מעשנים: "אנחנו כבר מרגישים מוקצים עד כדי נידוי מהחברה"
אי אפשר להתווכח עם נזקי העישון: כ-40 אחוז ממקרי הסרטן המאובחנים בארץ הם גידולים שקשורים לעישון סיגריות. אבל האם התקנות המחמירות שנכנסו לתוקף, ולמעשה מתירות את העישון רק בבית או ברכב, באמת יורידו את כמות המעשנים? ויותר חשוב: האם בכלל אפשר לאכוף אותן?
קשה להאמין, אבל זה לא היה כל כך מזמן כשעוד עישנו בארץ בברים, באוטובוסים, בבתי קולנוע, במטוסים, ובעצם בכל מקום אפשרי. אבל מאז תחילת המילניום ישראל מצטרפת למדינות המערב ומגבילה בצורה דרמטית את העישון במקומות הציבוריים.
בשבת האחרונה נכנסו לתוקפן התקנות המחמירות ביותר אי־פעם עם המעשנים בישראל. וזאת לגמרי שיחת היום המרכזית בפינות העישון בכל מקומות העבודה וסיבה גדולה למחלוקת: בזמן שמרבית הלא מעשנים תומכים בתקנות החדשות, מעשנים רבים מרגישים נרדפים וטוענים שההגבלות החדשות פשוט מוגזמות. לכך ניתן לצרף גם את הדוח החמור של מבקר המדינה שחשף כי החוקים נגד עישון במקומות ציבוריים כמעט שאינם נאכפים.
כך העישון מזיק לבריאות שלכם:
אז על מה כל הרעש? החל מתחילת השבוע נאסר לעשן גם במקומות בהם נערכים אירועים והופעות תחת כיפת השמיים בהשתתפות למעלה מ־50 איש. או במילים פשוטות: בחתונות בגני אירועים, בהופעות מוזיקה בפארקים, במגרשי כדורגל וכו'. עוד נאסר מעתה לעשן בכל מקום בשטח בתי חולים או מרפאות (כולל השטחים הפתוחים מחוץ למבנה), במשרדי העיריות, משרדים ממשלתיים, בתי משפט, מועצות דתיות וגם במקומות פתוחים בהם מתקיימת פעילות גופנית כמו מגרשי כדורסל, בריכות שחייה, באזורי כניסה לגני ילדים, בגני שעשועים, בחניונים ציבוריים מקורים ותת־קרקעיים. אם לפשט את הדברים: אדם בישראל היום מורשה לעשן, פחות או יותר, רק בביתו הפרטי וברכב שלו.
לפני הכל: אין ספק כי העישון הוא אחד מגורמי התחלואה הקשים ביותר בישראל. כ־40 אחוז ממקרי הסרטן המאובחנים בארץ הם גידולים שקשורים לעישון סיגריות. לפי הערכות, בכל שנה נפטרים כ־8,000 ישראלים ממחלות הקשורות בעישון. גם אחוז המעשנים נותר יציב בשנים האחרונות. לאחר ירידה דרסטית במספר המעשנים בתחילת המילניום הקודם, שיעור המעשנים בשנים האחרונות נותר ללא שינוי ועומד על כ־20%. גם באחוז המעשנים בקרב בני הנוער לא חל שיפור משמעותי.
אבל האם הצעדים האלה באמת יעילים? כאמור דו"ח חמור של מבקר המדינה הטיל בכך ספק. "רבות מהרשויות המקומיות כמעט ואינן מטילות קנסות בגין עישון במקומות ציבוריים, ומרביתן אינן מדווחות על פעולות הפיקוח שנקטו ועל מספר המפקחים שהסמיכו", כותב המבקר. יותר מכך, הדוח חושף כי אפילו בבתי החולים, החוקים להגבלת העישון אינם נאכפים.
"אף שחשוב להקפיד על בריאות הציבור בבתי החולים, במרבית בתי החולים הממשלתיים אין סדרנים שיאכפו את הוראות החוק למניעת עישון. על משרד הבריאות לגבש תוכנית של מוסדות אשפוז נקיים מעישון ולהגדיר לוחות זמנים להחלתה. ויש גם צדיקים בסדום: "יש לציין לחיוב", כותב המבקר, "את עיריית רעננה על פעילותה למניעת עישון בתחום בית החולים השיקומי לוינשטיין".
