בת כמעט 118 ולא אכפת לה: "מה זה גינס?"
לפי תעודת הזהות שלה נולדה חוליה פלורס קולקה ב-26 באוקטובר 1900 בהרי בוליביה. בספר השיאים של גינס לא שמעו עליה, אבל לה זה לא משנה – העיקר שמדי פעם עוד אפשר ללקק עוגה
בגיל כמעט 118 – לפי המסמכים הרשמיים – חוליה פלורס קולקה עדיין שרה עולזת בשפת האם הילידית שלה ופורטת על גיטרת חמשת המיתרים האנדית שלה. בחייה הארוכים הספיקה להיות עדה לשתי מלחמות עולם, למהפכות בארצה שלה ולהפיכה של כור מחצבתה סקאבה בתוך חמישה עשורים מעיירה כפרית בת 3,000 תושבים לעיר הומה בת יותר מ-175 אלף תושבים.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לפי תעודת הזהות הרשמית שלה, פלורס קולקה נולדה ב-26 באוקטובר 1900 בהרי בוליביה. לפי התעודה הזו, כיום היא בת 117 וקצת יותר מעשרה חודשים, ובהנחה שזה אכן גילה – היא האדם המבוגר ביותר בבוליביה ואולי גם בעולם כולו.
מנגד, בספר השיאים של גינס אומרים כי לא קיבלו פנייה כלשהי לרשום אותה כאדם המבוגר בעולם. לא נראה שלחוליה אכפת במיוחד אם השיא שלה יאושר או לא. למען האמת, היא אפילו לא שמעה על הספר הזה.
בימים אלה נהנית פלורס קולקה מחברת כלביה, חתוליה והתרגול שלה. היא צלולה ומלאת חיים, אוהבת לאכול עוגה טובה ונהנית משירת שירי פולקלור למי שבא לבקר בביתה, שאותו היא חולקת עם אחייניתה מדרגה שנייה, בת 65. "אם הייתם אומרים לי שאתם באים הייתי זוכרת את כל השירים", היא אומר בצחוק ופורטת על הגיטרה הקטנטנה שלה. אחר כך היא תוקעת אצבע בעוגה ומלקקת את הזיגוג. "היא תמיד הייתה פעילה, קלילה וכיפית", אומרת האחיינית, אגוסטינה ברנה.
בילדותה הייתה חוליה רועה כבשים ולמות בהרי בוליביה, ובנעוריה עברה לחיות בעמק, שם החלה למכור פירות וירקות. הייצור שלהם הפך למקור התזונה העיקרי שלה, והיא עדיין שומרת על תזונה בריאה, גם אם מדי פעם היא נהנית כאמור מעוגה ומכוס של סודה. היא מעולם לא התחתנה ואין לה ילדים.
המחזיקה הקודמת בשיא לאדם המבוגר בעולם הייתה נבי טג'ימה מיפן. היא נולדה ב-4 באוגוסט 1900 והלכה לעולמה בגיל קצת יותר מ-117 בתחילת השנה. ככל הנראה, עכשיו פלורס קולקה היא האדם המבוגר ביותר על פני האדמה.
עד לשנת 1940 לא הונפקו בבוליביה תעודות לידה. לפני כן היו כמרים קתולים רושמים את תאריכי ההטבלה של התינוקות. תעודת הזהות של חוליה, על כל פנים, קיבלה את תוקפה מממשלת בוליביה. מניין שנותיה הרב של פלורס קולקה יוצא דופן בבוליביה, משום ששיעור התמותה בה הוא אחד הגבוהים בדרום אמריקה.
לשכתו של ראש העיר סקאבה הכריזה על פלורס קולקה "מורשת לאומית חיה", ובעקבות זאת שופץ ביתה ונבנתה דרך לבנים שתוכל לשמש אותה לצעידה. גם מקלחת ושירותים עם מעקה הותקנו בביתה, כדי שתוכל לעשות בבטחה את דרכה אליהם בלילה.
חוליה נראית נצחית. היא כבר אינה שומעת טוב, אבל נותרה חדה, והיא נוזפת בכלבה כל אימת שהוא מנסה לצאת לרחוב. רק לפני כמה שנים היא עוד הלכה במהירות, אלא שאז היא נפלה ונפצעה בגבה. הרופא אמר שהיא לעולם לא תוכל ללכת שוב. היא הוכיחה שהוא טעה.
לפנייה לכתב/ת 
