אני בדרכי ללונדון דרך פאריז, המחשבה שאני עשוי להחמיץ את טיסת ההמשך ואת הפגישה החשובה שלי כתוצאה ממחדל של כמה נוסעים, גרמה לי תחושת אי נוחות, הרי הייתי כבר בסיפור הזה.

אני בדרכי לכנס לקחת חלק בפאנל של ועידת מנהיגים ישראלים מכל העולם, אני לא יכול להגיע באיחורלכנס אליו באים מנהיגים מעשרות מדינות בעולם, כל הנסיעה מתוזמנת ברמה של דקות.

במידה והנוסעים האחרונים לא יגיעו אנו עשויים להיתקע על המסלול למשך זמן ארוך עד שתתפנה לנו רצועת המראה חדשה.

אני ער לכך שרבים אינם מודעים לכללים המחמירים של רשויות התעופה בעניין יציאה או המראה במועד המדויק, ולעיתים זה נראה זניח למאחרים, ופשוט לא שומעים מה הכרוז אומר כי לא ממש מקשיבים לו.

שני צעירים הגיעו מתנשפים, דלת המטוס נסגרה מיד אחריהם והוא החל להתגלגל לכיוון קצה מסלול ההמראה. נשמתי לרווחה.

הצעירים שזה עתה הגיעו התיישבו בשורה שלפני. אחד העיר לחברו, ״מה העניין? לא מצליח להבין, בסך הכול חמש דקות. הייתי חייב לקנות את הנעלים האלו, בחיים לא הייתי מוצא אותם במחיר הזה״. ״כן״, מחזק אותו חברו, ״אפשר לחשוב מה כבר עשינו, ראית איזה פרצופים עשו לנו כאילו הרגנו מישהו״.

חייכתי לעצמי, פניתי אליהם ושאלתי האם אפשר להגיד משהו שיוכל לעזור להם להבין מה העניין. כן בטח, הם ענו פה אחד, חשבתם על זה שכאשר אתם טסים למקום כלשהו, שעת הנחיתה היא לא עגולה, היא יכולה להיות 4:38 או 8:22, ואתם תוהים מה העניין, למה לא לעגל?

״נכון, זה אכן נראה מגוחך, הרי ממילא אנו מתייבשים במסלול עד שהדלת נפתחת ואפשר לצאת״.

זה נכון, אמרתי, ויחד עם זאת מציינים את שעת הנחיתה ולא שעת היציאה מהמטוס, בגלל שיש כל הרבה תנועה ומטוסים באוויר, חיוביים לדייק ברמות של דקות ואפילו שניות. בטיסות ובכלי תחבורה הנעים מהר מאוד חשיבות הזמן היא קריטית. הידעתם שהתקנות היום לא יאפשרו למטוס להמריא כאשר הכבודה של הנוסע במטוס ללא הנוסע, ולכן כל המטוס יתעכב ויצטרך להמתין במסלול לרצועת המראה שתתפנה, וזה לפעמים יכול לקחת יותר משעה.

“אופס, זה משהו שלא ידענו”, השיבו בפה אחד. "עכשיו אני מבין למה אנו נתקעים על המסלול במשך זמן רב".

עכשיו כשאתם יודעים את זה, מה זה יעשה להקשבה שלכם בזמן שהכרוז יבקש להגיע לשער?

"אנו בהחלט מבינים, תודה שהארת את עינינו".

לעיתים אנו נוטים להקשבה סלקטיבית וזה מקום שיש לתת עליו את הדעת ועלינו להיות ערים לאיכות ההקשבה שלנו.

זה יכול לקרות לא רק במקרים שבהם צריך להגיע לטיסת המשך, אלא בתוך התקשורת שלנו עם היקרים לנו. הנטייה להקשבה סלקטיבית היא למעשה הרגלשאנו רוכשים מאז היינו ילדים. רובנו בוודאי זוכרים את זה שאנו יושבים בכיתה, עושים הכול חוץ מלהקשיב למורה ושומעים אותה באופן סלקטיבי. המורה פתאום מבקשת “יורם, אתה יכול לחזור על מה שאמרתי?", יורם, בגלל ההקשבה הסלקטיבית שלו, מסוגל לחזור על המילים האחרונות של המורה, המורה תמשיך את השיעור ויורם ימשיך לא להקשיב.

מהי הקשבה איכותית ואיך היא באה לידי ביטוי?

בהקשבה איכותית צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין "שידור"ובין “קליטה". הקולט הוא המקשיב, ואסור לו בזמן ההקשבה לנהל שיחה עם עצמו ולחשוב איך הוא הולך לענות על השאלה הזאת או מה נכון יהיה להגיד. המקשיב יהיה מסוגל לשמוע את מה שנאמר ובעיקר את מה שלא נאמר, לטון, למשקל לשימוש במילים ולשפת הגוף, יש לזכור שתקשורת היא הרבה יותר ממילים.

נזכרתי בהרצאה ששמעתי מפי רב בית הכנסת בצד הצפון מזרחי של מנהטן, על מה לא לעשות כאשר הולכים לנחם מישהו על אבדן מישהו יקר לו. לא להגיע עם טלפון ולקבל שיחה באמצע הביקור או לומר דברים כמו העיקר שהיא לא סבל/ה או ״טוב, הוא כבר לא היה צעיר/ה".

אני מוסיף ואומר שפשוט תקשיבו!! תנו לעומד מולכם לדבר לשתף ופשוט תקשיבו. כמקשיבים איכותית זה כמו לגלות עולם שהיה מוסתר מאיתנו, שומעים בעיקר את מה שלא נאמר ולפעמים זה העיקר.