המכשול האסיאתי של משרד החוץ

התאדותו של משרד החוץ הישראלי עלולה לעלות לנו ביוקר על רקע השינויים הגלובליים. דרוש גיוס מסיבי של דיפלומטים להתמודד עם עלייתן של הודו וסין

ד"ר אהוד ערן פורסם: 28.08.18 , 07:41

(צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות")

משרד החוץ היה בעבר אחד מן החשובים ביותר בממשלה. ניהול יחסי החוץ של ישראל והחשיפה שמעניקה המשרה משכו פוליטיקאים שאפתניים, ומשה שרת, יצחק שמיר, אהוד ברק ואריאל שרון שימשו שרי חוץ לפני שהתקדמו לתפקיד ראש הממשלה. גם בנימין נתניהו סלל את דרכו דרך שורה של תפקידים דיפלומטיים ואף שימש לזמן קצר שר החוץ בין שתי כהונותיו כראש ממשלה. בכלל, הגיוס למשרד, בייחוד דרך קורס הצוערים היוקרתי, היה מטרה נחשקת של רבים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אך ימי הזוהר הללו חלפו. מאז כוננה הממשלה ב-2015 אין שר חוץ במשרה מלאה, והמשרד נדחק עוד יותר מן המעורבות בשאלות המרכזיות של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. משכורות של העובדים הידרדרו והן נמוכות, בוודאי ביחס למסלול המיון הקפדני ודרישות המשרה. במקביל, המשרד המשיך לאבד חלק מתחומי אחריותו בין השאר למשרד לעניינים אסטרטגיים והמשרד לענייני תפוצות.

המשבר מקרין גם החוצה ובשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה במספר המתמודדים על הכניסה לקורס הצוערים. ב-2012 התמודדו 2,773 מועמדים על הכניסה לקורס, אך ב-2017 החלו רק 1,374 מועמדים ומועמדות את מסלול המיון. נוכח המצב העגום החלו עובדי המשרד לנקוט צעדים חריגים וב-2014 אף השביתו לראשונה אי פעם את מטה המשרד ואת השגרירויות.

המשבר לא ייחודי רק לישראל. הטכנולוגיה, ובייחוד אמצעי התקשורת הדיגיטליים, מאפשרים כיום לממשלות לנהל מגעים עם מדינות זרות ואפילו עם הציבור שם ללא צורך בתיווכם של דיפלומטים. היחלשותן של מדינות הלאום ועלייתם של גורמים חשובים אחרים במערכת הבינלאומית - כמו חברות רב-לאומיות, ארגוני סיוע ואפילו גורמים תת-מדינתיים כמו ערים - החלישו את הצורך של מדינות בדיפלומטיה קלאסית ובאנשים שיבצעו אותה. ודווקא ברגע חולשה זה חשוב שישראל לא תזניח את שירות החוץ. למעשה, הוא נחוץ היום יותר מתמיד כדי להיערך לשינויים במערכת הגלובלית.

ראשית הכוונה להיחלשותה של ארה"ב ועלייתם של שחקנים גלובליים חדשים חשובים: סין, הודו ובאזורינו גם רוסיה. אנו עוברים מעולם של דומיננטיות אמריקנית לעולם שבו תפעלנה כמה מעצמות. בעשורים האחרונים הייתה מלאכתה של ישראל קלה: ארה"ב הייתה השחקן הדומיננטי במערכת הגלובלית ואנו היינו בעלי בריתה הקרובים. קהילה יהודית חזקה סייעה לנו והייתה חלק מלובי פרו-ישראלי אפקטיבי. פעמים רבות די היה בפניה לוושינגטון כדי להשיג יעדים מדיניים בזירות אחרות כמו האו"ם. אך בעולם החדש תידרש גישה מתוחכמת יותר וקורפוס מיומן של דיפלומטים שיצליחו לכרות את הבריתות הנכונות ולהוביל את ישראל בבטחה בין מוקדי הכוח השונים.

לאחר 500 שנה של דומיננטיות אירופאית ואחר כך אמריקנית, המאה ה-21 צפויה להיות המאה האסייתית. כבר עכשיו סין עקפה או משתווה לארה"ב בכמה מדדים של עוצמה. העולם האירו-אמריקני מוכר לנו, ובמידה מסוימת אנחנו חלק ממנו, אבל לא כך המצב מול אסיה.

טיולי התרמילאים וסדנאות הוויפסאנה, העולם האסיאתי- ערכיו, ההיסטוריה והתרבות שלו – זרים לרוב הישראלים. כדי להתנהל באופן יעיל בעולם שבו מדינות המזרח הרחוק תהיינה כה חשובות, נדרש קורפוס מקצועי של דיפלומטים שיתמחו בהבנת העולם האסיאתי העולה. שירות החוץ הוא המקום הטבעי לבנות קאדר כזה של מומחים.

התנועה הציונית היטיבה בעבר להתמודד עם שינויי עוצמה גלובליים והשכילה לנווט את דרכה היטב מנפילת האימפריה העותמנית, דרך ההצלחה מול הבריטים בהצהרת בלפור ועד הברית עם ארה"ב בעשורים האחרונים. בפנינו עומד רגע דומה, ומשרד החוץ הוא אולי השחקן החשוב ביותר שיכול לסייע לישראל להתמודד עם השינוי. משרד החוץ, אם כן, מאוד נחוץ.