יותם הלפרין - השחקן שחלם וגם השיג / טור
הגארד בן ה-34 הוא לא החמצה ולא פספוס, אלא בדיוק הילד החולם שרצה להיות שחקן ומיצה את יכולתו. לפחות הוא פרש בזמן במועדון שמעריך אותו. עידו אשד על השחקן שמייצג כל מה שטוב בכדורסלן הישראלי ורע בכדורסל בישראל
הקריירה של יותם הלפרין, שהסתיימה היום (שלישי), היא משל מדויק של הכדורסל הישראלי ב-15 השנים האחרונות. הלפרין מייצג את כל מה שטוב בכדורסלן הישראלי ומה שלא טוב בכדורסל הישראלי. מהחלומות להפוך לשחקן עוד בכיתה ג', דרך היותו הכוכב של כל הנבחרות הצעירות, ההבטחה הלא ממומשת במכבי תל אביב, ההרפתקאות מעבר לים ועד הפרק האחרון המפואר והמרגש בהפועל ירושלים.
הכישרון המיוחד של יותם הנער הוכר על ידי קהילת הכדורסל מאוד מוקדם. הוא היה הבטחה בגיל הקדטים, שיחק עם קבוצות גיל גדולות ממנו, היה סקורר אדיר, וזכה בתארים אישיים רבים. הוא הפך לקלעי הבכיר בנבחרות הנוער והעתודה, באליפויות אירופה וגם באליפות העולם, אבל לצערו, וגם לצערנו, הוא הגיע למכבי תל אביב בדיוק בתקופת החלפת הגנום של המועדון.
קו פרשת המים בקריירה של יותם הוא משחק אחד מיוחד, ששוחק ביד אליהו אי שם באפריל 2004 – משחק שאתם מכירים כנס ז'לגיריס. אנתוני פארקר כבר ירד מהפרקט עם חמש עבירות ואחריו שאראס ביצע את החמישית שלו על גידריוס גוסטאס, 2.2 שניות לסיום. אחר כך קרה שם משהו לא מובן מדעית ומכבי עם השלשה ההיסטורית של דריק שארפ, הצליחה להגיע להארכה, לנצח ולעלות לפיינל-פור בתל אביב.
אולי אתם לא זוכרים, אבל הלפרין בן ה-20 היה זה שהחליף את שאראס בהארכה. הוא ריכז בשקט ובאחריות, מסר פנימה לניקולה וויצ'יץ' וסידר האלי-הופ למייסיאו באסטון. יותם גם קלע שלוש נקודות כולל הסל האחרון במשחק וכמו תמיד עשה הכל בשביל הקבוצה.
וזה היה המפץ הגדול של מכבי החדשה, המשחק שבדיעבד שינה את ה-DNA של המועדון, ומשם גם את הכדורסל הישראלי. לו הפסידה מכבי וכשלה לעלות לפיינל פור הביתי, לא הייתה שושלת, הקבוצה הייתה מתפרקת, פיני גרשון היה במקום אחר לגמרי וכנראה גם אנחנו. במקום זה, יצאה מהמשחק מכבי שיכורת כח ויוקרה וזכתה בשני גביעי יורוליג רצופים. התיאבון לתארים גרם לה להחתים מאז עשרות זרים רובם כושלים וללחוץ על מנהלת הליגה להעלות בהדרגה את מספר הזרים בליגה.
השילוב של השינוי שעבר המועדון יחד עם אופיו המיוחד של הלפרין, הביאו לכך שלא זכינו לראות שם את הכוכב מהעתודה קורע רשתות ומוביל גם בבוגרים. במקום זה קיבלנו את השחקן האחראי והמחבר שמבין את התפקיד שכפה עליו ריבוי הזרים שהציפו את הקבוצה שאליה חלם להגיע כמקצוען. כחייל נאמן הוא עשה הכל למען המועדון, אבל כשהרגיש שזה לא מספק אותו וכשאוהדי קבוצתו שרקו לו בוז - אחת התופעות המבישות בהיסטוריה של אוהדי מכבי, יצא הבחור לרעות ולראות בשדות זרים בסלובניה.
גם כשחזר לא מצא את מקומו האמיתי בבלגאן של מכבי. לעולם לא אשכח את משחק גמר הליגה ב-2008. הפועל חולון, שגם ניצחה, העמידה קבוצה מלהיבה ותוססת כשממולה מכבי שהייתה אסופת זרים סתמית. מאמן הצהובים-כחולים דאז, צביקה שרף, עוד איכשהו הצליח להביא את מכבי לגמר היורוליג, אבל לא נתן להלפרין את המפתחות. הלפרין מצדו הואשם פעם נוספת שלא לקח אחריות.
איך אפשר לקחת אחריות ליד וויל ביינום, וונטיגו קאמינגס ואלכס גרסיה - שחקנים שחשבו רק על הסטטיסטיקה האישית. הלפרין היה נהדר כל העונה אבל זה לא הספיק לאף אחד והוא החליט לעזוב לטובת חוזה יוקרתי באולימפיאקוס. שם בניגוד לנעשה ביד אליהו, העריכו הרבה יותר את התרומה המיוחדת שלו. גם ברוסיה (סנט פטרסבורג) ובגרמניה (באיירן מינכן) הוא הוערך יותר מאשר במועדון בו גדל.
פרק הסיום בהפועל ירושלים היה שיאו של התהליך שעבר. האדומים ידעו לעשות את מה שבמכבי לא השכילו והעריכו אותו ואת ליאור אליהו שהודחו על ידי הצהובים. שני שחקני נבחרת
ישראל ונבחרי דראפט ב-NBA שלא הספיקו ללגיון הזרים בצהוב. הלפרין ידע להחזיר על הגב שקיבל וביחד עם אליהו הוביל את ירושלים לשתי האליפויות הראשונות בהיסטוריה של הקבוצה, כשבמקביל תרם רבות לקהילה ולמועדון גם מאחורי הקלעים. במקביל הוא גם תרם רבות לנבחרת ישראל ועשה זאת באותו אופן ג'נטלמני, חברי ומחויך שאפיין אותו.
יותם הוא לא החמצה ולא פספוס. הוא בדיוק הילד החולם שרצה להיות שחקן ומיצה את יכולתו עד תום, בתנאים הבלתי סבירים של הכדורסל הישראלי של שנות האלפיים. לפחות הוא פרש בזמן ובכבוד במועדון שמעריך ומוקיר אותו.
תודה יותם. בהצלחה בפרק הבא.
לפנייה לכתב/ת 
