הוליווד תופסת את אייכמן
הסרט ‘מבצע פינאלה’, המתאר את המבצע לתפיסת אדולף אייכמן, הוקרן השבוע בהצגת בכורה ב-JCC במנהטן. ליד הכוכב הגדול בן קינגסלי ישב אבנר אברהם, סוכן מוסד לשעבר ויועץ בכיר בסרט
אבנר אברהם, איש מוסד בעברו שהיה יועץ בכיר לסרט, מספר לנו בראיון מיוחד, שהמסר הוא אחר. בעיניו של אבנר חשיבות הסרט ההוליוודי, המגולל את סיפור לכידתו של אייכמן על ידי המוסד ומסתיים בפתיחת המשפט המפורסם בירושלים, היא בעצם קיומו. "אני מסתובב עם מצלמה ישנה ושואל אנשים בהרצאות שאני מקיים מסביב לעולם, מה היה קורה אם היו מראים לילדים של היום את המצלמה הזו ומספרים להם שיקחו שלושה ימים לקבל את התמונות שהיא מצלמת? זו הדרך שלי להזכיר לכולם שאם לא נמצא דרכים להסביר את השואה לדור הצעיר, גם אותה הם לא יבינו. הם חיים בעולם חדש. הסרט הוא חלק מפעילות נוספת שחושפת את סיפור השואה לדור הצעיר, בדרך יותר קלילה ומושכת, ועדיין כולל סצינות קשות המציגות חלק מפשעי הנאצים בחיסול היהודים”.
בוגן דווקא מזהיר: “הקהל נופל בקסמו של אייכמן”. בן קינגסלי, שגילם יהודי שנתפס על ידי הנאצים ברשימת שינדלר ומגלם עכשיו את אייכמן, סיפר כי התייצב לצילומים עם חיבור שכתב אלי ויזל, אותו הכיר אישית. "לא יכולתי להרשות לאייכמן להיכנס פנימה", סיפר במפגש במנהטן,"בסוף כל יום רחצתי את ידיי, הנחתי את המכחול והשארתי אותו בסטודיו. הייתה הפרדה אמיתית ביני לבינו. לא הייתה אפשרות שהוא יזהם אותי. זה נוגד את האינטואיציה שלי באופן גורף כי בדרך כלל אני אוהב את האנשים שאני מגלם. בשבילי זו הייתה כמו נקמה מוזרה. החלטתי להפגין כלפיו את אותה אדישות שהוא הפגין כלפי הקורבנות שלו. אז לא שפטתי אותו, אבל הייתי אדיש אליו לחלוטין".
אבנר מדגיש: "הסרט לא עוסק במשפט אייכמן, הוא עוסק בתפיסה. הביקורת טוענת שהוא מיוצג כאדם מן היישוב, אבל זה בדיוק כל העולם וזה גם מה שבן קינגסלי אמר. הוא טען שלשחק אותו כמפלצת היה פוגע בזכר קורבנות השואה, כי זה היה אדם כמוני וכמוך שלמען אידיאולוגיה וטירוף של אמונה עשו דברים נוראיים. אייכמן לא מוצג כגוש בשר. הוא משחק אדם נכלולי שעושה משחקים פסיכולוגים עם אנשים ומאנישים אותו”.
אחרי שפרש מהמוסד, הפך אברהם למומחה עולמי למבצעים, כאוצר הרשמי של המוסד. התערוכה הבולטת ביותר שלו, והמפורסמת מכולן, היא זו של ‘מבצע פינאלה’, השם הרשמי של מבצע לכידתו של אייכמן. התערוכה שאצר לפני 8 שנים במטה המוסד נודדת כיום בהצלחה גדולה בארצות הברית. עד כה הציגה התערוכה בקליבלנד, שיקאגו, מנהטן, סנט-פיטרסבורג פלורידה. בחודש הבא תפתח התערוכה לקהל במרכז ללימודי שואה בדניה-ביץ', פלורידה.
'מבצע פינאלה' הוא אחד מן הפרויקטים הגדולים להם הוא מייעץ כיועץ בכיר לסרטי ריגול בהוליווד. הוא מספר לנו שבימים אלו הוא במגעים עם סשה ברון כהן ואולפני MGM לקראת צילומי הסרט אודות אלי כהן.
