סוף המלחמה בסוריה: אידליב ומה שאחריה
אחרי שבע שנים של מלחמה איומה ואחרי שהחזיר לעצמו את השליטה כמעט בכל סוריה, מגיע צבא אסד למערכה הגדולה האחרונה שלו: הקרב על אידליב, המחוז שאליו פונו בהסכמי ביניים המוני מורדים. המשימה שם מסובכת, אך הסוף בלתי נמנע: הרבה דם יישפך – ואסד ינצח
מלחמת האזרחים בסוריה מתקרבת לסופה. אחרי כחצי מיליון הרוגים, מיליוני פליטים והרס של תשתיות הערים – למרבה הצער אין הפי-אנד לסיפור הזה. סוריה חוזרת לנקודת האפס, ולמעשה להרבה פחות מכך. רוב הצעירים הסורים שחיו בדיכוי, אבטלה ועוני חלמו ב"אביב הערבי" של 2011 על ליברליזם, דמוקרטיה ושלטון של הרוב הסוני, אבל מהר מאוד הפך החלום לסיוט – למלחמת אזרחים נוראית. הנשים והנערים שהפגינו והפעילים החברתיים נעלמו מהרחובות, ובמקומם הופיעו ג'יהאדיסטים חמושים, חלקם הגדול מתנדבים שבאו מחוץ לסוריה. שנתיים אחרי פרוץ המחאה נגד המשטר עמדה בפני האוכלוסייה הברירה הקשה: הדיקטטורה של אסד או הארגונים האיסלאמיים המטורפים.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בחודש מרץ 2015, כאשר המשטר הסורי היה במצב שחיקה והתמוטטות והסיוע של איראן וחיזבאללה כבר לא עזר להדוף את המורדים, נפל כל מחוז אידליב לידי "ג'ייש אל-פתח" (צבא הניצחון). זו הייתה קואליציה של ארגונים איסלאמיים שכנראה נתמכו על-ידי סעודיה וקטאר בימים שהיחסים בין שתי המדינות הללו היו עדיין תקינים. העובדה שהמורדים שלטו באידליב סיכנה את המשטר בשל קרבתו של אזור זה למעוז העלווים בלאד'קייה, שבצפון-מערב סוריה. המורדים חלמו לשחזר את טקטיקת אידליב בשאר המחוזות, אולם ההתערבות הרוסית הפכה את הקערה על פיה. הרוסים שמו להם למטרה לחסל את שלטון המורדים באידליב, מכיוון שמחוז זה היה קרוב מדי לבסיסי הרוסים – הבסיס האווירי בלאד'קייה והבסיס הימי בטרטוס. בימים האחרונים דווח בתקשורת הרוסית על הפלת מל"טים ששלחו המורדים מאידליב לבסיס האווירי הרוסי חמיימים. האם זו האמת – או עילה למתקפה רוסית?
ההסכמים קרסו, התרמית נחשפה
מאז תחילת ההתערבות הרוסית הישירה במלחמה בסוריה בקיץ 2015 השתמשו הרוסים בתכסיס של שילוב דיפלומטיה ומלחמה. בזמן שהמטוסים הרוסיים הפציצו את עמדות המורדים פתחה רוסיה במשא ומתן עם המורדים "המתונים", אלה שאינם קשורים לדאעש ולג'בהת א-נוסרה או אל-קאעידה. תרגיל ה"הפרד ומשול" הרוסי סייע לרכז את ההפצצות ואת המלחמה של הצבא הסורי בשטח כך שיופנו נגד ארגונים שלא נענו להפסקת האש, בראשם ג'בהת א-נוסרה ואחראר א-שאם.
הארגונים המתונים וטורקיה, שפרסה עליהם את חסותה, נפלו יחד בפח שטמנה להם רוסיה. בסדרה של ועידות באסטנה ובסוצ'י הם הסכימו להסדרי שביתת נשק עם הרוסים שבמסגרתם נקבעו "שטחי הורדת מתיחות". טורקיה, שהייתה תקוותם של המורדים, זנחה אותם בצפון סוריה בעקבות ההסכמים האלה והתמקדה בלחימה בכורדים במחוז עפרין. הבהלה הטורקית אחרי האירוע שבו הפיל צבא טורקיה מטוס רוסי בנובמבר 2015, אירוע שהוביל לעימות בין אנקרה למוסקבה, אף הביאה את טורקיה לשינוי קיצוני במדיניותה. הסיוט של המורדים התממש כאשר אנקרה החלה לחמם את הקשרים עם רוסיה ואיראן, נותני החסות של המשטר הסורי.
בחודשים האחרונים התמוטטו כל הסכמי "הורדת המתיחות" ונחשפה התרמית הרוסית. הצבא הסורי, בסיוע אווירי רוסי, כבש בהדרגה את כל מעוזי המורדים בזה אחר זה. רוסיה טענה להגנתה כי ההסכמים עם המורדים היו לזמן מוגבל ותוקפם פקע. ברוב האזורים הסתיימה הלחימה בהסכם שבמסגרתו פונו המורדים למחוז אידליב. מכיוון שדאעש חוסל ברובו, במאמץ משותף של הכורדים בחסות ארה"ב ושל צבא סוריה בחסות רוסיה, פונו גם פעילים של דאעש ממערב סוריה לאידליב. לאחר ריכוז המורדים מכל מחוזות סוריה באידליב מגיע השלב הנוכחי, שהוא השמדת המורדים וכיבוש המחוז. הטבח הכימי בחאן שייחון בשנה שעברה כבר חשף את כוונת המשטר לגבי המחוז.
