מכתב מכל הלב לרוג'ר פדרר
הגולש צחי כהן החליט לפנות אישית לטניסאי השווייצרי (נו, בערך) כדי לנסות להבין למה הוא מתעקש להמשיך במקום לפרוש
היי רוג'ר!
אתה לא מכיר אותי, אני "סתם" עוד אוהד אחד מני רבים (אולי רבים מדי היום). כבר המון זמן אני רוצה לכתוב לך, אבל משהו עוצר אותי. אולי עוד צ'אנס וזהו זה, זה הטורניר האחרון, אבל אתה לא נותן לי, "תחכה עוד", אתה אומר ללא מילים (כאילו אני לא יודע שרק האגו נשאר, אתה מזמן לא ממש נהנה מטניס מקצועני).
הנושא הוא כזה, גבר. כל אדם, ויהיה המוכשר ביותר בתחומו, צריך לדעת מתי זה מספיק, מתי לעבור הלאה. החיים נמשכים. ראה מקרה מייקל ג'ורדן (איש מוכשר, לא?). פרש וחזר, ושוב פרש ושוב חזר, ואז פרש סופית, הבין לבד שדי, מה שהיה עבר. אבל אתה לא מבין, או שאולי לא רוצה להבין. עוד תואר, עוד שיא, עוד כבוד. רבאק, זה נהיה מביך. היה לנו המון כבוד אליך, ואתה נוגס בו ונוגס בו שוב, כאילו במין ציניות מחושבת. מה העניין? הספונסרים? המותג? אנשי יחסי הציבור? או אולי צריך לחפש את הסיבה בבית?
רוג'ר, עשה טובה. כסף יש מספיק, לא? תבטיח בבקשה: זה הטורניר האחרון. תודה!
תמיד היית ענק,
שלך, צחי.
לפנייה לכתב/ת 
