השופטים גונבים את ההצגה מהשחקנים
אנחנו רק שני מחזורים מתחילת הליגה ונראה שמי שגונב את עיקר הפוקוס הם שופטי ליגת העל. במקום לתת לנו ליהנות מכדורגל הם ממשיכים לנסות להוכיח שהם בעלי הבית. וכמובן, איך אפשר שלא להתייחס לשדרים שמעבירים לנו את "החוויה"
ליגת העל שלנו חזרה סוף סוף. השחקנים חזרו למגרשים ואנחנו לספה מול הטלוויזיה ליהנות קצת בשבת/ראשון/שני. אבל מה לעשות, יש מי שרוצה להרוס לנו קצת את החוויה. כל קבוצה רוצה להראות כמה היא השקיעה בפגרה וכמה השחקנים התאמנו והתאמצו בשביל הרגע הזה, אבל נראה שחבורת אנשים מאוד חשובה החליטה להישאר בים כל התקופה ולא לרענן עצמה. קבוצה זאת היא השופטים.
ראשית כל, ההחלטות. נכון, משחק כדורגל מצריך מאמץ קשה, מהיר וחייבים לקבל החלטות בשנייה, אבל בעקבות כך זה מגיע למצב שכמעט על כל מגע יש שריקה, דבר שתוקע את המשחק שגם ככה לא כזה מהיר בליגה שלנו. השופטים רחוקים מאוד מהכדור ונראה שהם מדדים מאזור אחד לאזור אחר. וכמובן שגם שופטי הקו והשופט הרביעי לא נקיים מאשמה. בהמון מקרים נראה כי הם פשוט מעדיפים לא להתערב ולחכות שיהיה חוץ או ספק לנבדל. אם הם מצליחים אז הם גדולים, אם לא אז זאת עוד טעות לסטטיסטיקה.
מקבל יותר מדי כבוד מהשדרנים. שכטר(צילום: עוז מועלם)
אני כבר מחכה לראות בארצנו את ה־VAR, כך נוכל לבחון את הרמה האמיתית של שופטינו. עוד דבר ששמתי לב אליו כבר מהעונה שעברה זה האיפה והאיפה שעושים השופטים כלפי שחקנים. זה נראה כל כך שונה כאשר השופטים צועקים, מאיימים ומוציאים כרטיסים בשלל צבעים כלפי שחקנים צעירים וזרים, לעומת שחקנים ישראלים ותיקים שמקבלים כבוד. בתור בטטת כורסה נתקלתי בהמון מצבים שכל קורא שפתיים מתחיל יכול לראות את שלל הברכות (במקרה הטוב, שלא נדבר עם משיכות חולצה, דחיפות ועוד) שאותו שופט מקבל מהשחקן, והוא בכלל לא מתייחס. לעומת זאת, אם שחקן צעיר רק מזיז את ידו מעצבים הדרך לכרטיס הצהוב מהירה מאוד.
וגולת הכותרת בתפקוד שופטים, המחלה של הכדורגל הישראלי, זה בזבוזי הזמן. בבדיקה שנעשתה בשנת 2015 גילו כי בישראל משחקים בממוצע 54 דקות נטו מתוך ה־90. השופטים לא יוצאים נקיים ופשוט נכנעים להצגות ושטויות ותרגילים מטופשים של שחקנים, במקום באמת להוציא צהובים על בזבוזי זמן ולהתחיל לגרום לשחקנים לשחק כדורגל באמת ולא לתת להם את המחשבה על האופציה של אולי אני אפול, אחזיק את הראש ואגרום להתקפה לעצור. וזה בלי להתייחס לשוערים שיכולים בקלות לבזבז זמן על כל תפיסה של כדור.
ומעבר לשחקנים, לשופטים ולמחירי המזנון, מה שעוד מפריע לי והורס לי את החוויה, זה השדרנים והפרשנים. לא יכול לשמוע את עמיחי שפיגלר ואת עמרי אפק. בשביל הצופה שבבית זה מרגיש כאילו הם מסמנים לעצמם שחקנים ולא חשוב מה עשו על המגרש, הם מהללים אותם או יורדים לחייהם. לדוגמה, במשחק בין מכבי תל אביב מול מכבי חיפה (0:2). משריקת הפתיחה ועד שהורחק הם פשוט לא הפסיקו לזלזל בקראמר. לעומת זאת, איתי שכטר שכל מה שעשה זה פעולה אחת טובה במשחק ולכבוש את השער, היללו אותו כאילו זכה במונדיאל.
בתור בטטת כורסא שעדיין חי ורוצה ליהנות מהקצת הזה שנקרא כדורגל ישראלי, תשתדלו כמה שפחות להרוס לנו.
לפנייה לכתב/ת 
יחס מזלזל מהשופטים. קרמאר
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
