משרד הבריאות חשף נתוני מקרי המוות החריגים - ונחשף בערוותו
מקרי מוות כתוצאה מרשלנות רפואית דורשים שינוי בדפוסי הדיווח והפקת הלקחים בבתי החולים. אז מדוע משרד הבריאות נוהג בהם כבתפוח אדמה לוהט? טור דעה
לאחרונה פורסם כי ישנה ירידה במספר מקרי המוות מסיבות חריגות במדינת ישראל. ידיעה אשר נשמעת כבשורה חיובית, אולם אם נתמקד במה שבאמת חשוב, הרי שהתמונה פחות מזהירה.
לפי הפרסום עולה, כי למשרד הבריאות אין נתונים על תמותה כתוצאה מרשלנות רפואית. התייחסות המשרד למקרי רשלנות רפואית היא כאל תפוח אדמה לוהט: "אין לנו נתונים על מספר המקרים כי אין הגדרה חד משמעית וכי הנושאים מטופלים בערכות משפטיות". והנה, האחריות התגלגלה מפתחו של משרד הבריאות והרשלנות נמשכת.
במקום לטמון את הראש בחול, משרד הבריאות חייב להתמודד עם מקרי רשלנות רפואית לא פחות מהאופן שבו חיל האוויר בודק ומתחקר תאונות או כמעט תאונות. בין שהמטופל נפטר ובין שהוא חי, בין שהפך נכה ובין שלא, יש לחקור את מקרי הרשלנות באומץ, ביושרה וללא משוא פנים.
ההבדל בין משרד הבריאות לבין חיל האוויר נעוץ בכך שהראשון נתון ללחצים מבוקר ועד ערב, לחצים המופנים ממנהלי בתי חולים (בהם אירעו מקרי רשלנות), מצד הרופאים שכשלו, מצד קופות החולים וממי לא?! וחיל האוויר לא. לכן הדרך להתמודד עם הבעיה היא קודם כל לנטרל את האפשרות ללחצים.
מי שלא עושה לא טועה, אולם כל רופא יודע שאם הוא צריך לתחקר אירוע רשלנות שהתרחש אצל קולגה שלו, הרי שמחר הוא עלול לעמוד באותו המצב בדיוק ותוצאות התחקיר לעיתים, יהיו ידועות לפני שהאירוע התרחש.
המצב היום הוא כזה שמערכת הבריאות נדרשת לבדוק את עצמה אך למעשה מפחדת להתעמת ולהכיר בכישלונותיה, והפועל היוצא הוא שאין מחסום אמיתי מפני רשלנות רפואית ומקרים אילו מתרבים מדי שנה.
שינוי שיטת הדיוח וקביעת קריטריונים מגדירים
נכון, במקרים רבים קשה לקבוע בשלבים מוקדמים האם מדובר ברשלנות רפואית, אבל ללא ספק נדרשת חשיבה מעמיקה ויסודית לעניין כה מהותי.
בשלב הראשון, נדרשת החלטה מערכתית לפיה תחול חובת דיווח. כל תביעת רשלנות רפואית המוגשת לבית משפט צריכה להיות מדווחת למשרד הבריאות על ידי הגוף הנתבע.
למרות ההיגיון שבדבר, פעולה בסיסית זו אינה מתבצעת כיום ואם תתבצע תוכל לסייע למשרד הבריאות לייצר תמונת על בכל הקשור לתביעות רשלנות רפואית. בדרך זו ניתן יהיה למפות את סוגי התביעות, לזהות מגמות (תחומים, בתי חולים, רופאים, אזורים גאוגרפיים, גילאי מטופלים וכיוצ"ב).
בשלב הבא, צריך לנסח ולקבוע קריטריונים ולהגדיר באילו מקרים משרד הבריאות ייכנס לעובי הקורה ויחקור לעומק מקרים של טענה לרשלנות רפואית.
חשוב לציין כי תביעות רבות בתחום רשלנות רפואית מסתיימות בהליך פשרה, מחוץ לכתלי בית המשפט, כך שהסתמכות על המערכת המשפטית לא תוביל לשום מקום ותמשיך לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח.
על כן, בדיקה רפואית מעמיקה מטעם משרד הבריאות צריכה להיעשות באותם מקרים שיוגדרו כאמור הן על בסיס ראייה מערכתית שתעמוד לנגד עיני המשרד והן על בסיס שיקולי פרטניים מקצועיים של אירוע כזה או אחר.
לתוך מסכת השיקולים של משרד הבריאות ולראייה של התמונה הכוללת יכול בסופו של יום, להיכנס גם השיקול המשפטי והתוצאה של תביעת הרשלנות באותם מיעוט המקרים בהם יש פסק דין.
בשל הקושי לרתום חלק מציבור הרופאים לשתף פעולה ולקיים ועדת חקירה מתועדת בכתובים, יש לכפות זאת על הרופאים באמצעות חקיקה. כאשר הגוף החוקר צריך להיות גוף חיצוני למשרד הבריאות וחיצוני למערכת הבריאות כולה, משהו בדומה למחלקה לחקירות שוטרים הגוף החוקר את המשטרה.
חקירה לעומק של מקרי רשלנות רפואית או כמעט רשלנות רפואית חיונית לקידומה של מערכת הבריאות במדינת ישראל. הליך מוסדר יאפשר למידה פנים ארגונית, הפקת לקחים, הסקת מסקנות מסודרת, העברת מידע רוחבית במערכת הבריאות ואכן גם יגביר את מידת הזהירות של הרופא הבודד.
בדרך זו, אמנם לא ניתן יהיה למנוע את כל מקרי הרשלנות הרפואית בישראל, אך כן ניתן יהיה לעודד רפואה טובה וזהירה יותר למען הבריאות של כולנו.
הכותב הוא מומחה במדיניות בריאות ובביטוחי בריאות וסיעוד
לפנייה לכתב/ת 