מי שלאורך שלושים שנה היה דמות צללים ברחבי העולם כחלק מארגון הביון הישראלי, מככב בשבוע האחרון בכל ערוץ טלוויזיה אמריקני, מספר על המבצע שהוביל ללכידתו של אייכמן.
הסרט נפתח בסצינה המציגה פעולת חיסול של 'הנוקמים' בראשה גיבור הסרט. הימים הם ימי תום מלחמת העולם השנייה. הקבוצה מאתרת בכוחות עצמה נאצים, חוקרת אותם, ומוציאה אותם להורג. אבנר מדגיש כי אין שום קשר בין האירוע ובין 'הנוקמים' לבין המוסד. "הנוקמים היו חיילים בבריגדה שהיו מזהים נאצים והורגים אותם. במציאות אגב", הוא מציין, "איש המוסד משה תבור שנטל חלק במבצע, היה אכן אחד מחבורת 'הנוקמים'".
את התסריט שנכתב על ידי מתיו אורטון לא ניתן היה לשנות, וגם לא היה צריך לדעתו של אברהם. בפער בין הטקסט לבין המצלמה מצא אבנר מרווח מתאים להכניס שינויים, דגשים, פרטים קטנים ועובדות נכונות. "אני קיבלתי כסא ליד הבמאי והערתי על כל פרט קטן שחשוב היה שיהיה נאמן למקור. בסצינה בה מופיע ניצול שואה עם מספר על ידו למשל", הוא מספר, "דאגתי לקבל מספר אמיתי של ניצול שואה, ולא לעשות שימוש במספר אקראי. כאשר אייכמן מתכנן את שיגור הרכבות מהונגריה - הפרטים והנתונים תואמים למועדים העתידיים ותומכים בסיפור המוצג בסרט. כאשר נחטף אייכמן ונדחף לרכב, דאגתי להוסיף לסצינה שמיכה לצורך כיסויו - עובדה שהתרחשה במציאות וסייעה בהסתרת אייכמן בעת המעבר במחסום משטרתי אקראי”.
רבים מהחפצים, תעודות ומסמכים, כמו גם ציוד מוסדי, הגיעו מהחומרים האותנטיים שאוצר אבנר מהמוסד. הוא מספר לנו על הדיוק שהתעקש עליו בנוגע לשחזור הפרטים. "בדיוק לפני כשנה התחלתי בשלב המחקר לסרט. לצורך הסרט שכרנו מטוס פרטי עימו המראנו לברילוצ'ה - איזור יערות, שם צולמו סצינות המלחמה וההרג. לצורך הקמת שדה התעופה נשכר שדה שלם, לסצינת המשפט נשכר אולם תיאטרון קולנוע, ונבנתה עד היסוד סצינת פתיחת המשפט המפורסמת - על כל משתתפיה, הריהוט, תא הזכוכית המפורסם, השחקנים ומאות ניצבים. הבית ברחוב גריבדלי נבנה באופן מדוייק והוצב בשדות. בהמשך פורק והועבר לסטודיו גדול, לצורך צילומי פנים”.
אחד הפרטים הכי מעמיקים שטרח להשיג קשור בסיפור המדובר פחות על הצעירה הארגנטינאית שחטפו הנאצים כקלף מיקוח בימי החטיפה. "לפני שצולמה הסצינה הזו חקרתי מה בדיוק עשו לה והשחזור היה בהתאם. יצרתי קשר עם ארגנטינאי שחי שם באותם ימים וקיבלתי תיעוד. הבנתי שכיבו עליה סיגריות וחרטו עם סכין על שדיה את צלב הקרס. כך גם תואר בסרט”.
אולי הכי רחוק מהשחזור האותנטי הוא ההשתתפות של אברהם עצמו בסרט. "פניתי לאחד המפיקים, פרד ברגר, וביקשתי להופיע באחת הסצינות. באישורו של הבמאי כריס וייץ מצאתי את עצמי לבוש בחליפה חומה התואמת את שנות החמישים, ומשחק פוקר בבית קפה עם גיבור הסרט - צבי מלחין, המגולם על ידי אוסקר אייזק. באותה סצינה, אגב, לבוש מדי חייל, מופיע מתיו אורטון, התסריטאי".
רגע לפני שהוא ממשיך לתערוכה הקרובה ולסט הסרט החדש, הוא ממליץ לכולם לצפות בסרט ולהבין לעומק את המסר המשני אך מהדהד, על אסונות השואה.
