הרוצחים שנופלים ברשת
בחודשים האחרונים נתפסו בארה"ב כמה חשודים ברצח לאחר שהחוקרים הצליבו דגימות DNA עם מידע באתרים גנאולוגיים, ואיתרו אותם באמצעות אילן היוחסין המשפחתי
"הרוצח מגולדן סטייט" הצליח לחמוק מהמשטרה במשך יותר מ-40 שנה. בין 1974 ל- 1986 הוא אנס לפחות מ-50 נשים ורצח, לפי הערכת המשטרה, 12 בני אדם במקומות שונים בקליפורניה. הוא נהג לפרוץ לבתים חמוש באקדח, פניו מכוסות במסכת סקי. הוא קשר את קורבנותיו ולקח מזכרות: תמונות ותכשיטים. לפעמים גם אכל ושתה בבתים שפרץ אליהם, ונראה היה שהוא בטוח שאיש לא יוכל לתפוס אותו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
"מקצה שיפורים" למחקר התזונה המשפיע
"סיבוב על מאדים": תערוכת הקיץ של גן המדע
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
הייתה לו סיבה לחשוב כך: במשך עשרות שנים החוקרים כלל לא קישרו בין המקרים שאירעו באזורים שונים במדינה, וכל תחנת משטרה חקרה בנפרד את האירועים בתחומה. היו אלו עדויות DNA שהושארו בזירות האונס והרצח שהראו בסופו של דבר שמדובר באותו אדם, אך החקירה עדיין לא התקדמה באופן משמעותי.
באפריל השנה נעצר ג'וזף ג'יימס ד'אנג'לו (DeAngelo) בן ה-72, שוטר לשעבר. הרוצח מגולדן סטייט נתפס. פריצת הדרך הגיעה בזכות שימוש יצירתי בדגימות ה-DNA שהיו ברשות השוטרים: הם העלו אותן לאתר גנאלוגי המחבר בין אנשים שיש ביניהם קשר גנטי, ומצאו כך את קרובי משפחתו של ד'אנג'לו. משם הדרך הייתה קצרה למעצר.
הוא לא היה האחרון. בתוך חודש הועלו יותר ממאה פרופילים של DNA ל-GEDmatch, האתר ששימש בחקירת הרוצח מגולדן סטייט. מאמצים אלו כבר הובילו למעצר של חשודים ברצח בפנסילבניה, באינדיאנה ובמדינת וושינגטון. בטקסס הודיעה המשטרה על מציאת עדויות חדשות בתיק רצח מלפני 37 שנה. איך משתמשת המשטרה באתרים כאלו ובמידע האצור בהם? ומה זה אומר לגבי הפרטיות שלנו ושל משפחותינו?
אילן יוחסין מקוון
חברות המבצעות בדיקות גנטיות פרטיות ונותנות ללקוחותיהן מידע על אילן היוחסין שלהם הפכו לפופולריות מאוד בשנים האחרונות. ל-23andMe יש כחמישה מיליון לקוחות, ל-Ancestry.com כעשרה מיליון, ול-MyHeritage, חברה שבסיסה בישראל, כמיליון לקוחות. אם תשלחו לאחת מהחברות האלו מעט מהרוק שלכם (ותשלום, כמובן), הן יספקו לכם מידע גנאלוגי הכולל מוצא, כלומר אם אבותיכם הגיעו מדרום אירופה או דווקא מצפון אסיה, קירבה לקבוצות אתניות שונות ואפילו כמה DNA ניאנדרטלי אתם נושאים בגנום שלכם.
בנוסף הן מאפשרות לכם, אם תבחרו בכך, למצוא קרובי משפחה שגם הם לקוחותיה של אותה חברה, לפי המתאם הגנטי בינך לבינם.
האתר GEDmatch אינו שייך לחברה כזו, ואינו מבצע בעצמו בדיקות גנטיות. הוא מאפשר ללקוחותיו להעלות למאגר שלו מידע גנטי שהתקבל מחברה אחרת ומשווה אותו למידע שהגיע מלקוחות קודמים. כך יכולים הלקוחות למצוא קרובי משפחה שמשתמשים גם הם באתר, לא משנה באיזו חברה עשו את הבדיקה הגנטית עצמה, ולבנות עץ משפחתי מפורט. יותר ממיליון בני אדם כבר צירפו את הפרופיל הגנטי שלהם למאגר.
הכל נשאר במשפחה המורחבת
אוצר זה של מידע גנטי זמין עכשיו לחוקרים המחפשים אחר אנסים ורוצחים. ניקח לדוגמה את הרצח של בני הזוג טניה ון-קוילנבורג וג'יי קוק, שהתרחש בשנת 1987 סמוך לסיאטל, וושינגטון. הרוצח השאיר זוג כפפות פלסטיק בזירת הרצח, ומהן הצליחו השוטרים להפיק את ה-DNA שלו. אך במשך שלושה עשורים, זה לא הוביל אותם קרוב יותר אל הרוצח עצמו.
