עפר שכטר חשף ישבן והמדינה רעדה: "אקזיט" עשתה פה בלאגן
זו התוכנית שגילתה את אסי עזר, נתנה במה לשירי מימון והביאה את עופר שכטר לחקירה במשטרה - "אקזיט" קיבלה רייטינג מזערי ובאזז אדיר, והפכה לאבן דרך בטלוויזיה הישראלית. "היא הייתה בועטת", אומרים היוצרים והמנחים, אבל מצד שני סבורים שהיום היא נחשבת שמרנית: "מה זה תחת? כל האינסטגרם זה תחת". בעיצומו של החופש הגדול, חזרנו למרד הנעורים ההוא
במבט לאחור ההיסטריה נראית מוגזמת, אבל לפני 15 שנה "אקזיט" הגיעה לעולם ויצרה מפץ קטן וגלים גדולים. הימים היו ימי תחילת המילניום, ערוץ 10 החדש עוד נאבק בשאלות של זהות והגדרה עצמית, ולאט ובשקט נראה שהאס בשרוול הזכיינית החדשה הגיע מכיוון לא צפוי. רצועת הנוער החדשה של הערוץ אומנם מוקמה מרחק קילומטרים מכל משבצת פריים טיים נכספת, אבל מתברר שרעש גדול אפשר לעשות גם בצהריים.
"'אקזיט' נולדה כחלק ממהלך כללי של בניית רצועת תוכניות לערוץ 10", מספר ארז בן הרוש, שערך את התוכנית אותה יצרה רותי רודנר, ששימשה גם העורכת הראשית שלה. "בעצם המצאנו שם הרבה מאוד תוכניות, כמו זו של אודטה, 'אבק כוכבים' שהנחה אמיר פיי גוטמן ז"ל, תוכנית הבוקר של מירב מיכאלי. ב'אקזיט' רציתי להביא את הרוח של הנוער בתחילת שנת 2000, שהיה הרבה יותר משוחרר, מעודכן, מחפש אתגרים. טיפה יותר חצוף, פחות דידקטי ושמרני. היה פה הימור, כי ערוץ 10 לקחו משהו עם מנחים ממש אנונימיים. מיכאל הנגבי היה הכי מוכר, אבל עפר שכטר היה עוד ילד שהגיע לאודישן, וכך גם יעל גולדמן או אסי עזר בהמשך. אמרנו 'בואו נביא את הטעם של הדור הזה'".
בקיצור, כמעט מבלי להתכוון הפכה תוכנית נוער קצת יותר אדג'ית מהמקובל והרבה פחות דידקטית משהרגילו אותנו, לשיחת היום. "גוועלד!", זעקו המבקרים, "פני התוכנית כפני הדור", צקצק מי שלא נמנה עם קבוצת השיוך הדמוגרפית הנכונה. אבל "אקזיט", ברייטינג מזערי של בין אחוז אחד לשניים בממוצע, הייתה במובנים רבים ייצוג טלוויזיוני ראשון והולם לאותו הדור.
"תיארו לי את 'אקזיט' לא ממש בצורה שהיא הפכה להיות", מספרת מלי לוי, אז דוגמנית בת 22 עם מעט מאוד ניסיון טלוויזיוני. "אמרו לי שזו תהיה רצועת נוער בערוץ חדש, משהו שמתעסק קצת במוזיקה, עניינים שבינו לבינה, קצת צחוקים. בסופו של דבר הדינמיקה בין המנחים היא מה שיצר את הכול. בהתחלה העניין היה לעמוד, לדבר על מוזיקה, לראיין די ג'יי. אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא ידע לקראת מה אנחנו הולכים".
החודשים הראשונים נעו על מי מנוחות – או לפחות כסוד שמור ליודעי ח"ן. חבורת מנחים יפים ויפות, פינות מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע, קצת מערכונים, הרבה רוח שטות. אבל נתוני הצפייה הנמוכים היוו אקס פקטור משמעותי בעיצוב אופיה של התוכנית. בהיעדר קהל צופים (ליתר דיוק – תחושת היעדר הקהל) הרשו לעצמם מנחיה לבחון את גבולות הטלוויזיה המסחרית, מבושות בכנסת ישראל ועד נפיחות בשידור חי בחסות שכטר ובקשה של הנגבי מצופיו לשלוח לו פחות ציורים ויותר תמונות של אחותם במקלחת.
"הרייטינג היה ממש נמוך, חשבנו שאנחנו כלום ושום דבר", מספרת לוי. "זה גם מה שנתן לנו את החופש והשחרור שהיו שם על המסך, כי חשבנו שאף אחד לא רואה אותנו. אני ראיתי את זה בתור באים, עושים כיף, הולכים הביתה. היינו צעירים ולא היינו מודעים בכלל למה שקורה, וזה יצר את הקסם".
