הוכפל עונשו של לוחם מג"ב שירה למוות בפלסטיני בן 17
בן דרי הורשע שגרם ברשלנות למותו של נדים נווארה, בעימותי יום הנכבה לפני 4 שנים. "חייל עלול לטעות, אבל הנשק שניתן לדרי כדי להציל את הנפש שימש בשל כוונת זדון לשפיכות דמים", קבע העליון - והחמיר את עונשו ל-18 חודשי מאסר
בית המשפט העליון הכפיל את עונשו של לוחם מג"ב בן דרי, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של נדים נווארה בן ה-17 בעימותים ביום הנכבה לפני ארבע שנים בביתוניא. ארבעה חודשים לאחר שבית המשפט המחוזי גזר תשעה חודשי מאסר על דרי, החליט העליון - ברוב של שני שופטים מול אחד - להחמיר את עונשו ולקבוע שירצה 18 חודשי מאסר.
לקריאת ההחלטה המלאה - לחצו כאן
דרי הואשם בתחילה בהריגה, והפרקליטות טענה כי הוא הכניס כדור חי למחסנית במקום כדור גומי בכוונה תחילה. במסגרת הסדר הטיעון הוגש כתב אישום מתוקן בו נטען כי הכדור החי השתרבב למחסנית בטעות. האירוע תועד וסרטונים של נווארה נהרג הופצו ברחבי העולם.
"חייל או שוטר המצוי במצב לחימה עלול לטעות ואת מעשיו יש לבחון על רקע הסיטואציה המורכבת", כתב השופט נועם סולברג, שניסח את דעת הרוב. אך הוא הבהיר כי "הנשק שניתן לדרי על מנת להציל את הנפש, שימש - בשל כוונת זדון לפצוע, ורשלנות חמורה שנלוותה לה - לשפיכות דמים. במבחן הזה כּשל דרי ועליו לתת את הדין".
סולברג ביקר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי: "בסופו של דבר, באיזון הכולל, לא ניתן בגזר הדין ביטוי הולם דיו לערך חיי האדם שנגדעו על-ידי דרי, וגם לא לשיקולים שבבסיסם חובת ההקפדה על עקרון טוהר הנשק, הרשלנות הכפולה של דרי בכך שלא וידא שהמחסנית מכילה תרמילים 'חסרי קליע', ושלא טען את נשקו בכדור גומי היא חמורה. אך חמורה ממנה היא כוונתו של דרי לפצוע את המנוח כשלא נשקפה ממנו סכנה לכוח, והתוצאה – מוות".
"העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי אינו קרוב לבטא את החומרה שבמעשה מכוּון שכזה, כאשר מצרפים אליו את הרשלנות החמורה שגרמה למותו של המנוח", כתב סולברג. "אחריות אדירה מוטלת על חייל ועל שוטר האוחזים בנשק. לא 'יד קלה' על ההדק, לא 'יד כבדה'; יד אחראית על ההדק, להבחין בין הצלת נפש לבין שפיכות דמים".
השופט יוסף אלרון התנגד לדעתו של סולברג. בדעת המיעוט כתב אלרון: "אני סבור כי אין לשלול את האפשרות שעל אף שמבחינה אובייקטיבית 'לא נשקפה (מהמנוח) סכנה לכוח', כאמור בכתב האישום המתוקן, חש המשיב תחושה סובייקטיבית של סכנה או איום מהמנוח, שהשתתף ביידוי האבנים והפרת הסדר, וארבע דקות בלבד לאחר מכן צעד לעבר הכוח מסיבה שאינה ברורה, באופן שבהחלט יכול היה לעורר את חשדו של המשיב".
"בעת האירוע היה המשיב חייל בשירות סדיר, ש'נשלח על ידי המדינה', לביצוע תפקידו. המשיב ניצב מול גל של מתפרעים, המון מוסת, שהשליך לעברו אבנים על מנת לפגוע בו, ובנסיבות אלה חש איום על חייו", כתב אלרון. "מסיבה זו, עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות 'סטרילית', בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת".
"אין להמעיט בתוצאות מעשיו של המשיב, שגבו את חייו של נער צעיר. אין חולק גם כי המשיב צריך לתת את הדין על מעשיו", כתב אלרון. "יחד עם זאת, משלא נוהל הליך הוכחות, דעתי היא כי אין לייחס למשיב כוונת זדון, ואין לראות במעשיו פעולת עונשין, אלא יש לראות את מעשיו על רקע מכלול נסיבות האירוע. בראיה זו יש לבחון את עונשו של המשיב".
לפנייה לכתב/ת 
