כך הפסקתי לצאת עם הגברים הלא נכונים
יצאתי כבר עם מישהו בזמן שהיה מאוהב במישהי אחרת, רציתי מישהו שהתייחס אליי לא יפה עם הרבה אלימות מילולית, ונמשכתי לבחור שעשה לי טובה שהוא בכלל ענה לי. לכולם הרשיתי להתייחס אליי בצורה רעה ולא מכבדת. די. המעגל השטני הזה מסתיים היום
סוף-סוף הגעתי לתובנה הגדולה שכל מה שאני צריכה לעשות כדי לא למצוא את עצמי שוב לבד עם לב שבור, זה להפסיק לצאת עם גברים מניאקים. טוב, אולי אני קצת מגזימה, אבל אני בוודאות יודעת שאני חייבת להפסיק לצאת עם הגברים הלא נכונים. וזה לא שהם לא נכונים כי הם אנשים לא טובים. אני מכנה אותם "לא נכונים" (או "מניאקים") כי רציתי להיות איתם מהסיבות הלא נכונות. למשל, כדי למלא חסכים רגשיים שלי מהעבר, או כדי לטפל בעניינים שיש לי עם אבא שלא נכח מספיק בחיים שלי.
השנה הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי בכל סדר העדיפויות שלי במערכות יחסים, כי ללא ספק משהו שם מקולקל. מניע עיקרי לשינוי הגדול הזה שעברתי לאחרונה היה עוד קשר רומנטי כושל שנמשך הרבה מעבר לזמן שהיה אמור להימשך. הייתי מאוהבת בצורה מעט אובססיבית באותו בחור במשך ארבע שנים, שבמהלכן הוא לא הצליח להתחייב אליי אפילו פעם אחת. גם לא לקצת. גם כשהוא אמר שהוא רוצה, גם כשהוא הבטיח שבפעם הזו הכול יהיה אחרת - אף פעם לא היה אחרת ותמיד זכיתי באותם תירוצים. ובכל זאת, למרות כל הדחיות עדיין המשכתי לרצות אותו.
אם זו הייתה רק הפעם הזו, מילא. אבל זו לא הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי מאוהבת בבחור שלא ממש רצה להיות איתי. זה כנראה מן דפוס כזה שיצרתי לעצמי במערכות היחסים שלי עם גברים - כך למשל, יצאתי עם מישהו בזמן שהוא היה מאוהב במישהי אחרת, יצאתי עם אחר בזמן שהוא יצא עם מישהי אחרת (ולא טרח לספר לי על זה!), רציתי מישהו שהתייחס אליי לא יפה עם הרבה אלימות מילולית, ונמשכתי לבחור שעשה לי טובה שהוא בכלל התייחס אליי, ולקינוח נעלם פתאום בלי לומר מילה. לכולם הרשיתי להתייחס אליי בצורה רעה ולא מכבדת. לא עוד.
החלטתי שאני מפסיקה את המעגל השטני הזה, וערכתי סקירה היסטורית וכרונולוגית של העבר הרומנטי שלי כדי להבין למה אני כל פעם מחדש חוזרת על אותן טעויות. במסע העצמי הזה הצלחתי לזהות דפוסים התנהגותיים ברורים לחלוטין שחוזרים על עצמם. גיליתי, למשל, שאני מתאהבת בגברים שלא באמת רוצים להיות איתי, סיטואציה שמשקפת את מערכת היחסים שלי עם אבא שלי. למעשה, כל דפוס חוזר שזיהיתי בעצמי יושב על משהו רגשי, משהו שהיה חסר לי, ולכן אני מחפשת אותו אצל אחרים או מבקשת לקבל אותו מהם.
התנהגות כזו, של להתאהב במישהו למרות שהוא לא ממש בעניין, יכולה להישמע מהצד כמו התנהגות של אישה משוגעת. אפשר להקביל את זה לאדם שמגיע מדי יום למקום עבודה שלא קיבל אותו, בתקווה שאולי הפעם הבוס ישנה את דעתו. אפשר אפילו לומר שבסיטואציות מסוימות עם גברים מסוימים הייתי באמת במצב של שיגעון זמני. כל פעם היה לי סיפור אחר שסיפרתי לעצמי, תירוצים שהייתי ממציאה לעצמי ונועדו לספק הסבר לסיבה שאנחנו לא ביחד. בכל פעם ננעלתי על בחור אחר שלא התאים לי, עד ששכחתי מעצמי על הדרך. אפשרתי לזה לקרות כי לא הערכתי את עצמי מספיק בשביל לדרוש את היחס והאהבה שמגיעים לי.
לאהוב את עצמי באמת
זה מצחיק, אבל כל מה שהייתי צריכה לעשות כדי לשנות את הדפוס היה להתחיל לאהוב את עצמי באמת. הרי אם אני במצב של אהבה עצמית ואני מעריכה את עצמי, אין שום סיבה בעולם שארצה בחור שלא מעוניין בי, או שאשאר עם מישהו שמתייחס אליי לא יפה, גורם לי לפקפק בעצמי באופן תמידי או משחק איתי משחקים כאילו אין מחר. הבנתי שרק אם אוהב את עצמי באמת, אוכל לחפש אהבה כמלכה ולא כקבצנית שמקוששת שאריות.
ההבנה הזו, יחד עם הידיעה הבטוחה שכל עוד אני אאמין שזה מה שמגיע לי, זה מה שאני בסופו של דבר אקבל, הספיקו בשביל שאשנה את כל הקריטריונים בחיפוש שלי אחר אהבה. אז מה אני כן רוצה? אני רוצה זוגיות כדי לחוות קרבה, אינטימיות ואהבה רומנטית. בא לי מישהו שיהיה חבר טוב שלי ושנוכל לצמוח ביחד ולחוד ולחקור את החיים האלה ואת כל מה שיש להם לתת.
אני לא יודעת אם זה אומר זוגיות מונוגמית או פולי אמורית, כי בעיניי מונוגמיה ופוליאמוריה הן רק עוד תוויות שאנשים מחפשים לשים על עצמם, אבל אני כן יודעת שהפעם אני אתן את הלב שלי מתוך מקום שלם, מקום של אהבה עצמית, ללא תנאים. אני אבחר במישהו שיהיה טוב אליי, יכבד אותי, יעריך אותי, ולא אסתפק בפירור פחות מזה.