אחד הסקנדלים הראשונים והזכורים בתולדות התוכנית היה זה שהוליד ספיישל סטריפטיז, שבמסגרתו שכטר ולוי השילו מעצמם בגדים ככל שהתוכנית התקדמה. "מן הסתם אני התלבשתי יותר מדי באותו יום, כדי שיהיה לי הרבה מה לפשוט ובסופו של דבר נשארתי עם מכנסונים וגוזייה. זה עשה בלגן כי עפר חשף את התחת שלו בכל הזדמנות אפשרית".
הפוקוס הפתאומי ופאניקת "אתם משחיתים את הנוער" הבהילו אתכם?
"ממש לא. זה היה דור אחר, זה בא באמת מתמימות. אף אחד לא עשה את זה כדי שיהיה רעש, לא הייתה שם מודעות. כל כך היינו בטוחים במה שאנחנו עושים וידענו שאנחנו פשוט מוכרים אמת. אני חושבת שזה מה שעבד בתוכנית, כי דיברנו על מה שבני נוער באמת דיברו אז. לא ניסינו להתייפייף ולהיות משהו שאנחנו לא. לא באנו לחנך. אנחנו בעצמנו היינו הנוער ושמנו איזו מראה מול העיניים. בימינו אתה רואה את זה ואומר 'איזה שטויות', וגם אז לא התייחסנו לזה ברצינות".
"היו תוכניות נוער לפני, היה את ערוץ הילדים", אומרת יעל גולדמן, ששימשה גם היא כמנחה. לדבריה, הקסם האקזיטי טמון בעובדה שהתוכנית הייתה ההיפך המוחלט מ"הכיתה המעופפת". אם עודד מנשה, טל מוסרי ואביגיל אריאלי עזרו לכם להכין את שיעורי הבית, החבר'ה מאקזיט רצו לגרום לכם לשכוח מהם – ולתת לכם טיפים לתירוצים על הדרך. "זו הייתה הפעם ראשונה שהייתה תוכנית שדיברה באמת לנוער והייתה בשפה שלו, לא ניסתה להיות משהו אחר. היא הייתה באיזשהו אופן פורצת דרך במובן של פשוט לדבר, פשוט להגיד. היינו קצת בוטים ביחס לטלוויזיה המסחרית בארץ. זה היה משהו יחסית בועט".
היחס ההפוך בין הרייטינג ובין מידת הבאזז עדיין מדהים.
"כי לא תמיד הרייטינג הוא הסיפור. למרות שהיינו צוחקים בינינו ואומרים שרק הסבתות שלנו רואות את זה, בסופו של דבר ילדים חזרו מבית הספר, פתחו טלוויזיה וראו 'אקזיט' כי לא היה מולנו משהו אחר".
קו פרשת המים בחייה של אקזיט הגיע בקיץ 2004. ממש כמו "עיר ערוץ הילדים" בזמנה, היא יצאה מהאולפן הממוזג ובמהלך חודשי הקיץ חנכה את "אקזיט סיטי" – במה נודדת מעיר לעיר. "היינו בהלם טוטאלי", מספר שכטר - מי שמותג אז כילד הרע של התוכנית. "אני בכלל הייתי בחרדות שיגיעו מעט אנשים ולא יהיה מגניב. ופתאום הגיעו 20 אלף אנשים והיינו בשוק. זו הייתה ההוכחה עבורי שאנשים באמת צופים בנו".
באופן אירוני, דווקא רגע ההכתרה שלה כמלכת הנוער הבלתי מעורערת סימן גם את סופה. ב-11 באוגוסט, במהלך אירוע אקזיט סיטי בחולון, חשף שכטר את ישבנו בפני קהל של עשרות אלפים. לא משהו חריג או כזה שלא נעשה בעבר, אבל הפעם הוא הגיע אל העיתונות. משם הוא עבר אל המועצה לשלום הילד – שמצידה הגישה תלונה למשטרת בת-ים. זו אף הזמינה את שכטר לחקירה כמעט אבסורדית בחשד לביצוע מעשה מגונה מול קטינים.
"היה עליהום מאוד גדול. בסך הכל הייתי כזה רוקסטאר לכמה דקות ועשו מזה סיפור", נזכר שכטר. "האש שהתלקחה באותו זמן קצת הבהילה אותי, למדתי עוד שיעור בחיים. בדיעבד אני מסתכל אחורה וזה נראה לי שטויות. אם הייתי יכול לתת עצה לעפר הצעיר הייתי אומר לו ליהנות, לצחוק על כל מה שהיה שם. עשו מזה סימפוזיון על לא כלום, בעיניי".
