רווקים או נשואים, כולנו בודדים. בואו נטפל בזה
בחמישים השנים האחרונות נתוני הבדידות בארה"ב הוכפלו. בסקר שנערך על כ-20 אלף בוגרים אמריקאים נמצא כי כמעט מחצית מהם דיווחו על תחושת בדידות. יש לציין כי נתון מדאיג זה אינו מתייחס רק לרווקים, אלמנים או גרושים, אלא גם לאנשים האוחזים בזוגיות יציבה לכאורה. מה עושים? מתחילים בלהרים את העיניים ממסך הטלפון שלכם
אנו חיים בעידן שבו תקשורת היא כביכול הדבר הפשוט ביותר, הרי ניתן לתקשר עם הסביבה בלחיצת כפתור באמצעות מגוון אמצעי התקשורת הקיימים: שיחות טלפון, הודעות, רשתות חברתיות, מיילים, והכול במהירות הבזק ובחינם. אך למרות שהתקשורת היום היא הרבה יותר פשוטה, יותר ויותר אנשים מדווחים על תחושת בדידות. תחשבו על המקרים הבאים: פעם, כשהעובדים במגדל משרדים היו יוצאים להפסקת סיגריה, הם היו מדברים אחד עם השני (למרות שכל אחד מהם היה עובד במשרד אחר). הם היו מכירים בהפסקות ומתחברים זה עם זה. היום בעיקר רואים את עיניהם תקועות עמוק בתוך מסך הטלפון.
דוגמה נוספת היא זוגות או קבוצות של חברים שיוצאים יחד, ובמקום לראות אותם בעיצומה של שיחה קולחת, כל אחד צמוד לטלפון שלו או עסוק בלצלם את האוכל שהגישו במסעדה, בודק כמה לייקים הוא קיבל והאם זכה באיזו תגובה מעניינת. אנשים כבר לא יודעים ליהנות מהרגע, ויתרה מכך - כישורי התקשורת שלהם חלשים ביותר. תחשבו אפילו על עולם הילדים: פעם ילדים היו נפגשים בארבע בשכונה, ופשוט משחקים יחד בצורה הכי טבעית והכי תמימה. היום הם בקושי יוצאים מהבית ומשחקים במשחקי מחשב און-ליין, וזו למעשה התקשורת ביניהם.
ד"ר ויוק מורטי, לשעבר ראש מחלקת הבריאות בארה"ב, טוען כי הבדידות הפכה למגיפה מדאיגה. בחמישים השנים האחרונות נתוני הבדידות בארה"ב הוכפלו. בסקר שנערך על כ-20 אלף בוגרים אמריקאים נמצא כי כמעט מחצית מהם דיווחו על תחושת בדידות. יש לציין כי נתון מדאיג זה אינו מתייחס רק לרווקים, אלמנים או גרושים, אלא גם לאנשים האוחזים בזוגיות יציבה לכאורה. למעשה, שניים מתוך חמישה אמריקאים מדווחים כי מערכת היחסים שלהם אינה משמעותית עבורם. מה המסקנה, רבותיי? אולי יש לכם מאות חברים בפייסבוק ואתם שייכים לאינספור קבוצות בוואטסאפ, אך נתונים אלו אינם מעניקים לכם באופן אוטומטי תעודת ביטוח נגד מגיפת הבדידות.
אני מכירה כל כך הרבה אנשים ש"על הנייר" יש להם חיי חברה עשירים ומדהימים, אך זה רק למראית עין. אם תערכו סקירה קצרה על הרשתות החברתיות שלהם, הם ייראו כמו האנשים הכי פחות בודדים ביקום, אבל מכיוון שאני מכירה אותם באופן אישי ומכיוון שהם פותחים בפניי את ליבם, הם מודים שלעיתים תחושת הבדידות פשוט חונקת אותם מבפנים. ניתן לראות את התופעה הזאת בקרב פנויים ופנויות, בין אם הם רווקים, גרושים או אלמנים. לצופים מבחוץ נדמה כאילו חייהם מושלמים. הרי כשאנו רואים שמישהו כל הזמן מעלה פוסטים מעוררי קנאה של בילויים, נופשים וארוחות במסעדות, נדמה לנו כאילו הכול בחייו דבש, אבל כידוע, לא כל הנוצץ זהב.
