר, המפריך את ההשערה לפיה ההתאחדות אירעה מוקדם הרבה יותר, יש השלכות חשובות על ההבנה של התנועות מסביב לאוקיאנוס השקט - מניו-זילנד ועל קליפורניה
שני הלוחות הטקטוניים שבנו את אנטרקטיקה במשך כ-200 מיליוני שנים התאחדו לכדי לוח אחד בשלב הרבה יותר מאוחר ממה ששיערו עד כה. כך עולה ממחקר שהתפרסם היום (ה') בכתב העת Nature Communications. את המחקר ערכו ד"ר רועי גרנות מהמחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה באוניברסיטת בן−גוריון שבנגב בשיתוף ג׳רום דימנט, חוקר מהמכון הגיאופיסי הצרפתי.
על-פי מחקרים קודמים, ב-200 מיליוני השנים האחרונות חצה את אנטרקטיקה ביקוע ארוך מאוד שלאורכו התרחשו תנועות טקטוניות בין הלוח המזרח אנטרקטי לבין המערבי. תנועות אלו גרמו ליצירה של אחת משרשראות ההרים הארוכות בעולם, ההרים הטרנס-אנטקרטיים, להתפרצויות של מאות הרי געש, שרובם התפרץ מתחת למדפי הקרח ולעיצוב של הטופוגרפיה התת-קרחונית.
לתנועות הללו ישנה משמעות גדולה על קצב שפיעת החום של הסלעים וקצבי התנועה וההמסה של הקרחונים. ד"ר גרנות הסביר: "מנתוני לווין אנחנו יודעים כי כיום אין תנועות בתוך אנטרקטיקה - היבשת קפואה מבחינה טקטונית - והשאלה שעד כה הייתה בלתי פתורה היא איך הלוחות זזו אחד ביחס לשני בעשרות מיליוני השנים האחרונות ומתי הביקוע הפסיק לפעול?"
הנתונים החדשים נאספו במהלך שתי הפלגות על גבי שוברת קרח צרפתית, שבה החוקרים אספו נתונים גיאופיסיים שאיפשרו לתארך את קרקעית האוקיאנוס ולחשב את התנועות שבין הלוחות של אנטרקטיקה לבין הלוח האוסטרלי. מהתוצאות עולה כי אנטרקטיקה התאחדה לכדי לוח אחד לפני כ 11 מיליוני שנים.
לדברי החוקרים, מכיוון שאנטרקטיקה מקשרת את הלוח הפאסיפי לכל שאר העולם, לתוצאות אלו של המחקר, כאמור- השלכות חשובות על ההבנה של התנועות מסביב לאוקיאנוס השקט - ההתרוממות של האלפים של ניו זילנד, על התנועות לאורך הסאן אנדראס שבקליפורניה, ועוד.
למחקר המלא:
https://www.nature.com/articles/s41467-018-05270-w
לפנייה לכתב/ת 