משימת כיבושו של אידליב אינה פשוטה כלל. מחוז אידליב גדול בהרבה מאזורי המערכה הקודמים שאיתם התמודד הצבא הסורי, והוא מיושב בכארבעה מיליון בני אדם. תחנות הפיקוח הטורקיות הפרוסות לגבולו מעכבות מעט את המבצע, אך נראה כי הטורקים לא יסתכנו בהתנגשות עם רוסיה, במיוחד לא כעת, כשהם מצויים בתסבוכת מדינית עם ארה"ב. הבעיה העיקרית שניצבת בפני אסד היא הריכוז הגבוה במיוחד באידליב של לוחמי אופוזיציה שהועברו לשם משאר הזירות, אבל למרות שמערכת אידליב תיקח יותר זמן מהמערכות בפרברי דמשק, בדרעא ובקוניטרה – הסוף בלתי נמנע: גם הפעם – אחרי שפיכות דמים לא קטנה – יגובש הסכם על פינוי של המורדים, אולי לטורקיה. נראה כי אידליב תהיה המלחמה האחרונה שינהל הצבא הסורי בדרך לחיסול המרד במדינה.
שני כיסי מורדים ייוותרו אחרי אידליב: האחד הוא של דאעש במדבר הסורי, והוא מוקף מכל עבריו בצבא סוריה וייכבש ללא ספק תוך זמן קצר; השני הוא של מורדים מתונים והוא בעייתי יותר, מאחר שהם ממוקמים בקרבת בסיס חיל האוויר האמריקני א-תנף, במשולש הגבולות סוריה-ירדן-עיראק. נראה כי בשל החסות האמריקנית יושג הפתרון בשטח זה במשא ומתן אמריקני-רוסי על מסירת האזור לשליטת המשטר הסורי בתמורה להשארת הבסיס האמריקני במיקום אסטרטגי זה.
גורל הכורדים הוא המבחן של ארה"ב
ומה יהיה עם שטח הכורדים בצפון? במהלך המלחמה איימו דוברי המשטר הסורי וכלי התקשורת האוהדים את אסד שוב ושוב לכבוש את שטח האוטונומיה הכורדית, שלטענתם אינה חוקית, והחסות האמריקנית היא שהצילה את הכורדים מכיבוש. הרוסים לא אפשרו לסורים לחצות את נהר הפרת, המהווה גבול טבעי בין שטחי ההשפעה של רוסיה וארה"ב. הכורדים, שהקריבו את מיטב בניהם ובנותיהם במלחמה נגד דאעש, לא יוותרו על ההישג האדיר שלהם – יצירת האוטונומיה הכורדית ברבע משטחה של סוריה. ארה"ב גם היא לא תוותר על הישות הכורדית, שהיא שטח השפעה אמריקני מובהק ומהווה מחסום חשוב בפני שאיפות ההשתלטות האיראניות באזור.
אחרי אידליב, ההחלטה בנושא הכורדים תהיה מבחן חשוב לעוצמתה של ארה"ב ויש לקוות שהרוסים יכפו על המשטר הסורי הסכם שיכבד את האוטונומיה הכורדית. יש להניח כי בתמורה ידרשו הרוסים מהאמריקנים להכיר רשמית בשלטון אסד, בן חסותה של רוסיה. המשבר הנוכחי ביחסי טורקיה עם ארה"ב רק מקדם כמובן את האינטרס הכורדי.
קנדה נגד סעודיה: מלחמה בזמן הלא נכון
בנוסף, יש לקוות שבהסדר הסופי בסוריה תכיר איראן בכך שסיימה למעשה את תפקידה במדינה זו. מבחינתה, היא זו שסייעה למשטר הסורי להחזיק מעמד עד להתערבות הרוסית הישירה ומנעה השתלטות של המורדים הסונים על סוריה – השתלטות שאיראן מכנה "הקונספירציה הישראלית-אמריקנית-סעודית לחסל את ציר ההתנגדות". מבחינה כלכלית, בצל הסנקציות ההולכות ונערמות, המצב הכלכלי הקשה וההפגנות ברחבי איראן, טהרן אינה יכולה עוד להרשות לעצמה להמשיך לממן את הנוכחות בסוריה – וגם בתימן ובעיראק.
כעת איראן היא בת ערובה של השאיפות המגלומניות של "משמרות המהפכה". כוחות אלה שאפו לנצל את המלחמה כדי להפוך את האזור שמדרום לדמשק עד קוניטרה לזירה נגד ישראל, אולם המשטר באיראן מכיר כעת בעובדה שישראל לעולם לא תאפשר זאת ושהשקעותיו בסוריה יורדות לטמיון. פינוי האיראנים מהמדינה אינו אינטרס רק של ישראל אלא גם של רוסיה, המעוניינת להיות הריבון היחיד בסוריה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
