אחד הביקורים היותר מעניינים היה במרחב פיקוד דרום-אוגדת עזה, אשר היתה ממוקמת באיזור קיבוץ רעים שבנגב המערבי. היום קוראים לזה "עוטף עזה". טרם תיאור הרקע דאז, תחילה הסבר קצר על השינויים הטקטוניים שפקדו את מדינת ישראל בשעתו. בקיץ 2005 החלו צה"ל וארגונים ביטחוניים נוספים להתמודד עם אתגרים מודיעיניים חדשים ומורכבים, נוכח העובדה כי מדינת ישראל יצאה לא מכבר ממרחב גיאוגרפי זה ולמעשה נדרשה להרכיב מחדש חלק מהמקורות המודיעיניים שלה, למשל אלה המבוססים על עבודת היומינט – איסוף מודיעין אנושי, קרי פעילות עם סוכנים, משתפי פעולה המצויים בשטח וכדומה.

לצורך ההמחשה והדוגמא, ברור הוא כי אנשי שב"כ שהיו פרוסים ופעלו בנקודות גיאוגרפיות מסויימות בתוך רצועת עזה על גזרותיה השונות, היו נגישים פיזית הרבה יותר למקורות האנושיים שלהם, כלומר תושבים פלסטיניים ששיתפו פעולה, מאשר המצב החדש אליו נדרשו, לפיו גורמי הביטחון רואים את רצועת עזה מעבר לגדר, ובתוך כך גם את מקורותיהם.

מנהיג חמאס איסמעיל הנייה על גבול הרצועה.(צילום: gettyimages)

מבלי להיכנס לתוך טקטיקות פעולה ושיטות כאלו או אחרות, ברור היה כי על שירות הביטחון הכללי וצה"ל להתמודד עם אותן משימות מודיעיניות ברציפות ובנחישות מתמדת, אולם היכולת ודרכי השגתן השתנתה משמעותית. פיקוד הדרום על כוחותיו והגורמים הפועלים עימו, נדרשו אם כן "לחשב מסלול מחדש"בכל הנוגע לשיטות איסוף המודיעין על הרצועה, וכמובן לכל אופני הפעילות האופרטיבית- מבצעית, נוכח השינויים המהותיים שחלו בשעתו ושנבעו כאמור מההתארגנות הגיאוגרפית החדשה. נזכיר, כי בתחילת שנת 2007 (ינואר-פברואר) שלטה בשטחים הפלסטינים – יהודה ושומרון ורצועת עזה – ממשלת החמא"ס, אשר נבחרה שנה קודם לכן בבחירות. בין החודשים מרץ-יוני פעלה ממשלת אחדות עם תנועת הפת"ח, ולאחריה כבשה החמא"ס בסערה את רצועת עזה כולה מהאחיזה הפת"חית, והשלטון כולו ברצועת עזה עבר לידיה.

כל הרקע הזה הוצג כאן כמבוא לאותו ביקור באוגדה, הישארו עמנו...

ובכן, הביקור אשר עסק בהיערכות מחדש של אוגדת עזה מול הרצועה, התמקד במאפייני פעילות המודיעינית המסועפת. ברור היה אז, כמו גם היום, שתנועת החמא"ס והארגונים האסלאמיים הנוספים שפעלו ברצועה לא שקטו על שמריהם, והם המשיכו להשקיע מאמצים על מנת לפתח את יכולותיהם הצבאיות נגד ישראל, כגון חפירת מנהרות התקיפה וייצור מערך הרקטות, כמו גם להוציא פיגועים מתוך הרצועה, בין אם משטחה פיזית ובין אם כהפעלה של חוליות מחבלים בשטחי יהודה ושומרון וירושלים.

פעילי חמא"ס בכירים ברמות השונות היוו חלקם יעד למעקב מודיעיני הדוק, אשר הסתמך על שלושת אבני היסוד של עבודת איסוף המודיעין: הסיגינט (האזנות לתשדורות טלפוניות ואמצעים אלקטרוניים נוספים), היומינט (ע"ב מקורות אנושיים) והויזינט (מודיעין חזותי – תצפיות, לווינות ועוד). מעקב מודיעיני אחר יעד כזה, נניח ראש מערך ייצור הרקטות ארוכות הטווח בחמא"ס, או האיש האחראי על גלגול פיגועים והפעלת חוליות טרור בגדה, חייב להיעשות בהסתמך על שילוב שלוש השיטות הללו, כל זאת באופן רציף ותוך התגברות על המכשולים המוצבים על ידו.