במאי נכנסה לתמונה סיסי מור (Moore), גנאלוגית גנטית מחברת פראבון ננו-לבס. מור וצוותה העלו את הפרופיל הגנטי מהדגימה שבידי השוטרים לאתר GEDmatch, ולאחר כשמונה שעות נמצאו שני אנשים שהיו, לפי מידת ההתאמה של ה-DNA שלהם עם זה של הרוצח, בני דודים שלו מדרגה שנייה. שני אנשים אלו לא היו קרובי משפחה בעצמם, מכאן הסיקו החוקרים שהם בני דודים מצדדים שונים של המשפחה. מור הבינה שאם תמצא היכן שתי המשפחות נפגשות, היא תמצא את האדם שהיא מחפשת.
לצורך כך השיגו החוקרים נתונים של מפקד אוכלוסין ורשומות של נישואים ושל לידה ותמותה, וחפרו בארכיונים של עיתונים וברשתות חברתיות. הם החלו לבנות את העצים המשפחתיים של שני בני הדודים, ובמהרה נתקלו בפיסת המידע שהייתה המפתח לפיצוח. בהספד שפורסם בעיתון בעקבות מותו של בן אחת המשפחות, הוזכרה קרובת משפחה שלו ששם משפחתה היה זה של המשפחה השנייה.
"זה היה רגע של 'אאוריקה'" אמרה מור בראיון ל"וושינגטון פוסט". "יש שני אנשים שאינם קשורים זה לזה שחולקים אחוז משמעותי של ה-DNA שלהם עם החשוד, ואז יש נישואים בין המשפחות שלהם". מחקר קצר העלה שלאותה אישה היה בן בגיל המתאים שגר לא רחוק מהמקום שבו בוצע הרצח, ומור מסרה את שמו למשטרה. כל זה לקח שלושה ימים בלבד.
המשטרה עקבה אחרי החשוד ואספה דגימת DNA מכוס שהשליך. בדיקה אישרה שה-DNA מהרוק בכוס אכן תואם לדגימה מזירת הרצח. כך נתפס וויליאם ארל טאלבוט, בן 55, 30 שנה לאחר המעשה.
מאגר עומק
לא כל המקרים היו קלים ומהירים כל כך: לעיתים GEDmatch מצליח לאתר רק קרובים רחוקים יותר, או ששחזור עץ המשפחה נתקל בקשיים. אבל אין ספק שהאתר מספק דרך חדשה, ובמקרים מסוימים יעילה מאוד, למציאת חשודים. מה ייחודו של האתר הזה, שגורם לחוקרי משטרה ו-FBI ללכת דווקא אליו – ולא למאגר ה-DNA של הבולשת הפדרלית עצמה?
ה-FBI הקימה בשנות ה-90 את קודיס (CODIS, ראשי תיבות של "מערכת משולבת לסיווג DNA"). כיום יש בה מידע גנטי של יותר מ-17 מיליון אנשים, הרבה יותר ממה שיש ב-GEDmatch. אבל המידע בקודיס שונה מהפרופילים שנמצאים באתר, ומגיעים מחברות כמו 23andMe או Ancestry.com. המטרה העיקרית של קודיס היא לבדוק אם יש במאגר פרופיל DNA שתואם דגימות מזירות פשע, לא לזהות קרובי משפחה. החוקרים מתמקדים באזורים בגֵנום שלנו שבהם יש שונות רבה בין בני האדם: כ-20 אזורים כאלו מספיקים להם כדי לקבוע בוודאות גבוהה מאוד אם טיפת דם שנמצאה בזירה שייכת לחשוד או לא. הם לא מספיקים, עם זאת, בשביל להגיד כמעט שום דבר אחר, ולא מסוגלים להצביע על קרובי משפחה שאינם מדרגה ראשונה.
הסקירות שמבצעות החברות הפרטיות מקיפות הרבה יותר, וכוללות זיהוי של ה"אותיות", אבני הבניין של ה-DNA, בכ-600 אלף מקומות לאורך הגֵנום. כך הן יכולות לזהות וריאציות בגנים שקשורות לתכונות שונות, וגם להשוות בין גנומים שונים ולקבוע אם בעליהם הם קרובי משפחה מקרבה ראשונה, שנייה או שלישית. כיום אפשר לבצע את הבדיקות האלו מהר יחסית, והן גם אינן יקרות כפי שהיו בעבר, אבל הן עדיין יותר יקרות מהבדיקות שנערכות במעבדות זיהוי פלילי. במשך רוב שנות קיומו של קודיס עריכת בדיקות מקיפות כל כך הייתה תהליך מסובך מאוד, שתג המחיר שלו היה מעבר ליכולתה של הבולשת.
כך הגיעו חוקרי המשטרה וה-FBI אל GEDmatch. אבל לא כולם בטוחים שזה רעיון טוב.
"לא צפיתי את זה" הודה קרטיס רוג'רס (Rogers), ממקימי האתר, בראיון לכתב העת האטלנטיק. הוא ושותפו, ג'ון אולסון (Olson), הקימו את GEDmatch כמעין פרויקט צדדי, והוא לא היה העיסוק העיקרי שלהם. רוב האפשרויות המוצעות בו הן חינמיות, והעיצוב של האתר חושף את העובדה שאין מאחוריו כסף גדול או חברה ידועה. למרות זאת, הוא הפך בשנים האחרונות למקום הראשון אליו פונים גנאלוגים רציניים.