די, תעזבו אותנו
מעבר ליישום הלקוי של האכיפה, מעשנים רבים מרגישים כי הרדיפה אחריהם מוגזמת. רבים מהם טוענים כי הם ימשיכו כבר לעשן בכל מחיר וחלקם גם בכל מקום, למרות החוקים החדשים, ושאת המאמץ הגדול צריך להשקיע בהסברה לבני נוער ובפעולות מניעה בתיכונים ובצבא. אחד המעשנים הכי מזוהים בישראל הוא רן שריג. והוא כמובן לא ממש אוהב את התקנות האלה.
"העובדה היום בארץ היא שהאנשים המעשנים משלמים קנסות ונענשים כל הזמן. על כל קופסה שהם קונים ועל כל שאכטה שהם מעשנים, הם משלמים לליצמן ולמדינה. בישראל יש את המחירים הגבוהים ביקום לחפיסת סיגריות. גם ההמשחבה כאילו הדיוטי פרי בישראל זול היא פיקציה. כל סיגריה ברחוב בעולם עולה פחות מבדיוטי פרי. איזורים ציבוריים לעישון הם הגיהינום במילא.
"הם מצולמים ואין בהם שום פרטיות. הרחוב הפך לשדה תעופה ענק. כל שניה יכול להופיע פקח ולשפוך לך את הבקבוק בירה כי יש בו מעל מאה מיליליטר או כי אתה חוצה באדום או כי הכלב חופשי או כי הדלקת סיגריה. בסוף מה שיקרה זה שכולנו נעשן במכונית שלנו בפקק. לבד. מעשן בודד במכונית. הפקק של החיים המודרניים. אשמח אם ייאסר על אכילת עוגות בחללים ציבוריים. זה מסכן אותי ואת בריאותי. השמנה היא המגיפה מספר אחת של המערב ובכל פעם שמישהו אוכל עוגה לידי, בעיקר פרג שמרים, אני עשוי להישבר, להתפתות, להשמין ולחלות".
לעומת שריג, מרבית הלא מעשנים, 80 אחוז באוכלוסייה כאמור, לא ממש מזדהים עם הכאב שלו. "אם מישהו רוצה לעשן ולחלות בסרטן זאת זכותו", אומרת מירב גיל, עובדת בחברת הייטק, שגדלה בבית עם הורים מעשנים. "על ההורים שלי אני כבר לא יכולה להשפיע אבל על הילדים שלי כן. וגם על הבריאות שלי. אנשים שמעשנים בניגוד לחוק במקומות ציבוריים זה פשוט מחליא אותי. אצלנו בעבודה אסור לעשן בבניין בכלל ואני הכי תומכת במדיניות הזו, למרות שמי שמעשן כל הזמן מקטר. זה פשוט מטורף שאנשים בכלל חושבים שהם יכולים לעשן ליד אחרים ולסכן את הבריאות שלהם, אני לא מבינה אפילו מאיפה מתחילות הטענות שלהם".
גם מעשנים ותיקים כמו מוטי רייף דווקא נשמעו מפוייסים אתמול. "אפילו שאני מעשן אני בעד המגמה להחמיר ולהגביל עישון במקומות ציבוריים. לדעתי, האינטרס של שמירה על הסביבה ובריאות האזרחים גובר, והלוואי והחוקים האלה יעבדו ואולי ככה גם אני אצליח להפסיק לעשן".
למרום הרוש, בן 25 ממודיעין, סטונדט לתקשורת וניהול, וגם מעשן יש ביקורת על החוק. "הדעה שלי חצויה. אם עכשיו אני נפגש עם חברים בפארק תחת כיפת השמיים, ויש בסביבה שלנו חמישים איש, למרות שהם לא יושבים איתי על־פי החוק אסור לי לעשן. החוק פוגע בפרטיות שלי ובחופש שלי. מהצד השני, החוק בא לקדם מטרה שהיא נעלה ואנחנו יודעים לאיזה נזקים העישון גורם".
האם לדעתך זו הדרך המוצלחת ביותר שתגרום לאנשים להפחית בעישון?
"לדעתי משרד הבריאות לא עושה מספיק כדי לצמצם את תופעת העישון. מה גם שהדרך שלהם היא לפגוע באדם היחיד ולא בחברות הגדולות וזה יוצר תחושה לא נוחה בקרב המעשנים. משרד הבריאות מעדיף ללכת נגד האזרח הקטן ולהטיל עליו יותר ויותר מגבלות במקום להילחם ישירות בחברות הטבק הגדולות".
