8 שלבים שיעזרו לילד להשתלב בגן
כל הורה זוכר את הרגע שהוא עזב את הגן בזמן שהילד שלו בכה. הימים הראשונים בהסתגלות למסגרת חדשה לא פשוטים אבל אפשר להקל קצת על הילדים בעזרת מספר פעולות
הפעם הראשונה שמישהו מבין שלושת ילדיי היה בגן הייתה לפני שמונה שנים, עם הבכור. הוא היה אז בן שלוש. מצאנו גן שנראה נחמד, ומאד מומלץ. נרשמנו. הגענו ביום הראשון. הילד שלי נצמד אליי, ומהמקום הבטוח הזה הוא הסתכל ועקב בעניין אחרי כל ההתרחשויות. היינו שם קצת, וחזרנו למחרת.
הוא שמח לחזור, ושוב הסתכל בעניין. הפעם הוא כבר ירד ממני ושיחק קצת בחול, ואני אפילו הלכתי לרגע לשירותים וזה היה בסדר גמור. "יופי", חשבנו לנו. "הוא מתחיל להתרגל לאט לאט, תוך כמה ימים הוא בטוח ירגיש בנוח". אבל זהו, שלא היו כמה ימים.
למחרת בן הזוג שלי בא איתו והצוות בגן הודיע שזהו, הם התגמשו מעל ומעבר ועכשיו הוא צריך להשאיר אותו - וללכת. לא הבנו איך עושים דבר כזה. הלב שלנו אמר שזה לא נכון, שזה מוקדם מדי, אבל הגנן היה נחרץ ובטוח, ועם ניסיון של המון שנים. הוא דיבר כאילו הוא מכיר את הילד יותר מאיתנו ו"זה רק הקושי שלכם", "לילדים הרבה יותר קל, הם לא עושים עניין כמו המבוגרים".
אז הקשבנו וטעינו כי אף אחד לא באמת הכיר את הילד שלנו כמונו, כי זה היה מוקדם מדי - לו ולנו. כן, הוא הסתדר. הוא הפסיק לבכות בבוקר מהר מאוד אבל משהו לא הרגיש נכון. הפרידה הזו שנוהלה באופן שלא מותאם לקצב וללב שלנו השפיעה בכל מיני רבדים, שלא את כולם אפשר להסביר במילים.
אחרי כמה חודשים החלטנו להקשיב ללב והוצאנו אותו מהגן, וכשהוא נכנס בהמשך למסגרת אחרת, בגיל יותר גדול - כבר ידענו יותר. תיכננתי להיות איתו שבועיים לפחות ולא לתת לאף אחד לגרש אותי לפני שהילד שלי מוכן לפרידה. בפועל - הוא הצטרף לכולם ואחרי כמה שעות ראיתי שנוכחותי לא נדרשת יותר, הילד אמר לי ביי ופשוט הלכתי אבל הוא כבר היה הרבה יותר גדול ובשל.
אני לא מטיפה לחינוך ביתי. כל משפחה בוחרת מה מתאים לה ולא תמיד יש אפשרות לחכות לבשלות של הילד, אבל אני כן אכתוב פה את העצות שאולי היו עוזרות לי באותה תקופה: לסמוך על עצמי יותר ולהקשיב ללב, לנהל פרידה שתומכת בהקשרות ותומכת בילדים ובהורים.
מתי אפשר להחזיר ילד חולה לגן? צפו:
הנה ההמלצות:
1. דברו על נושא הקליטה מראש
תבדקו כמה גמישות יש וכמה יאפשרו להקשיב לקצב שלכם ושל הילד שלכם. שימו לב שיש כבוד הדדי בינכם לבין הצוות. אולי אתם הורים צעירים שמכניסים ילד פעם ראשונה למסגרת, אבל אתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב. אף גנן או גננת הכי מנוסים בעולם לא יודעים יותר טוב מכם מה נכון לכם ולו.
2. זמן להכיר
תהיו שם בימים הראשונים. תתיידדו עם הצוות ודברו איתם. אם אתם מחליטים (כמובן עדיף שבתיאום) להישאר עוד כמה ימים - תחשבו על דרך בה אתם יכולים להביא תועלת. הרבה פעמים בימים הראשונים לצוות יש הרבה על הראש ורק רוצים שההורים ילכו ולא יפריעו, שלא "יסתובבו בין הרגליים"- אבל עוד זוג ידיים בהחלט יכול לעזור. אולי תוכלו לחתוך פירות? לעזור לשטוף כלים?
דברו על זה, עדיף מראש, תתאמו אם מתאים לצוות שתעזרו או שתשבו בצד.
