הקשר בין איכות הסביבה לעכברת ולקדחת הנילוס המערבי
שינויים סביבתיים מעשה ידי אדם חוזרים אלינו פעם אחר פעם כבומרנג, ואם לא נשנה את דרכנו נגלה בשנים הקרובות מחלות ממחלות שונות שלא שמענו עליהן עד כה
יחסי הגומלין בין האדם לסביבה אופיינו מיד עם הופעת האדם הראשון וכחלק מהתהליכים האבולוציוניים של החומר והאבולוציה הביולוגית. האדם מצא בסביבה את כל צרכיו, החל במזון ובאנרגיה וכלה בתנאי סביבה תומכי חיים, ובמקביל סיפק לסביבה שירותים שונים, ובהם הפצה של מינים מסוימים ודילול של מינים אחרים. אבל התהליכים המהפכניים שעברו על האנושות לאורך ההיסטוריה, על הטכנולוגיות החדשות והשינויים החברתיים-תרבותיים שבאו בעקבותיהם, הגדירו מחדש פעם אחר פעם את יחסי הגומלין בין האדם לסביבה ואת התפקיד שכל אחד מהצדדים ממלא ביחסים אלה.
לכל הטורים של פרופ' עדי וולפסון
שנים רבות שמומחים שונים מתריעים כי צריכה גוברת של משאבי טבע, בנייה מואצת וייצור של חומרים סינטטיים רבים, שמובילים לפליטות מזהמים לאטמוספירה, להזרמה של שפכים ולייצור פסולות, גורמים לשינויים נרחבים בסביבה הטבעית, למשל לתופעת ההתחממות הגלובלית. אחת ההשפעות של תהליכים אלה היא על מצב התחלואה בעולם, כלומר על הופעת מחלות והתפשטותן, ובמילים פשוטות על הבריאות שלנו.
אין זה חדש שזיהום האוויר וזיהום מקורות המים הם מהגורמים המרכזיים לתחלואה ולתמותה בעולם. גם ההשפעה הישירה של שינוי האקלים על גוף האדם, למשל של חום קיצוני או סופות חול, מוכרת. אבל תהליכים מעשה ידי אדם שמשנים את הסביבה הטבעית גם מגבירים את התפוצה של נגיפים וחיידקים.
רק לאחרונה התוועדנו למחלת העכברת, שהתפשטה בכמה ממקורות המים המרכזיים בגולן. העכברת היא מחלה חיידקית, שעוברת לבני האדם מבעלי חיים. מכרסמים שונים וביניהם עכברים הם נשאים עיקריים של המחלה, ומכאן המקור לשמה, אבל היא מופיעה גם בחיות בר, כגון חזירי בר, וגם בחיות משק כמו בקר, המגודל בגולן לטובת בשר למאכל. העברת המחלה בגולן היא כתוצאה מזיהום של מקורות המים בהפרשות של אותם בעלי חיים נגועים, וחשיפה של בני האדם למים המזוהמים.
לכן מיגור של המחלה מצריך שילוב של חיסון של בעלי החיים הנגועים והרחקה שלהם ממקורות המים, למשל על ידי גידור מקורות המים או הצבת שקתות לשתייה, כך שהבקר לא יגיע לשתות בנחלים. המשרד להגנת הסביבה המליץ על צעדים אלה כבר לפני שנים, עוד לפני שהמחלה התפרצה והגיעה לבני האדם, אך דבר לא נעשה.
אולם להתפשטות של העכברת יש סיבה נוספת, והיא זרימת המים הדלילה בנחלים, שהופכת זעומה יותר בעונה היבשה, וזאת כתוצאה מההתחממות הגלובלית וממיעוט המשקעים בשנים האחרונות. לכן, אחד הפתרונות למניעת העכברת הוא להזרים מים באופן יזום בנחלים על מנת שישטפו את המזהמים. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהפרדוקס שתעשיית הבשר היא אחת מצרכניות המים הגדולות במשק (כ-15,000 ליטר לק"ג בשר בקר, שווה ערך לצריכה יומית ממוצעת של 100 אנשים) והיא גם אחראית לפליטות גזי חממה רבים (כ-30 טון גזי חממה לק"ג בשר בקר, שווה ערך לפליטות מנסיעה של 100 ק"מ ברכב ממוצע), ואלה הגורמים העיקריים להתחממות הגלובלית ולמחסור של מים בנחלים.