אתן לכם דוגמה - הגיע למשרד השידוכים שלי בחור בתחילת שנות השלושים לחייו, בעל עסק מצליח בתחום היבוא והיצוא, שבאמת לא חסר לו דבר. הוא מוקף בחברים וגם יוצא לדייטים באופן קבוע, אבל בפגישת ההיכרות שלנו הוא סיפר לי בעצב רב ש"כל הטוב הזה" הוא רק למראית עין. בתוך תוכו הוא הרגיש בדידות עמוקה. אז נכון שהוא מרבה לבלות ושיש לו הרבה חברים ודייטים, אבל זה פשוט לא זה. מדוע? כי כאשר הוא מרגיש בדאון, אין לו באמת בפני מי לשפוך את לבו וממי לקבל כתף תומכת ואוזן קשבת. כל האינטראקציות החברתיות שלו מבוססות על פאן וצחוקים, ותו לא. הוא מרגיש שאינו יכול להראות את הפגיעות שלו לאף אחד, וזוהי אחת התחושות הכי נוראיות שקיימות.
למרבה ההפתעה, תחושה זו איננה נחלתם של פנויים ופנויות בלבד. כאמור, ישנם הרבה מאוד זוגות שחשים בדידות עמוקה בתוך מערכת היחסים שלהם. נכון שהסטטוס הפורמלי שלהם הוא "בזוגיות", אך הם עדיין מרגישים שהקשר שלהם אינו משמעותי או אמיתי מספיק. זה עצוב שאפשר לחיות חיים שלמים לצד בן/בת זוג ועדיין להרגיש בודדים, שאין לכם באמת עם מי לדבר ושהקשר ביניכם איננו עמוק.
אז מה עושים?
כאמור, הבדידות הינה תופעה עולמית שרק הולכת ומתחזקת לצערי. ככל שאנו מתקדמים בתחום הטכנולוגיה, כך כישורי התקשורת שלנו נפגעים ואנו מתקשים ליצור מערכות יחסים המאופיינות בתקשורת בריאה. אינני מתיימרת לשנות סדרי עולם, ואני לא מתכוונת להטיף לכם לזנוח את הטלפונים שלכם ולחזור לתקשורת של פעם. גם אני מחוברת לטלפון שלי (אני מודה) והוא גם עוזר לי לנהל את העסק שלי בצורה הכי יעילה שהיתה אי פעם. יחד עם זאת, חשוב לי לתת לכם כמה עצות שיעזרו לכם להילחם בבדידות.
לפנויים פנויות
הכירו בתחושת הבדידות וצאו למלחמה נגדה: לעיתים עוברת עלינו תקופה לא טובה, אך אנחנו לא תמיד יודעים לשים את האצבע ולהצביע בדיוק מה מפריע לנו. הרי אין חיים שהם רק עליות. יחד עם זאת, כאשר אתם מרגישים שתקופה הדאון מחריפה או שהתחושות השליליות מגיעות לרמות גבוהות מהרגיל, יש לעצור, לערוך בדק בית ולבדוק עם עצמכם מה אתם בעצם מרגישים. אם הגעתם למסקנה שאתם מרגישים בודדים, אל תהיו פאסיביים ותאפשרו לבדידות להתגבר, אלא צאו למלחמה נגדה.
איך עושים זאת? קודם כל, חזקו קשרים קיימים. מרוץ החיים גורם לנו לעיתים קרובות להזניח את מערכות היחסים שיש לנו, לא רק בזוגיות, אלא גם בתחום המשפחה והחברים. אנחנו כל כך עסוקים במטלות היומיומיות עד שלא נשאר לנו זמן ו/או כוח למפגשים חברתיים. כבעלת עסק וכאימא לשישה ילדים, האמינו לי שאני מבינה זאת היטב, אך ישנו פתרון מאוד פשוט לבעיה: קובעים מראש את המפגשים, משריינים ביומן ויוצאים גם אם עבר עליכם היום הכי מתיש. ואם הצד השני מנסה לבטל את הפגישה, אל תתביישו להגיד שהביטול ממש יבאס אתכם.