ואתה חושב שתציית לחוקים החדשים?
"סביר להניח שלא. רק אם יהיו שוטרים שנמצאים קרוב אליי. כמו שבמועדונים כולם מעשנים וזה לא נאכף בשום צורה, ככה זה יהיה עם שאר המקומות שהכריזו עליהם כאסורים לעישון. במועדונים בתל־אביב אין מגבלה. כולם מעשנים כמה שהם רוצים ואם נכנס פקח אז מודיעים מהר וכולם מחביאים את הסיגריות באותו הרגע".
קרה שנכנסת לתגרה בעקבות העישון?
"קרה לי רק פעם אחת שישבתי בבר והדלקתי סיגריה במקום שאסור לעשן בו. ניגש אליי בחור ואמר לי לכבות את הסיגריה בדיבור מתנשא ובצורה שמאוד עיצבנה אותי. לא רציתי להיגרר לעימות אז כיביתי את הסיגריה ויצאתי החוצה, אבל זה היה קרוב לשם. לא בגלל שהוא לא צדק, אלא בגלל הדרך שהוא העיר לי".
היית רוצה להפסיק לעשן?
"אני מעשן מגיל 18, התחלתי לעשן בתדירות נמוכה ממש בסוף כיתה י"ב בגלל החברים שלי. נגרתתי ואין לי מה לעשות עם זה יותר מדי. העישון מוריד את החרדה והלחץ. הייתי רוצה לעשן פחות אבל לא נראה לי שזה יקרה בגלל החוק החדש".
"אני אוהב לעשן"
ומה קורה אצל זוגות, שאחד מהם מעשן והשני לא? מישל ארבלי, 57, מבאר שבע, פנסיונר של משרד הבטחון, מעשן כבר מגיל 24. "אשתי ויתרה מזמן על המלחמות", הוא אומר, "הייתי רוצה להפסיק לעשן, אבל אולי זה נשמע נורא וקשה להגיד את זה, לצערי אני באמת אוהב לעשן. עם זאת אני לא אעבור על החוק", מבטיח מישל, "אצא למקום ללא מגבלות שבו ארגיש חופשי לעשן. וזה לא כי אני מפחד מהקנסות אלא בגלל ההיבט המוסרי. אפילו בכדורגל שזה המקום שבו הכי אהבתי והייתי צריך לעשן הוציאו את הסיגריות מהחוק. בהתחלה זה היה קשה וכולם היו עצבניים אבל לאט לאט למדנו לכבד את זה. בהפסקה אנחנו מורשים לצאת לאזור מוגדר כאזור עישון ואפילו האוהדים הכי קשוחים ועצבניים מקשיבים לזה".
פעם לא היו חוקים והיה מותר לעשן בכל מקום שרוצים. אתה מתגעגע לתקופה הזו?
"מבחנתי כמעשן זה היה כיף ומרגיע מאוד. אם הייתי עצבני והיה בא לי סיגריה אז פשוט הייתי מוציא אותה מהכיס ומעשן בבתי קולנוע, במשרדים, בתי קפה והכי כיף היה בתוך המטוס. אם היו שואלים אותי הייתי ממשיך עם אותם חוקים עד היום ועם אותה צורת חיים. אלו היו הדפוסים המקובלים ואנשים היו מקבלים את זה, זה לא הפריע לאף אחד יותר מדי. כל פעם יש החמרות חדשות על המעשנים וזה נותן לגיטימציה לאנשים שלא מעשנים לדבר אליך לא יפה ולהסתכל עליך כאדם רע".
רויטל, 53, אשתו של מישל ומנהלת במחלקת יולדות בסורוקה, בעד החוק החדש באופן גורף. "מאוד מציק לי שמעשנים לידי בגלל הריח שנתפס בבגדים ובשיער. לא נעים לאדם שלא מעשן לחיות בסביבה של מעשנים. העישון הפסיבי נורא בדיוק כמו העישון האקטיבי".
את חושבת שצריך לבטל את כל המקומות המותרים לעישון?
"אסור קיצוניות בשום צורה. אסור ללכת עם אנשים מכורים ראש בראש ולהתנהל בכוח, אני חושבת שבכל מתחם חייבת להיות פינה למעשנים. בתור מישהי שנשואה למעשן, השלמתי לצערי עם העישון הפסיבי. בעלי משלם עליי יותר על בשמים ואני מניחה לו", היא צוחקת.
הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
