אחרי אובדן השלישייה - הגיעו התאומות
החלום של קובי ואורון לביא רובין היה להיות הורים. הם החלו תהליך פונדקאות, ונולדה שלישיית פגים שלא שרדה. בני הזוג חזרו לארץ שבורים, ולאחר תקופה ניסו שוב תהליך שלא צלח, אך לפני ארבעה חודשים זה קרה והם הפכו להורים לתאומות. "כיף לראות תינוק עם מוצץ ולא תינוק שמחובר למכונת הנשמה"
החדר של התאומות אמה ודניאל בנות הארבעה חודשים נראה קצת כאילו נלקח מסרט של דיסני: עשרות בובות פרוותיות דחוסות על המדף, שתי מיטות עם מצעי נסיכות ורודים וברקע, כאילו כדי להשלים את הסט, מתנגנת נעימה עדינה.
עם או בלי קשר לתפאורה החיצונית, גם סיפורן של התאומות הוא קצת סיפור אגדה - בוודאי עבור האבות שלהן, קובי ואורון לביא רובין, שעברו דרך ארוכה וכואבת עד שהגיעו לתא המשפחתי הקטן שלהם. "קצת אחרי שהתחתנו באוגוסט 2014 החלטנו שהגיע הזמן להגדיל את התא המשפחתי", מספר אורון.
ישר חשבתם על פונדקאות?
"בהתחלה דובר על אימוץ", אומר קובי. "עשינו את הבירורים שלנו לגבי אימוץ והבנו שזה בגדר הבלתי אפשרי. הבנו שזוגות חד-מיניים נפסלים על הסף או שגורמים להם במהלך הדרך להבין שזה פשוט לא ילך, אז פנינו לאפשרות של פונדקאות".
מה היו התחושות שלך לגבי זה שבישראל אין לכם סיכוי לאמץ?
"להגיד אזרח סוג ב'? כן, אזרח סוג ב'. כי לאחרים כן נותנים לאמץ, למרות שיש לנו היכולות להעניק את האהבה ואת החום. התחלנו את הבירורים לפונדקאות הראשונה באוגוסט 2014 וחתמנו עם מרפאה שנמצאת באורגון שבארצות הברית".
למה בעצם בארצות הברית?
אורון: "הפונדקאיות בארה"ב נבחרות בקפידה, ולא רק בגלל העניין הכספי. זה גם עונה על מה שבטח נישאל בהמשך, הטענה שזו אישה שמוכרת את הרחם שלה כדי לעשות ילד למישהו אחר. זה ממש לא נכון, הפונדקאית שלנו היא חלק מהמשפחה שלנו. החיבור בינינו והאהבה, במיוחד לפונדקאית שגם ילדה לנו את אמה ודניאל, הם מדהימים ואנחנו בקשר יומיומי איתה. יש לנו על המזנון בבית תמונות איתה שהיא פיתחה עבורנו ושלחה לנו.
"היא מאוד אוהבת את הילדות. לא נעשה שם שום עניין של מכירת הרחם או מכירת הגוף או משהו בסגנון הזה, וכל מי ששואל מוזמן בכיף לדבר עם הפונדקאית שלנו ולראות איזה חיבור יש בינינו ואיזו אהבה יש לה אלינו, וכמה היא מאושרת שהיא הצליחה בעצם לגרום לנו להיות הורים. אני מניח שכל מי שמחליטה ללכת להיות פונדקאית גם מודעת לתהליך שהיא הולכת לעבור. קראתי איפשהו שזה כמו זונה שמוכרת את הגוף שלה. הדימוי הוא שגוי ופסול, זה ממש לא אותו דבר.
"בארה"ב זה לא רק שאני מחליט אם הפונדקאית מתאימה לי, גם היא צריכה לאשר את הזוג".
מתי הבנתם שזו שלישייה?
אורון: "באוקטובר 2015. עשינו החזרה של שני עוברים, אחד מכל אחד מאיתנו, לרחם של הפונדקאית. אחרי תשעה שבועות היא התקשרה אלינו ואמרה שהיא דיממה. היא הלכה לבית חולים כדי לשמוע למה היא דיממה, ובבית החולים אמרו לה שהם שומעים בעצם שלושה דפקים".
קראו עוד:
- בת 5 לובשת גוצ'י ומתאימה בגדים עם אמה
- דילמת המקרר המלא: הצצה לבית של עדי ולי
- לכבוש את ניו יורק עם ילד על כיסא גלגלים
הייתה מחשבה על דילול עוברים?
"אנחנו התלהבנו מאוד מהמחשבה שתהיה שלישייה. שמחנו שתהיה משפחה גדולה והם יהיו חברים זה של זה, ולא נצטרך לעשות את התהליך עוד פעם. גם מכרנו את הדירה שלנו ועברנו לבית הנוכחי שהוא יותר גדול, מכרנו את הרכב וקנינו רכב יותר גדול".