אירוע תחת-גייט, אף שלא שודר מעולם בטלוויזיה, הפך את חייהם של עורכי ומנחי "אקזיט" קשים במיוחד. אם סוד קסמה עד אז נבע מהיותה חצופה ובלתי צפויה, מועצת הרשות השנייה החלה לייצר הגבלים שבמובן מסוים היו מנוגדים לטבעה.
"סיפור התחת הטריף את כל המערכות", נזכר יונתן (ג'וני) קוניאק, שהחל לערוך את התוכנית שמונה חודשים לאחר עלייתה לאוויר ועד סופה. "כמובן שזו לא הייתה הפעם הראשונה שעפר הראה את התחת, אבל איכשהו זה עשה כותרות. זה בעצם יצר מצב בו ערוץ 10, שהיה מסובך כבר אז מבחינה רגולטורית עם מועצת הרשות השנייה על המון דברים אחרים שלא היו קשורים אלינו, הגיע לנקודת עימות איתם. השיא הגיע בפגישה שלי ושל המנחים עם מועצת הרשות השנייה, שבה הוצגה בפנינו שורת גזירות ותנאים שהיינו צריכים לקיים כדי להישאר באוויר. היה צריך נציג של הערוץ בכל צילום של התוכנית, השידורים החיים שלה הופסקו. זו הייתה חוויה מאוד מערערת, שבאה במקביל להצלחה אדירה.
"זה הוביל להמון חיכוכים עם הרשות השנייה וגם עם אנשים אחרים. כמו תמיד, היו הצדקנים שטענו שהדור הולך ופוחת. זומנתי להמון סדנאות בנושא וזכור לי איזה אירוע שעשו איתי בערוץ השני בו גדי טאוב, שהיה אז מנחה של 'זאפ לראשון', נכח והוא רב איתי. בסופו של דבר תקרית התחת הובילה לזה שערוץ 10 החליט להיפטר מ'אקזיט'. היא הייתה יותר צרה בשבילם מאשר יתרון".
בשלב זה נרכשה "אקזיט" על ידי חברת הכבלים HOT והמשיכה במתכונתה עוד עונה אחת יחד עם צוות המנחים המוכר. עונת המשך בשם "אקזיט רבולושן" בהנחיית להקת הפאנק-רוק יוסלס איי די טורפדה זמן קצר לפני עלייה לשידור בשל ריאיון סנסציוני שהעניקו חבריה ל"ידיעות אחרונות". במקומה עלתה לשידור גרסה עם צוות מנחים חדש, אך זו ירדה לאחר עונה אחת בלבד.
הצופים בחרו באסי עזר
שערוריות, השחתת נוער, איברים חשופים ופליטות גז בצד – קשה להתעלם מהעובדה שמאוסף הילדים הבעייתיים דווקא יצא משהו. למעשה, הצצה בצוות המנחים ומגישי הפינות של "אקזיט" ומבט על שוק הטלוויזיה והמוזיקה הנוכחי מזכירים את חיילי הלהקות הצבאיות שהפכו לכוכבי מצעדי הפזמונים הישראליים.
יותר משהייתה כר פורה להשחתת מתבגרים והתערטלות פומבית, "אקזיט" הייתה חממת כישרונות נדירה. היא סימנה כמה מהשמות הרלוונטיים והפעילים ביותר עד היום בשוק הבידור והתקשורת, והכשירה אותם על רטוב להגשת שעות של שידורים חיים בשבוע.
התוכנית הראשונה של שירי מימון
עפר שכטר עושה סטנדאפ, משחק בסדרות (בין היתר לצד מלי לוי בסדרת הנוער "אלישע") ומנחה בימים אלה את "האח הגדול"; שירי מימון בדרכה לעשות חיל בברודוויי ועברה לאחרונה מפאנל שופטי "אקס פקטור" ל"הכוכב הבא" (שם תפגוש באסי עזר); הנגבי מגיש את "עד כאן", תוכנית הסאטירה של תאגיד השידור כאן; את גולדמן ראיתם לאחרונה ב"הכוכב הבא" ומלי לוי שברה מזמן את תדמית הדוגמנית ובימים אלה מצטלמת לסדרה "ד"ר קוראז'" שתוביל.
