מסוכן בכל אופן
מהירים או איטיים, צפויים או תזזיתיים, עמוסים ציוד מגן או לבושים בטייטס אופנתי. רוכבי דו-גלגלי - אופניים, קטנועים ואופנועים - מציבים אתגרים מורכבים בפני הנהגים. גם הנהג העירני ביותר לא יכול לראות אותם כשהם מגיחים מהשטח המת, שלא לדבר על הנהג הישראלי המותש מהפקקים, החום, עודף שעות עבודה ולאפות עם שווארמה לארוחת צהריים
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי
שני גלגלים. אני אוהב שני גלגלים. אולי בגלל התחושה של התנועה במרחב, החופש, הקלילות והקצב שבו הקילומטרים עוברים. אם זה ברכיבת סולו על ב.מ.וו גדול בכביש 10 - כשעוד היה אפשר - או כתחליף לתחבורה ציבורית, איטית, פקוקה ויקרה. הדו-גלגליים לסוגיהם הם פתרון תחבורתי לרבים, אבל גם מקור להנאה וכיף לרבים אחרים. בשבילי הדו-גלגלי הוא שניהם. אופניים כתחליף לפסיכולוג וקטנוע שהוא כתחליף לקפסולה ממוזגת להעביר בה את הפקקים. כי אין. וזה בדיוק העניין. דמיינו כבישים ללא פקקים, צמתים שבהם אתם תמיד הראשונים ברמזור, חניה בשפע בכל מקום. חלום, לא?
רוצים עוד? הקטנוע שלי עובר 200 קילומטרים על 7 ליטרים של 95 אוקטן. זה כמעט 28 קילומטרים לליטר. למעט רכבי ה-PHEV החדשים ביותר אין מכוניות כאלה. וזה בטח זול יותר מכל אוטובוס פר-קילומטר. ונכון, יש את מרכיב הסיכון. לטעמי, הוא משמעותי יותר באופניים ופחות באופנועים. למה? ראשית בגלל הפרשי המהירות - או "מהירות הסגירה אל המטרה" כמו שאומרות הטייסות בחיל האוויר. רוכב אופניים שנאלץ לחיות בסביבה תחבורתית ללא נתיבי אופניים מסודרים חייב לרדת לכביש. כשמכונית מתקרבת אליו במהירות ובאופן מסוכן, היכולת שלו לברוח מאוד מוגבלת. אופנועים וקטנועים, שהינם מהירים יותר, מסוגלים לנוע בקצב התנועה או מהר ממנה, ואז הסכנה פוחתת מהותית.
ואז נכנס לתמונה נושא המשמעת, שם רוכבי הקטנועים מגיעים לפעמים לרמות שפל מהממות. כמי שרואה את עצמו כחלק מאומת הרוכבים, ממש קשה לי עם רמת הטיפשות הנדרשת כדי לחצות צומת באור אדום, לדלג בין כביש למדרכה וחוזר חלילה, או לזגזג בין מכוניות (בעיקר כשכולם עם הראש במסכי הטלפון). ומה שמדהים זה שככל שרוכבי הקטנועים נוסעים יותר בפראות, כך עולה רמת הזעם שלהם אם לא הספקת להבחין בהם כשעקפו אותך מימין במהירות מטורפת וניסית לחזור בעצלתיים לנתיב הימני, כי כך אתה אמור לעשות, וכמעט נתקעת בהם כי הם לא שמרו על כללי הבטיחות.
אם אתם נוהגים הרבה במכוניות, סביר להניח שכבר עברתם את הרגע הזה שבו רוכב קטנוע חבוש בקסדה (ולרוב כפכפים ומכנסיים קצרים) נופף לעברכם בידיו בזעם נוראי והחל במשחקי נקמות בכביש, למשל לעקוף אתכם, לנסוע ממש לאט מקדימה, ואם ניסיתם לעקוף, לחסום לכם את הנתיב. ולמה לא עשיתם דבר? כי הפחד מאלימות משתק, כי אין אכיפה, כי עד שיגיעו שוטרים הוא כבר יעלם, או כי לא בא לכם לפגוש אותו בבית-משפט ואז לגלות אותו ליד הבית שלכם. בקיצור, אותן סיבות שאנחנו לא מתקרבים לערסים באופן כללי, אבל עם הפיתוי הזה להתנגש בערס ולנקום אחת ולתמיד את נקמת המרובעים. ובכל אותה סיטואציה קשה לא לתמוה איך הוא לא קולט שזה לא "פיר פייט": בהתנגשות בין המכונית שלכם לדו-גלגלי שלו, כנראה שתנצחו, גם אם הוא נורא שרירי.
השנים האחרונות הפילו על נהגי המכוניות אתגר חדש: רוכבי אופניים חשמליים. הם טסים על הכבישים, לפעמים גם בקבוצות, מרכיבים אחד את השני, אין להם שום בעיה לרכוב נגד כיוון התנועה, או לשנות כיוון ולחתוך את הנתיב לרוחב בלי שום אזהרה ובלי להסתכל מי נמצא סביבם רק כי חבר בדיוק עבר שם. והכל, כמובן, ללא קסדות.
בעידן התחבורתי הנוכחי, זה נופל על הנהגים להיות ה"מבוגר האחראי" במקרה הזה: לפתוח מרחק מהאופניים האיטיים שעל הנתיב, לפעמים גם במחיר של לשים שני גלגלים מעבר לקו הפרדה ולהסתכן בקרבה מסוכנת לרכב שבא ממול. אין מה לעשות. על חבריכם הנהגים שבכביש מגן הפח של הרכב. על רוכבי האופניים - כלום (כאמור, קסדות אין שם כמעט אף פעם). אז אתם בעצם אחראים לחיים של רוכבי אופניים שמעולם לא קיבלו הדרכה בסיסית בחוקי הדרך, וכנראה גם פשוט לא אכפת להם (איפה ההורים שלהם בכל הסיפור הזה? איך הם מרשים להם לרכב ככה? זאת כבר שאלה באמת מתמיהה).
אלא שאתם, הנהגים, לא תמיד שם. זוכרים? סימוסים, ילדים מעצבנים, טחינה נוזלת, לחץ בעבודה - הדבר הלא נוח הזה שקוראים לו "חיים" עשוי לפגוע בחיים של אחרים. לכן, ממש לא מזיק שיהיה עוד משהו שמסתכל על הכביש כל הזמן, שמגן על משתמשי הדרך הדו-גלגליים מפניכם, ועליכם מפני הנהיגה הפרועה שלהם, שעלולה לעלות דווקא לכם במחיר כבד אם הם ייפצעו בהתנגשות איתכם.
מערכות בטיחות אקטיביות מסוגלות באמצעים אופטיים ואחרים לגלות ולזהות רוכבי דו-גלגלי, אופנועים, אופניים וגם הולכי רגל המתפרצים לכביש. הן גם "רואות" אותם בשטחים המתים של המראות, דבר שאתם לא יכולים לעשות. הן יזהו את "מהירות הסגירה", כמו-גם את מגמת התנועה ויתריעו מפני מפגש צפוי. מערכות בטיחות התראתיות יספקו חיווי קולי, אשר יקפיץ את הנהג לפעולה אם היה עסוק במשהו אחר, או סתם כי נהג באורח מסוכן בשל קריאת דרך לא נכונה. מערכות מתקדמות יותר אף יתערבו במערכות הרכב כדי למנוע את המפגש או לצמצם את תוצאותיו.
והכי חשוב: תכריחו את הילדים לחבוש קסדה - תמיד.
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי