מורה נבוכים ל"הסדרה" בעזה
אז על מה בכלל מדברים חמאס וישראל? הפסקת אש? הסדר מדיני? מה חלקה של הרשות? ומה הקשר לחשש מכיבוש של הרצועה? כך או אחרת, אסור להיתפס לאשליות: הסבב האלים הבא יתרחש במוקדם או במאוחר
הערפל שפיזרה הממשלה במהלך החודשים האחרונים בהתנהלותה מול המשבר ברצועת עזה הותירה את הציבור מבולבל ונבוך. הדיווחים בשבוע שעבר על "הסדרה" הוסיפו סימני שאלה: מה המשמעות של המונח הזה? מה ההבדל בין הסדרה לבין הפסקת אש? ובזמן ששרי הקבינט מתכתשים זה עם זה וכולם מדברים על "הסכם" עם חמאס, דומה שאיש לא יודע מה המסגרת ומה התוכן שלו. יש הכרח בהבהרת כמה מונחי יסוד ביחס למערכת היחסים שהתפתחה בעשור האחרון בין ישראל לבין חמאס ברצועת עזה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בקצותיה של המערכת מצויים שני מצבים. הראשון והבלתי-מושג עד כה הוא הסכם ארוך טווח, או "הסדרה רחבה". הווה אומר הסכמה על הפסקת אש ארוכת טווח תוך הסדרת פתיחת הסגר על עזה, שיקום הכלכלה והתשתיות, תנופת פיתוח והשקעות, החזרת הרשות הפלסטינית לרצועה, חילופי שבויים, חללים ואסירים, מניעת ההתעצמות הזרוע הצבאית של חמאס ופירוז עזה. מתווה כזה אינו אפשרי בעת הנוכחית בשל שלושה מכשולים משמעותיים: חמאס לא יוותר על הזרוע הצבאית שלו, הרשות הפלסטינית מסרבת להיות צד להסכם ודרישות חמאס להסכם החזרת החללים והאזרחים אינן סבירות.
בקצה השני מצוי "מבצע צבאי בהיקף מלא" (מלחמה). כאן מדובר בעימות בעצימות גבוהה. חמאס יורה לטווחים הרחוקים ביותר שהוא מסוגל, מפעיל רקטות עם ראשים כבדים יותר, מנסה לחדור לישראל דרך מנהרות או דרך הים, ומפעיל גלשנים ומטוסים ללא טייס. ישראל מנגד מפעילה את חיל האוויר מול מאות מטרות חמאס, חוזרת לסיכולים ממוקדים ומבצעת מהלכים קרקעיים ואחרים שלא ביצעה בצוק איתן.
כיוון שאי אפשר להגיע להסדרה רחבה, וכיוון ששני הצדדים נזהרים לא להגיע למלחמה, אנו עדים לתמרון מדיני בין מצבים פחות מובהקים ויותר עמומים: "הפסקת אש", "סבב איתותים באש" ו"הסדרה חלקית".
תוקפים נדל"ן
הסטטוס בין ישראל לחמאס מאז צוק איתן עד מרץ השנה היה "הפסקת אש". המצב השתנה ל"סבב איתותים באש" שמקורו בהבנת חמאס שיש לו מרחב תמרון - מכיוון שישראל לא רוצה להגיע למערכה מלאה - ולכן אפשר לקחת סיכונים כדי להשיג את היעד החשוב ביותר לתושבי הרצועה: הסרת הסגר על עזה.
מה שהחל בצעדות לגדר המשיך בהדרגה לטרור עפיפונים ובלונים, והידרדר להפעלת צלפים ונשק תלול מסלול על יישובי עוטף עזה. שם נעצר חמאס. גם ישראל מנסה לחזור למשוואות קודמות, שבהן גבתה מחיר מחמאס על ירי – המחיר עלה מתקיפת נדל"ן טקטי של חמאס לתקיפת נדל"ן אסטרטגי – אך כל זאת תוך מאמץ לא לגרום לנפגעים בנפש כדי לא להסלים לעימות למערכה המלאה.
כאשר הירי כבד יותר, כמו שכבר ראינו בחמישה סבבים מוגבלים בחודשים האחרונים, מתערבים המצרים, הקטארים או שליח האו"ם, ועוזרים לצדדים לשוב ל"הפסקת אש". הפרמטרים להפסקת האש אינם ידועים לציבור ואינני משוכנע שהם ידועים למקבלי ההחלטות. לפעמים מדובר רק בעיתוי ובשעה שבה תיפסק האש ולפעמים רק בהבנות "ששקט ייענה בשקט".
הפסקות האש אינן יציבות כי חמאס לא מתחייב להפסיק את טרור הבלונים ואת ההפגנות האלימות על הגדר, שכאמור נגמרות לרוב עם נפגעים פלסטינים המציתים את הסבב הבא. על מנת להקנות יציבות לטווח ארוך יותר, וחרף הקושי לפצח את חוסר ההיתכנות להסדרה מלאה, מציעים המתווכים "הסדרה בשלבים או הסדרה חלקית". זו המציאות כפי שאנו עדים לה נכון להיום.
לא להיתפס לאשליות
מול חמשת מצבי היסוד הללו צריכה ישראל לשאול עצמה מה יעדיה האסטרטגיים. לממשלת ישראל יש ארבעה יעדים מול הרצועה: החזרת השקט והביטחון לעוטף עזה על בסיס חידוש ההרתעה הישראלית; ניתוק רצועת עזה מאחריות ישראלית על ידי החזרת הרשות הפלסטינית לשם או הטלת אחריות כבדה יותר על מצרים; לאפשר את שיקום הרצועה ולמנוע משבר הומניטרי, ולוודא את פירוז הרצועה או לפחות מניעת התעצמות גורמי הטרור שבה.
מה שכן ניתן לבצע הוא מהלך צבאי בעוצמה גבוהה, ללא כיבוש מלא של עזה אך בהתרת רבות מהמגבלות על מהלכים אוויריים וקרקעיים שלא בוצעו ב"צוק איתן". תנאי הכרחי לכך הוא זניחת היעד של שימור שלטון החמאס ככתובת אחראית. ניתן ונכון לפגוע בזרועות הצבאית והמשילותית של חמאס פגיעה קשה מאוד, לשם ביסוס הרתעה ומנופים חזקים להסדרה המדינית שלאחר המערכה הצבאית. זהו מהלך יקר בדם ובתקציב, אך בצדו גם הישגים אסטרטגיים חשובים.
רק לאחר שיוכה חמאס קשות יהיה ניתן לנסות להגיע להסדרה רחבה לטווח ארוך, שתשקף יותר את השמירה על הפרמטרים החיוניים לישראל, במיוחד בנושא שקט בדרום ומניעת התעצמות חמאס, שיקום עזה והקלת המשבר ההומניטרי. חשוב להבין שבהסדרה מעורבים שחקנים רבים נוספים, ובראשם הרשות הפלסטינית, שעמדותיה כלפי חמאס קשוחות יותר מעמדות ישראל.
האסטרטגיה שבחרה ממשלת ישראל בעת הנוכחית היא "הסדרה חלקית ובשלבים", שכאמור הפרמטרים שלה עדיין לא ברורים לציבור. לעולם נכון לתת הזדמנות להסדרה מדינית, אך אסור להיתפס לאשליות – כל עוד לא טופלה סוגיית ההתעצמות של חמאס הסבב הבא יתרחש במוקדם או במאוחר וחובתנו להתכונן אליו.
- אלוף (מיל') עמוס ידלין הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