ככל שתרגישו יותר נוח עם הצוות בגן - כך גם הילד שלכם יקבל איתות שאפשר לסמוך עליהם, כי ככה עובדת ההיקשרות. אתם בתור דמויות ההיקשרות הראשיות, כמו המצפן של הילד, כמו המגדלור שממנו הוא מקבל איתותים על מי אפשר לסמוך.
כהערת אגב ובשביל הפרספקטיבה אני יכולה לספר שיש מקומות בעולם שמבקשים מההורים לפנות חודש לקליטה כדי שהיא תהיה הדרגתית ומותאמת. פגשתי גם אמא שנשארה שלושה חודשים בגן עם בנה עד שהפרידה קרתה בקלות ורכות. אני יודעת שלא תמיד זה מתאפשר, אבל אם אתם או הילד שלכם צריכים עוד זמן להרגיש בנוח - זכרו שזה צורך טבעי.
3. השקיעו בשידוך
בימים ובשבועות הראשונים, גם אם כבר נפרדתם - דברו על הצוות בבית ותגידו דברים טובים עליהם. תכניסו אותם לחיים - קצת כמו שמדברים על סבתא או מתקשרים אליה, כדי שהילד יקבל איתות שהם חלק מה"כפר ההיקשרותי" שלכם.
4. תנו לילד ליצור קשר עם הצוות
בינתיים, כאמור, אתם תהיו בקשר עם הצוות. הוא רואה אתכם ומקבל לאט לאט את המסר שאלו אנשים שאפשר לסמוך עליהם, וזה משמעותי.
חפשו את הרגעים בהם הוא מרגיש נוח ומוכן לקשר עם אנשי הצוות. תנו לו ליזום, לעבור אליהם או לשחק איתם. לרוב הילדים זה יקרה ספונטנית אחרי זמן מה, במיוחד כשלא דוחפים אותם לזה.
קראו עוד:
- "ערימת הכביסה נודדת באופן מסתורי בבית"
- סימנים שהילד סובל מחרדה חברתית
5. ברגע הפרידה
שימו לב שאתם הולכים כשכבר יש לפחות התחלה של קשר עם מישהו מהצוות, שהילד יכול לסמוך לפחות קצת, להישען ולהתנחם.
נסו להישאר עד שאתם רואים לפחות ניצנים של היקשרות בין הילד לבין מישהו מהצוות.
אפשר לתת תמונה שלכם או קמע שתכינו יחד ויהיה איתו עד שתחזרו. כדאי להשאיר משהו מוחשי שמזכיר אתכם. אם הילדים קטנים אפשר גם שמיכה, בובה או משהו אחר עם ריח של הבית.
6. צרו גשר
כשאתם הולכים ספרו מתי תחזרו, כך שתשומת הלב תהיה ברגע החיבור הבא ולא בפרידה -"אני אבוא אחרי ארוחת צהריים", "אבוא כשהשעון יראה...". אם זה ילד יותר גדול ספרו מה תעשו אחרי שתיפגשו שוב.
7. אל תיעלמו
תגידו שלום, גם אם זה מעורר בילד עצב באותו רגע. מה שחשוב זה שהוא ישאר בזרועות של מישהו אחר - שאתם כבר (לפחות קצת) סומכים עליו, שגם הילד כבר קצת סומך עליו.
דברו מראש על כך שאם הוא בוכה - ינחמו אותו, יהיו שם בשבילו עם חום ונחמה, שלא ישאירו אותו לבד, שלא ילעגו או ינסו לגרום לו להפסיק לבכות ושלא ימהרו להסיח את דעתו מיד. הדמעות והגישה לרגשות העצב שיש בפרידה חשובות מאין כמותן.
8. זמן יחד
יכול להיות שבימים הראשונים אחרי שנפרדים - הילד שלכם ישלים זמן אתכם בשעות שאחרי הגן. הוא אולי יהיה צמוד אליכם יותר וזה טבעי. הוא ירצה להשלים את הזמן, ונסו לתת לו את זה בנדיבות ובאהבה. אם הכול יילך בסדר, זה יחלוף אחרי זמן מה.
הרעיון הוא לשמור על החיבור, לשמור על ההיקשרות, או במילותיו של ד"ר ניופלד - אתם לא צריכים ללמד את הילד שלכם להיפרד מכם, אלא לעזור לו להמשיך לאחוז בקשר ביניכם, גם כשבנפרד.
בהצלחה לכל האימהות והאבות, ולכל הילדים שהולכים לגן בפעם הראשונה. מקווה שההסתגלויות יעברו בשלום ומאחלת לכולכם לשמור על לבבות רכים.
הכותבת היא מטפלת באמנויות (MA) פסיכותרפיסטית, ומנחת הורים בגישה ההיקשרותית - התפתחותית של ד"ר ניופלד
לפנייה לכתב/ת 