לצד המנחים הקבועים היו גם מיכאל מושונוב, דפנה לוסטיג, שרי גבעתי ומושיק גלאמין – כולם עדיין שמות רלוונטיים בתעשייה שזמן המדף שלה מוגבל. וישנו כמובן גם אסי עזר, שמנחה בימים אלה את התכנית "נינג'ה ישראל" אחרי שנים של הנחיית "האח הגדול" ו"הכוכב הבא". עזר, שבין היתר יצר וכתב את הדרמה "להיות איתה" שנמכרה להפצה בעולם, נבחר למעשה למנחה על ידי קהל הצופים בשיא ימיה של "אקזיט".
"אני זוכר שמאוד אהבתי את 'אקזיט' כשהייתי יושב ואוכל מולה בצהריים", מספר עזר. "'אקזיט' היו נראים לי אז כמו הדבר הכי מגניב בטלוויזיה. ראיתי חבר'ה בגילי משתטים כמו שאני משתטה. זה היה האודישן הראשון שבאמת עברתי, עד אז הייתי שחקן מובטל. למזלי כבר בשלב די מוקדם ידעתי לא להתייחס למה שכותבים. הביקורת הראשונה עליי הייתה ב'ידיעות אחרונות'. כתבו עליי משהו מזוויע, על כך שאני מתעוות ומתפרצף כל הזמן. גזרתי ושמרתי אותה כי פשוט לא היה אכפת לי, הייתי כל כך שמח שאני שם. ידעתי שכל הביקורות נגד התוכנית הן דבר טוב".
בן הרוש מסביר ש"אקזיט" הפכה לחממת כוכבים דווקא משום שלא התייחסו אליהם ככאלה. "זה קשור גם לעין שלנו בתהליך הליהוק, אבל זו גם העובדה שהם באו ולמדו את תעשיית הטלוויזיה בידיים", הוא אומר. "שיטת העבודה הייתה שלא באמת ערכתי את התוכנית. בניתי שיטה חדשה שאמרה - המנחים הם התוכנית. ולכן הם היו מגיעים כל בוקר בסביבות 9 וחצי ומתחילים לכתוב את התוכנית בעצמם. הם החליטו על מה הם רוצים לדבר לפי מה שהיה באותו היום או יום לפני כן בטלוויזיה ובעיתונים. הם כתבו את השאלות בעצמם, עשו תחקיר. הם לא היו טאלנטים, הם באו לעבוד ואני חושב שבגלל זה הם התפתחו. זו הייתה חלק מהאג'נדה שלי ושל הצוות. זה הפך אותם לאנשים יצרניים, לא רק קולבים. כן, כיוונתי והזזתי ימינה ושמאלה, אבל זה היה שלהם".
"היה שם מקום שטיפח כישרונות אבל גם הטלוויזיה הייתה אז מקום שנתן לך הרבה יותר במה להתבטא", אומר עזר, ומצביע על כך שברוח הפוריטניות והפוליטיקלי קורקט הנוכחית, תוכנית כמו 'אקזיט' לא הייתה שורדת זמן רב על המרקע. "היינו הילדים החצופים בשכונה כי הרשו לנו להיות כאלה. היום אני מרגיש שכל מילה לא במקום שאנחנו אומרים ב'נינג'ה' או ב'כוכב' ישר קופצים עלינו מכל הכיוונים. אז לא היה מי שיתלונן, יכולת לעשות מה שאתה רוצה ועצרו אותך רק בתחת. היום דבר כזה לא היה שורד שידור עשר דקות. מביקורות אנחנו פחות מתרגשים, אבל ממה שגולשים כותבים בפייסבוק אתה לא יכול להתעלם. היום בטלוויזיה כמעט אין מקום לחממה. יוטיוב הפך להיות החממה הזו, זה קורה ברשת. זו הייתה זכות לעשות תוכנית כל כך משוחררת שבאמת גרמה לך להביא את עצמך למסך. בהמון מובנים זה גיבש את הזהות שלי כמנחה טלוויזיה עד היום".
"נגענו שם בהכול. כתבנו מערכונים, עשינו חיקויים, הנחינו. בעצם התאמנו בכל הכלים הללו וזה נתן לנו ביטחון. זה היה קצת בית ספר למשחק במובן הזה", אומר שכטר. "גם אם ראו וגם אם לא, נתנו לנו את המקום הזה לראות אותנו מתנסים ומתרסקים. להחזיק שידור ארבע פעמים בשבוע הניח את היסודות לדברים שכולנו עושים עד היום.
"אני חושב שהנוער היום מצד אחד מאוד פוריטני, מצד שני מאוד לא. היום אם תסתכל על 'אקזיט' היא לא תיראה לך תוכנית וולגרית או קיצונית. להיפך, זה ייראה לך כמו משהו שמרני. היום אני מסתכל וחושב - מה זה תחת? כל האינסטגרם זה תחת אחד גדול".