אדם כזה, בעל תפקיד בכיר בחמא"ס, מודע היטב לכך שהוא מהווה יעד מודיעיני קבוע, והוא פועל במודע על מנת להסוות את דרכי פעילותו, גם על מנת להסתיר את המידע מישראל וגם על מנת להקשות על גופי הביטחון שלה לפגוע בו בנקודת זמן כלשהי. יוזכר בהקשר זה, כי מדינת ישראל החלה כידוע לגבש את שיטות העבודה המבצעיות לצורך הסיכולים הממוקדים בעיצומה של האנתיפאדה השניה, כך שהדבר לא היה זר לכוחות האוגדה, אולם ברור היה כי דרך הפעולה הזו חייבת לעבור עדכון, שינוי ורענון מבחינת השיטות למימושה, בגין ההיערכות החדשה.

ובכן, את מה שראינו על המסכים המשוכללים באולמות העבודה באוגדת עזה אשמור הפעם עימי, אולם דמיינו לעצמכם מערכות מתוחכמות המנקזות לתוכן מאות פרטים מודיעיניים בעת ובעונה אחת ממקורות מגוונים, אשר אחת מהתכליות המרכזיות שלהן הינה הצבת סימן איקס על ראשו של אחד מהיעדים ולחיצה על ההדק. המטרה- מאה אחוז הצלחה, לא פחות, ללא פגיעה בחפים מפשע. משימה מאד לא פשוטה.

ומדוע אני מספר זאת? קיוויתי שאוכל לכתוב טור שאינו עוסק במתחולל בדרומה של ישראל, במרחב הפרוס בינה לבין רצועת עזה, אולם נחלתי כצפוי אכזבה. גזרה זו ממשיכה ביתר שאת להוות חזית ביטחונית פעילה, חמה ואינטנסיבית, המאלצת את ישראל לעסוק בה יומם וליל.

סיכום קצר של אירועי השבועות האחרונים בחזית זו יעלה בחכה ביקור עבודה חשאי של רה"מ נתניהו אצל א-סיסי נשיא מצרים; כינוסי קבינט תכופים; ביקורים תדירים של שר הביטחון במרחב הדרומי; שיגור קרוב למאתיים רקטות לעבר שטחה ישראל במשך כיממה, מתוכן אחת לבאר שבע ויירוט חלק מהן ע"י סוללות כיפת ברזל; פעילות בלתי פוסקת של יחידות צה"ל, לוחמי האש, הכוחות האזרחיים מישובי הדרום וגופים נוספים (מתנדבים למשל) ביירוט בלוני התבערה ועפיפוני האש ובכיבוי השריפות, ועוד ועוד. על כל אלה הצטרף בימים האחרונים ממש דיון ביטחוני ישן-חדש, סביב האפשרות לחידוש הפעלת הסיכולים הממוקדים נגד בכירים בהנהגת החמא"ס, כמהלך שיחזק את ההרתעה הישראלית הנחלשת מול החמא"ס, יאלץ את בכיריה לדאוג בעיקר לחייהם האישיים וישנה את תמונת המצב העגומה הנמשכת מאז חודש מרץ 2018 בחזית זו.

המחשבה הישראלית היא כי התנקשות בבכירים פלסטיניים ברצועה, אשר דם על ידיהם באופן כזה או אחר, עשויה למנוע או לצמצם את ההסלמה בזירה זו, ולשפר את עמדותיה של ישראל לקראת הסדרה אפשרית ויציבות יחסית. הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, והרשו לי לתרחש את ההתלבטות הביטחונית בקליפת אגוז:

כאשר אנו בעיצומו של עימות חם, בדרך כלל בכירי החמא"ס סוגרים טלפונים ניידים ומתמקמים להם היטב במנהרות תת-קרקעיות מתחת לעיר עזה ("עזה תחתית"), כמו למשל במרתפים של בית חולים שיפא. משמעות: קשה מאד לאתר אותם ולפגוע רק בהם. לחילופין, הם דואגים להקיף עצמם באזרחים, בינהם נשים ילדים.

כאשר אנו בימי שגרה והם מסתובבים באופן חופשי, יוזמה ישראלית לפגוע במפתיע במנהיג חמא"סי בכיר תוביל בסבירות גבוהה למתקפת רקטות על ישראל ולהידרדרות שעלולה להתגלגל למלחמה או למבצע צבאי.

כעת, משיש בידיכם את הרקע הנדרש והכלים ההכרחיים, קבלו החלטה.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית וקצין מודיעין,

לשעבר יועץ לענייני ערבים למתאם הפעולות בשטחים, מרצה ופרשן aloneviatar1@gmail.com