דרושים מעצורים
לנטלי דדון אין רגע פנוי ויש לה ילד, ריף (המכונה "פצפץ"), שדורש הרבה תשומת לב. לקחנו אותה לניסוי כדי לבדוק האם הסחות הדעת שמגיעות מהמושב האחורי, בנוסף לפעולות שהיא לא הספיקה בבית ומבצעת במכונית - מהוות סכנה. למרות שהיא נהגת מצוינת, הממצאים היו קשים
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי
מי מאיתנו לא חטא פעם בחטא ה"סידורים באוטו"? האייליינר שלא הספקנו בבית, התיק של הילד לגן, השיחה מאמא שלא הספקנו לענות לה לפני שיצאנו? אולי אתם מתביישים להודות שכן, אבל מי שלא מתביישת היא נטלי דדון, והיא כאן כדי לשקף לכולנו את המציאות. והמציאות הזאת עלולה להיות מאוד כואבת.
חיברנו בין נטלי דדון לגדי טריכטר, מנהל מקצועי בבית־הספר לנהיגה "שרייבר". השניים נפגשו לנסיעה במגרש לנהיגה מתקדמת, שם נתנו לדדון לנהוג תוך כדי יצירת הסחות דעת עבורה. אתם מנחשים מה הייתה התוצאה? ספויילר: כן, זה מה שאתם חושבים שקרה.
"אני כאן כי החיים שלי חשובים לי", מסבירה דדון מדוע הסכימה להשתתף בניסוי הנהיגה וללמוד על הדרך כמה שיטות מצילות חיים. "העניין הזה נכנס לי לחיים. מאז שאני אמא הכל נורא בלחץ. להכין לו את התיק, להכין לעצמך. אם לא הספקתי להתאפר, אז זה באוטו".
דדון טוענת שאם היא מבצעת את כל הפעולות האלה בזהירות, הן אינן פוגעות ברמת הבטיחות של הנהיגה. הנוכחים במגרש סקפטיים, אבל רק מחייכים בנימוס לעת עתה.
בשלב זה מצטרף לרכב טדי הדובי. הוא מככב בניסוי על תקן בנה של דדון, ריף, הידוע בכינוי "פצפץ".
דדון מתחילה את המסלול כשלכל אורכו טדי מביע רצון עז לתשומת לב, ובל נשכח שעוד יש השלמות איפור לקראת אירוע. לא עוברת דקה ומערכת הבטיחות ברכב מתריעה בפני דדון שיש בעיות, וגורמת לה להחזיר את העיינים לכביש.
"הנה, הופה, הוא צועק עליי", אומרת נטלי, שמעניקה למערכת תכונות של אדם חי. לעומתה, המובילאיי לא מתרגשת ולא יורדת לפסים אישיים, אלא ממשיכה בעבודתה. ולגדי חשוב להבהיר שבמקרה אמיתי, בתנאי נהיגה לא מדומים, מדובר היה בפגיעה של ממש ברכב.
"פצפץ", בגרסתו השעירה, ממשיך לצעוק לאמא. היא מנסה לשים לב אליו ולכביש גם יחד. זה לא קל. "הנה, זו פגיעה במכוניות חונות, בהולכי רגל, בעמודים או במעקה בטיחות", מסביר טריכטר לדדון. מבחינתה, היא הבינה את הקונספט. "לא רוצה לנהוג שנתיים! מחר אני שוכרת נהג", היא אומרת ביאוש. לו רק יכולנו באמת לשכור נהג. כמה כיף זה היה.
למותר לציין שלקראת סוף המסלול נפלו לדדון לא מעט אסימונים. "נראה לי שאני מבינה עכשיו שלא משנה אם אני נהגת טובה או לא, כשפצפץ באוטו הוא יוצר מלא הסחות דעת. צריך לא להתפתות, לא להגיב ולהתרכז רק בנהיגה", היא מסכמת.
טריכטר מסכים, אבל מזכיר לה שכדאי שתנהג כך גם כשפצפץ לא באוטו, על מנת שתוכל להגיע אליו בסוף היום בחתיכה אחת. "נטלי היא נהגת טובה. על זה אין עוררין", הוא פותח בנימה אופטימית, "אבל ברגע שהייתה לה שיחת טלפון, היא שכחה את עצמה. נכון, אנחנו יזמנו את זה והיינו במגרש סטרילי, ללא מכוניות אחרות, אבל אם זה קורה בכביש, כשהיא בנתיב האמצעי, זה מסוכן.
"לאחר מכן היא סטתה לנתיב אחר בלי איתות - וזה גרם למערכת לצפצף. גם לנהג הכי טוב בעולם תיפגע חלוקת הקשב ברגע שנכנס אלמנט נוסף לנהיגה שלו. כל דבר קטן שקורה מפחית מאיכות הנהיגה. זאת עובדה, אין מה לעשות. המערכת מתקנת, משלימה וממקדת אותנו מהר חזרה לבעיה שנגמרה כתוצאה מחלוקת הקשב, אבל כנהגים עלינו לעשות את המקסימום כדי שלא נזדקק לעזרתה".
וזה אולי המסר: נהגים טובים ככל שנהיה, ברגע שמתווספת משימה נוספת לשלל המשימות שממילא כרוכות בנהיגה שלנו, חלוקת הקשב תיפגע. אין ספק שבימים שבהם דור שלם סובל מהפרעות קשב וריכוז, בעיקר במשימה מונוטונית כמו נהיגה קשה לא להסיר את העיניים מהכביש אפילו לרגע. ועד שימציאו מכונית פרטית שתנהג במקומנו (וכנראה לא כל כך רחוק היום), אנחנו צריכים לאלץ את עצמנו לנהוג. רק לנהוג. בלי לשלב שום פעולה אחרת.
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי
לפנייה לכתב/ת 