לישמניה
אבל העכברת לא לבד, בחודשי הקיץ האחרונים גברו גם הדיווחים על מחלת הלישמניה (שושנת יריחו בשמה הנפוץ) באזורים שונים בארץ. הלישמניה הוא טפיל המועבר לאדם דרך עקיצה של זבוב החול, הגורם לכיבים ולתפרחת באזור העקיצה ולרוב מתיר צלקות מכוערות. אבל זבובי החול הם רק מעבירי המחלה, ואילו יונקים שונים, ובעיקר שפני סלע, הם בתי הגידול והנשאים שלה - כאשר הזבובים מדביקים את שפני הסלע בלישמניה, השפנים נושאים אותה והיא עוברת מהם לזבובים נוספים ולבסוף לבני האדם.
הלישמניה מוכרת בארץ כבר זמן רב, אך בשנים האחרונות היא התפשטה לאזורים חדשים, והסיבות לכך מגוונות. ראשית, שינויי האקלים גורמים לאקלים נוח יותר גם לטפיל וגם לזבוב החול. בנוסף, מסלעות מעשה ידי אדם בישובים השונים, הפכו לבתי גידול חדשים לשפנים. לכל אלה נוספת גם הפגיעה בשטחים הפתוחים, וכתוצאה מכך התקרבות של אוכלוסיית השפנים לאזורים מיושבים. כמו כן, שאריות אשפה, ערמות קומפוסט או דישון לא מבוקר בשדות מאפשרים לזבובי החול לחיות ולהתרבות. גם במקרה זה המורכבות של התופעה מחייבת טיפול משולב בכל הגורמים, החל בהדברה, שנמצאה כפחות יעילה כרגע, ועד פרוק המסלעות ולכידת שפני הסלע באזורים מיושבים. אך לאחרונה החליט השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להוציא את שפני הסלע מרשימת החיות המוגנות, לזמן מוגבל, דבר שיתיר לירות בשפנים ולהרוג אותם.
קדחת הנילוס המערבי
ואם כל אלה לא מספיקים, אז גם קדחת הנילוס המערבי חזרה הקיץ, ובגדול, והובילה כבר למקרי מוות. קדחת הנילוס המערבי היא וירוס שמעובר לבני אדם על ידי יתושים ונישא על ידי בעלי כנף - שוב, היתושות עוקצות עופות הנגועים במחלה ומעבירות את הוירוס לאדם. לרוב הנגיף לא גורם למחלה ולעיתים רק לתסמיני חום קלים, אבל במקרים מסוימים הוא יכול לגרום לתופעות קיצוניות יותר עד כדי מוות. גם במקרה זה, הווירוס נהנה מתנאים נוחים עקב ההתחממות הגלובלית ומתפשט מאפריקה צפונה.
אבל להתרבות של יתושים יש גם גורמים מקומיים, שבאחריות כל אחת ואחד מאיתנו, ובעיקר מים עומדים בהם היתושים מתרבים, החל בנחלים ועד לשלולית שנוצרת ממי המזגן או בתחתית של עציץ. לכן, מעבר להדברה כימית בנחלים ובאזורים אחרים, או שימוש בהדברה ביולוגית בדמות דגיגים שאוכלים את הזחלים, הרי שיש לטפל בכל מקור מים עומדים, בגינה, על הגג ועוד.
שינויים סביבתיים מעשה ידי אדם חוזרים אלינו פעם אחר פעם כבומרנג, ואם לא נשנה את דרכנו נגלה בשנים הקרובות מחלות ממחלות שונות שלא שמענו עליהן עד כה. החיידקים והווירוסים מגלים עמידות לתרופות שונות ומסתגלים במהירות לתנאי הסביבה המשתנים. לכן ברור כיום, שטיפול קצה, לאחר מעשה, או חיסון למניעה, אינם מספיקים.
לכל אלה יש להוסיף מניעה סביבתית בכמה רמות, החל בפעולות פשוטות ויומיומיות בבית, ברמת היישוב וברמה הלאומית ועד למהלכים גלובליים. המאבק הזה מצריך תשומת לב, אחריות ופעולה של כל אחת ואחד מאיתנו, אבל גם מחשבה שנייה לגבי אורח החיים שלנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