אגב, בעניין הזה שימו את הפנקסנות בצד. נניח שהצעתם למישהו להיפגש, והוא אמר שהוא לא יכול מסיבה זו או אחרת, אל תחכו שהוא יציע לכם בפעם הבאה. לא יקרה כלום אם תציעו שוב בעצמכם. כמובן לא להיות קרציות ולהציע שוב ושוב ושוב עד אינסוף, אבל אל תהיו בגישה של "פעם תורי, פעם תורך". לפעמים הצד השני באמת עסוק יותר ולכן לא יכול להיענות להצעת המפגש שלכם. דבר חשוב נוסף הוא בניית קשרים חדשים.
האמת היא שמגיעים לגיל מסוים בו די מורכב להתחיל חברויות חדשות. גם אם הכרתם מישהו או מישהי שמוצא/ת חן בעיניכם (ברמה האפלטונית), פחות מקובל להעמיק איתו או איתה את הקשר, ולמרות זאת ניתן עדיין לבנות קשרים חדשים. פשוט אל תתביישו להציע מפגש. מקסימום יגידו לכם לא. הדבר הקל ביותר הוא פשוט לחדש קשרים מהעבר. היום עם כל הרשתות החברתיות, כל כך קל לאתר חברים וחברות מהעבר. אל תהססו לפנות אליהם וליזום מפגש. זה יכול להיות דבר נהדר שיפיח בכם קצת נוסטלגיה ורוח נעורים.
לגרושים הטריים
מומלץ ליישם את כל העצות מהחלק הראשון, ובנוסף לצאת כמה שיותר, להירשם לחוגים, לחבור לגרושים נוספים (יש המון קבוצות ברשתות החברתיות) ופשוט לפתוח פרק חדש בחיים. לגרושים שמתחלקים עם הגרוש/ה בגידול הילדים יש גם ימים פנויים וסופי שבוע שלמים בהם הם לבד ללא הילדים. זאת הזדמנות לעשות דברים שאף פעם לא הספקתם או לא יכולתם לעשות. נצלו את שעות הפנאי שלכם בחוכמה, ומלאו אותן בפעילות כיפית.
לזוגות שחשים בדידות בתוך הזוגיות
אחד הדברים החשובים ביותר הוא מדי פעם להתנתק מהטלפון שלכם. אני יודעת שבלי טלפון אנחנו מרגישים כאילו לנו חסר איבר בגוף, אבל לפחות כשאתם בדייט עם בן/בת הזוג, שימו את הטלפון בצד ותתרכזו בכאן ועכשיו. רוצים להעלות תמונה לרשתות החברתיות? סבבה, עשו זאת אבל תבדקו את הלייקים ואת התגובות רק בסיומו של המפגש. אני רואה הרבה זוגות שיושבים יחד בבית קפה, במקרה הרע כל אחד עם הטלפון שלו, ובמקרה הטוב הם מראים אחד לשני סרטונים מצחיקים או דברים מעניינים שנתקלו בהם באינטרנט. זה בסדר, כל עוד אתם שומרים על מינון מתאים. לא יתכן שכל התקשורת שלכם תהיה מבוססת על סרטונים.
וזכרו את הדבר החשוב ביותר: קשר עין. תחשבו על עולם ההורות - כשאנו ההורים רוצים לבקש משהו מהילדים, הדבר הבסיסי ביותר הוא קודם כל לדבר איתם בגובה העיניים. כל יועץ הורות יאמר זאת. אותו הדבר לגבי דייטים או שיחות בין בני זוג - איך אפשר ליצור תקשורת מקרבת כשאין קשר עין? זה בלתי אפשרי.
לסיכום, בדידות היא ללא ספק מגיפה עולמית, אך החדשות הטובות הן שניתן להילחם בה. זכרו שאין כמו שיחה אותנטית של עין בעין, היא כבר תעשה את ההבדל.
בהצלחה!
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-25 שנה ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"