מדיניות הפרטיות
רוג'רס ואולסון לא העלו בדעתם שהאתר הקטן שלהם יהפוך למוקד משיכה גם לרשויות החוק, ולא ידעו שחוקרי משטרה השתמשו בו בחיפוש אחר הרוצח מגולדן סטייט עד שדבר מעצרו של החשוד פורסם בתקשורת. "לא אהבתי את השימוש הזה באתר שלנו", אמר רוג'רס.
האתר הוא פומבי, וכל אחד יכול להשתמש בו - אם כי בעבר היה על הגולשים להצהיר שהמידע הגנטי שהם מעלים הוא שלהם או של מישהו שהם האפוטרופסים החוקיים שלו, או שהם "קיבלו אישור" להשתמש במידע זה (לא ברור לחלוטין על איזה אישור מדובר). קשה לראות איך העלאה של דגימת DNA מזירת פשע עומדת בתנאים האלו, וארין מרפי (Murphy), פרופסורית למשפטים, אמרה לניו-יורק טיימס שהדבר מעלה שאלות לגבי החוקיות של המהלך.
לאחר מעצר הרוצח מגולדן סטייט, רוג'רס ואולסון שינו את תנאי השירות ומדיניות הפרטיות של האתר, ועכשיו הם כוללים הגשת דגימות DNA בידי רשויות החוק על מנת לזהות "מבצעים של פשעים אלימים", שהם מגדירים כרצח ואונס. הם הודיעו ללקוחותיהם שרשויות החוק משתמשות במידע הנמצא באתר, וחלקם עזבו אותו בעקבות כך ומחקו את הפרופיל הגנטי שלהם ממנו. אך רבים אחרים, אומר רוג'רס, שלחו לו מכתבי תודה.
משתתפים בניסוי
"האם זה היה הדבר הנכון לעשות? אני עדיין לא יודע", הוא אמר. "אני חושב שהדבר הטוב ביותר לעשות זה פשוט להגיד מה אנחנו עושים, באופן פתוח וכן".
הבעיה האתית נובעת בחלקה מהעובדה שהחוקרים משתמשים במידע הגנטי שלקוחות האתר מעלים אליו לא כדי לחקור את אותם לקוחות, אלא כדי להגיע לקרובי משפחתם - שרובם מן הסתם מעולם לא נשאלו אם הם מעוניינים לחלוק את המידע הזה עם הציבור, או עם המשטרה.
"בואו נאמר שאתם דואגים לפרטיות הגנטית שלכם", אמרה מרפי. "אם אחים שלכם, הורים או ילדים מעורבים בפעילות כזו באינטרנט, הם חושפים את כל המשפחה שלכם למשך דורות".
גם בקרב לקוחות האתר הדעות חלוקות. בדף פייסבוק המוקדש לגנאלוגיה אחת המשתמשות הגיבה בכעס לחדשות: "קרובי המשפחה שלי הסכימו שהנתונים שלהם ישמשו למחקר גנאלוגי, אבל לא לחקירה פלילית", כתבה. לעומתה כתב משתמש אחר: "אני אתנדב לתת את ה-DNA שלי כדי לחשוף כל בן דוד שלי שיתברר שהוא אנס/רוצח. כל כך הרבה דרמה על כלום".
כיום חוקרי משטרה אכן נעזרים באתר כדי למצוא רוצחים, אך האם אנחנו בטוחים שהם לא ירחיבו את השימוש הזה בעתיד? בליין בטינגר (Bettinger), עורך דין שעובד עם GEDmatch, אמר לאלטנטיק שהוא חושש כי המשטרה תחל לחפש כך גם אחר חשודים בעבירות קלות יותר, כמו עבירות סמים.
"זה גורם לי לאי-נוחות", אמר. "אנחנו משאירים DNA בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו. בכל דבר שנגענו בו יש DNA. חייב להיות לכך גבול". אמנם האתר דורש כיום שהדגימות המועלות אליו יהיה כאלו המעורבות אך ורק בחקירות של רצח ואונס, אך אין לבעליו באמת דרך לוודא זאת. באופן כללי, היות שהאתר הוא פומבי ואינו שייך לרשות ממשלתית, אין עליו פיקוח והגבלות. זאת בעוד שבמדינות שונות בארצות הברית יש חוקים המגבילים את השימוש בקודיס, למשל.
הפריצה הפתאומית של חוקרי המשטרה לתחום הגנאלוגיה הגנטית השאירה את המחוקקים מאחור: בעתיד בוודאי יגיעו ניסיונות לפקח על חקירות מסוג זה, אך בינתיים נראה שכמעט הכל הולך. "האנשים באתר GEDmatch משתתפים בניסוי", סיכמה זאת הגנאלוגית דבי קנט (Kennett) בראיון ל"ניו-יורק טיימס". ניסוי שהם לאו דווקא רצו להיות חלק ממנו - אבל אף אחד לא שאל אותם.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