דיברו איתכם על סכנות?
קובי: "הייתה לנו רופאה להיריון בסיכון שכל שיחה איתה הייתה מלווה באיזו מראה שחורה: 'תבינו, זה הולך להיות קשה, זה בעייתי, זו שלישייה וחבל הטבור יכול להסתבך בין שלושתם'. הבנו את הסיכונים אבל היינו באופוריה".
אורון: "היינו פשוט מאוד אופטימיים ותמימים. אמרנו שאם זה מה שאלוהים רצה אז אנחנו נהיה הורים לשלישייה. לצערי הגורל רצה קצת אחרת".
הגורל אכן רצה אחרת, ולפני הטיסה לסקירת המערכות הם קיבלו את הבשורות הרעות שלאחד העוברים יש מום בלב והוא לא ישרוד את הלידה. אחרי שלושה שבועות הם קיבלו טלפון בהול מהפונדקאית, שמסרה להם שהיא כורעת ללדת בשבוע 24. "היא בכתה וניסינו להרגיע אותה", מספר אורון. "מתוך 34 שנות חיי, זה היה אחד הימים שהייתי שמח למחוק מהזיכרון. זו הייתה תחושת חוסר אונים ותסכול מטורפת. אחרי שלוש שעות מורטות עצבים, כשגילינו שהיא ילדה את שלושת הילדים והם באינקובטור במצב סביר, החלטנו שאנחנו מכרטסים את הכרטיסים וטסנו לפורטלנד".
הם הגיעו לבית החולים וקראו לילדיהם בשמות מיכאל, אריאל ועלמה. עלמה שקלה 450 גרם ולא שרדה, מיכאל פיתח תסחיף ריאה ומת אחרי שמונה ימים ואריאל כבר הגיעה למשקל של 850 גרם, אך נדבקה בחיידק בבית החולים. לדבריהם, "היא הייתה אפטית, עם רמות חמצן מאוד נמוכות בדם, ובסופו של דבר הרופאים הסבירו שאין ברירה ונאלצו לנתק את מכשירי ההנשמה שלה".
בני הזוג חזרו לארץ שבורים והמומים, אבל עם זיק של תקווה. אחרי ניסיון נוסף שלא צלח, באוגוסט 2017, באותה מרפאה באורגון, הם החזירו שני עוברים שכיום הן צמד תינוקות מקסימות שקוטעות מדי פעם את הריאיון בקול בכי מתפנק.
"כשהגענו לשם הפעם אמה כבר הייתה עם המוצץ בפה", מספר אורון. "פתאום זה לראות תינוק עם מוצץ במקום לראות חוטים, ואז ראינו את דניאל ודווקא היא הייתה מחוברת למכונת הנשמה. המראה שלה עם הצינורות עשה לי פלאשבק לשנתיים אחורה ופחדתי מאוד. מכאן התקופה הייתה מאתגרת אבל נחמדה. כל פעם הן עלו קצת במשקל. פתאום אמבטיה פעם ראשונה, ופתאום החלפנו להן בגדים, וחבל הטבור נפל שזה משהו שלא חווינו קודם. פתאום מחליפים להן חיתול שהוא לא פצפון ומתחילים לקנות בגדים. זה היה אחרת לגמרי. זו הייתה חוויה מתקנת".
כשאמה ודניאל יגדלו אתם תספרו להן על האחים שלהן?
אורון: "בהחלט. נספר שיש להן שלושה מלאכים בשמיים שמסתכלים עליהן כל הזמן, ששומרים עליהן, שדואגים להן".
אי אפשר לסיים את הריאיון ללא התייחסות לחוק הפונדקאות.
"אם אני ושכמותי טובים לשרת בצבא, לשלם מיסים ולעבוד למחייתנו, אני כבחור הומו שנשוי לגבר לא שונה מאף זוג אחר. אנחנו רוצים ילדים כדי להעניק מעצמנו. אנחנו רוצים המשכיות. כל בן אדם זכותו להיות הורה. להגיד שהילדים יגדלו עם סטיות או בבית לא נורמלי זה שקר.
"אני היום חסין מתגובות. לא אכפת לי שבכתבה פה למטה יכתבו לי שאני הומו מסריח, אבל יש כאלה כמוני בני 14, 15 ו-16 שהרבה יותר חשופים למדיה מכפי שאני הייתי ולא רוצים לחיות בגלל תגובות כאלו. אני כבר לא מדבר על חוק הפונדקאות, החוק לשוויון במקום העבודה או אי אפליה. ילדים שמפחדים לנשום בגלל אותם חשוכים. אז המסר שלי זה לא רק פונדקאות. אני החלטתי לשבת כאן עם בן-זוגי כדי להגיד לאנשים - די עם ההסתה, די עם כתיבת המילים, לא כל מצעד הוא מצעד תועבה. זה פשוט לא נכון".
לפנייה לכתב/ת 
