חטיפת המטוס בסיאטל: "בארץ הוא לא היה ממריא"
בעולם מנסים להבין כיצד הצליח מכונאי ללא ניסיון לגנוב מטוס ולהמריא. מנהל נתב"ג לשעבר טוען כי מעגלי האבטחה בנתב"ג הם מהמחמירים בעולם - ואין סיכוי שהדבר היה קורה בארץ: "בישראל הכל מצולם. אם מישהו היה נכנס למטוס, היו עוצרים אותו"
סיפור חטיפת המטוס והתאבדותו של ריצ'ארד ראסל, עובד התחזוקה בשדה התעופה בסיאטל שבארצות הברית שהצליח שלשום (שבת) לחטוף מטוס נוסעים ריק משדה התעופה, להניע אותו ולהטיס אותו במשך כשעה ורבע לפני שצלל אל מותו כאקט של התאבדות, העלה שאלות רבות בנוגע לאבטחת מטוסי נוסעים וקלות הכניסה אליהם.
ראסל, בן 29, עבד כאיש קרקע של חברת התעופה "הורייזון אייר". הוא נכנס לבדו אל המטוס מסוג בומברדיה דאש 8 של החברה, שבו 76 מושבים ושחנה באזור תחזוקה של הנמל, ואז סגר את הדלת - והמריא ללא אישור. הוא שהה באוויר במשך כשעה ורבע, ובמהלכה ביצע כמה פעלולים לעיני תושבים המומים באזור סיאטל, שחשבו תחילה כי מדובר בחלק ממפגן אווירי. מטוסי קרב שהוזנקו מפורטלנד ליוו אותו והרחיקו אותו מאזורים צפופי אוכלוסין, ובסופו של דבר התרסק המטוס באי סמוך לסיאטל, כ-40 קילומטרים מנמל התעופה שממנו המריא.
בכל כתבה שפורסמה על הנושא בעולם ניסו מומחים מתחומי התעופה והפסיכיאטריה להבין כיצד אדם שהתנסה רק בסימולטורים של טיסה, אוזר אומץ בכדי לגנוב מטוס ממקום עבודתו ולבסוף בוחר לסיים את חייו בהתרסקות מתוכננת מראש.
לפי מומחים ישראלים, מקרה שכזה לא יכול להתרחש במדינה כמו ישראל, שמתגאה בסידורי האבטחה שלה בנמלי תעופה. לדברי זאב שריג, מנהל נתב"ג בשנים 2010-2004, ושלמה הרנוי, בעל עבר עשיר ביחידה לאבטחת אישים ואבטחת תעופה, התשובה הייתה נחרצת: מעגלי האבטחה בישראל ובכל הקשור למטוסים ישראלים בעולם הם מהמסובכים ביותר שקיימים בעולם התעופה, וקשה מאוד לפרוץ אותם.
שריג, שמחזיק בניסיון תעופתי של יותר מ-30 שנה, אמר ל-ynet כי הוא עדיין לא באמת מבין כיצד ראסל הגיע למטוס בסיאטל. "מדהים שאדם ללא ניסיון תעופתי הצליח להמריא ולהחזיק שעה באוויר. גם אם הוא הטיס סימולטורים - זה לא אותו הדבר. אני לא מאמין שלא הייתה לו הכנה מוקדמת".
בעוד שלשיטתו ברור שמטוסים חייבים להיות נעולים וכי רק למורשי גישה יהיה מותר לעלות עליהם, במקרה של ראסל ניתן היה למנוע ממנו להמריא. "התגובה המערכתית בנויה אצלנו משלוש יחידות: מגדל הפיקוח, מגדל התיאום והביטחון", מסביר שריג.
"כל אחד מהם היה מאתר את התקרית החריגה הזאת ורוב הסיכויים שזה היה קורה מהר. בניגוד לשדות תעופה אחרים, התקשורת בין שלושת הגופים האלו היא באמצעות קו חם ונמדדת בשניות. כנראה שכל הפרמטרים האלו לא פעלו בסיאטל".
שריג המשיך: "נגיד ואחד כזה היה נכנס ומצליח להתניע, רק נניח. בישראל הכל מצולם ותמיד יש אנשי ביטחון ברחבות. יש תיאום בין מגדל המבצעים הביטחוני למגדל הפיקוח. תנועה כזאת חריגה של מטוס נוסעים בשטח מבלי שאף אחד יידע לאן הוא מסיע לא הייתה מתרחשת. מישהו היה מבחין ועוצר אותו, בין אם דרך הקשר או בעזרת כלי רכב. אפילו במחיר העמדת כלי רכב מול המטוס כדי שיתנגש בו ולא יצליח להמריא".
"השטח האווירי בנתב"ג הוא סטרילי ואפשר להיכנס אליו רק לאחר בדיקות ביטחון קפדניות שכוללות בדיקת עבר פלילי של כל עובד ועובד. בארץ לא היינו יכולים להגיע למצב שמישהו בכלל מנסה לגנוב מטוס. זה היה נועד לכישלון", אמר.
גם שלמה הרנוי ששירת ביחידה לאבטחת אישים ואבטחת תעופה מסכים עם שריג: "איום חדירה למטוס נוסעים הוא אחד האיומים הכי רלוונטיים לא רק בנתב"ג אלא עבור כל מטוס ישראלי שחונה בכל שדה תעופה בעולם", הוא אומר.
"לכן סביב אותם מטוסים יש מעגלי אבטחה כבדים וכל מי שעובד בנגישות למטוס ישראלי עובר סיווג ביטחוני קפדני על ידי שירותי הביטחון, כולל היבטים נפשיים, צריכת סמים ועוד". הרנוי הוסיף כי מעבר לכך, אנשים שעובדים בשטח האווירי בישראל עוברים בדיקה גופנית בכל יום עבודה".
"הפקחים והמאבטחים בחברות התעופה מרכיבים את מעגל האבטחה שני למטוסים", מסביר הרנוי. "בכל רגע נתון המאבטחים נמצאים עם העובדים על המטוס. בנתב"ג יש גם מעגלים טכניים שמונעים כניסה למטוס למי שאינו מורשה. ולא מדובר רק בנעילת המטוס, אלא גם העובדה שמטוס חונה לא יכול להתחבר למדרגות, למשל".
לדבריו, אמצעי האבטחה למטוסים ישראלים בחו"ל הם קפדניים יותר. "צריך להבין שעל מטוסים יש שלל איומים, בהם גם חטיפה. המעגלים בחו"ל יותר חמורים מכאן כי בישראל יש את הביטחון של נתב"ג שאמון על הבקרה. שם יש רק את המאבטחים שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
