יום אחד הגבר הזה ישנא את עצמו כי ויתר עלייך
הוא ימהר לחפש אותי בפייסבוק, ואחר כך ישלח לי הודעה: "ראיתי אותך בטלוויזיה, וואו. כל הכבוד!". ההודעה תישלח אליי, אני אראה אותה, וי כחול יתקבל אצלו ואפס תגובה תתקבל מצידי. הוא ימשיך לחכות כמה שעות עד שיצליח להירדם, יראה ששום תגובה לא הולכת להגיע, ואז יאמר לעצמו: "היא משוגעת, אבל אני יותר משוגע כי הפסדתי אותה"
מכירים את התחושה הזו אחרי פרידה שגובר בכן הרצון לנקום בבחור, ואין לכן מושג מה לעשות? זה קרה לי כמה פעמים, ולצד הדחף הטבעי הזה "להחזיר לו" כמו שהוא עשה לי, גם לא ממש רציתי לבזבז את הזמן שלי. אחרי הכל, המון אנרגיות הושקעו כבר בבחור הזה, ועכשיו אחרי שנפרדנו אין באמת סיבה להמשיך להשקיע בו אנרגיות.
פעם אחת התחלתי עם חבר של הבחור הקודם שיצאתי איתו, בדיוק אחרי שהוא הבהיר לי שהוא ישמח שנישאר יזיזים. הידיד נבהל, והודיע לי ישר בהודעת וואטסאפ שהוא תפוס (אף שידעתי בוודאות שהוא משקר ואינו יוצא עם אף אחת). התבאסתי שהתוכנית שלי לא עבדה והמשכתי הלאה. זה עד כדי כך שקוף? "כן!", הדגישו בפניי כל החברות שסיפרתי להן על התרמית שנכשלה. לא, כי להעלות מאה תמונות בשבוע לרשתות החברתיות כשאת "מחויכת מפה לאוזן" אחרי שנפרדת מהאקס זה ממש לא שקוף. לכו תבינו את הנורמות של הדור ההזוי הזה שרק מחפש תשומת לב, "בלי שאף אחד באמת ישים לב".
אז מה עושים, ואיך מממשים את יצר הנקמה הזה בלי לפגוע בעצמך? בעיקר עושים הכל בשביל להוביל את עצמך קדימה. כשהתחלתי עבודה חדשה ומעניינת במקום אטרקטיבי שהמון מנסים להתקבל אליו ולרוב לא מצליחים, קיבלתי מאות לייקים בעמוד הפייסבוק שלי. יחד עם כל הלייקים, התקבלה גם הודעת "בהצלחה וכל הכבוד לך!" מפתיעה מבחור ירושלמי שיצא איתי בעבר. למה זה נגמר בינינו אז? כי הוא אמר שאני מחפשת מישהו שפנוי רגשית, והוא ממש לא נמצא במקום הזה.
איך אני אוהבת בחורים שאומרים לי שהם יודעים מה אני מחפשת. כי שני דייטים ורפרוף על התמונות בעמוד האינסטגרם שלי הם תמונת מצב אמיתית ועדכנית לכל מה שבאמת קורה בחיים שלי. אני תוהה לפעמים, מתי ההצגה הזו תיגמר כבר? ועכשיו, בעניין ההודעה המפתיעה שהזכרתי. דעו שהיא ממש עשתה לי את היום, לפחות לכמה שעות טובות בערב אחרי שקיבלתי אותה. מין הרגשה כזאת של "הכנסתי לו!", וזאת הרגשה נהדרת.
בפעם אחרת הוזמנתי להעביר הרצאה מול תלמידים. אחד מהם, בלי שידעתי על כך מראש, היה בחור ממושקף שיצא איתי לארבעה דייטים, וסיים את זה כי מבחינתו "ברור שאני רוצה להתחתן בעתיד". וואו, שוקינג, מי היה מאמין שבחורה נורמטיבית תרצה מתישהו למסד את הזוגיות שלה. אבל אז, תוך כדי ההרצאה, נכנס לרגע לכיתה מרצה שהחל להרעיף עליי שבחים, כשאני מבחינה שהבחור המדובר מתכווץ בכיסאו ממבוכה. ואני? אני לא יכולתי להפסיק לצחוק. חבל שלא היה לי פופקורן.
הנקמה של ג'סיקה
בשנת 2007 השחקנית ג'סיקה אלבה זכתה בטקס נבחרי הנוער האמריקני בתואר 'החתיכה של השנה'. את הדיון הפמיניסטי בעניין הקטגוריה אני רוצה לשים בצד לרגע, ולהתייחס אך ורק לנאום שלה. "אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לבחור שהעסיק אותי במשך 19 שנה", היא אמרה שם, קבל עם ומיקרופון. "קוראים לו רוס. בזמנו לא הייתי מספיק מושכת בשבילך. תראה אותי עכשיו רוס, תראה!". וכולם בקהל הריעו וידעו שזו הנקמה שלה בבחור הלוזר שדחה אותה, והיום אוכל את הלב. אם הייתי רוס, אין ספק שהייתי צופה בנאום של ג'סיקה שוב ושוב, רק בשביל להאמין שזה אמיתי. אשכרה הפסדתי את הבחורה המהממת הזו בגלל שהייתי כל כך אפס, כל כך עיוור שלא ראיתי מה עומד מולי.
בחלומותיי הפרועים ביותר אני עומדת על הבמה וזוכה בפרס הכי נחשב שאוכל להגיע אליו, ואחרי שאני מסיימת את רשימת התודות, גם אני מוסיפה: "לכל בחור שאי פעם אמר לי 'לא' אני רוצה להגיד תודה. בזכותך הגעתי לכאן היום". הטלוויזיה תהיה דלוקה אצלו על הערוץ שישדר את הנאום בטלוויזיה, והבחור המדובר בדיוק יסיים סקס בינוני עם היזיזה התורנית. הם שניהם ישכבו על גבם בזמן שאני אביט בהם מהמסך. הוא יגיד לה "וואי, את יודעת? פעם יצאתי איתה". "עם זאתי?", היא תעקם את אפה. "היא נשמעת ממש משוגעת". הוא יגחך ויגיד "כן, היא באמת משוגעת".
אבל אחרי שהם ייפרדו לדרכם, הוא ימהר לחפש אותי בפייסבוק ובאינסטגרם, ואחר כך ישלח לי הודעה: "ראיתי אותך בטלוויזיה, וואו. כל הכבוד!". ההודעה תישלח אליי, אני אראה אותה, וי כחול יתקבל אצלו ואפס תגובה תתקבל מצידי, לנצח נצחים. הוא ימשיך לחכות כמה שעות עד שיצליח להירדם, יראה ששום תגובה לא הולכת להגיע, ואז יאמר לעצמו: "היא משוגעת, אבל אני יותר משוגע כי הפסדתי אותה". וזו, גבירותיי, הנקמה המושלמת.
