בלי אשליות: לא נגיע ליורו / תוכן גולשים
הכדורגל הישראלי נמצא בנסיגה עצומה, אין נציגות במפעלים האירופיים, הליגה חלשה להחריד ורק לגיונר אחד (דאבור) עושה לנו כבוד. תפסיקו לפמפם לנו על "שישה משחקים ואנחנו ביורו", זה לא יקרה
ביום שישי תחל הנבחרת קמפיין חדש, ועוד חוזר הניגון – שוב מפמפמים לנו "רק שישה משחקים ואנחנו ביורו". נשמע קל ופשוט, רק בואו נזכור כמה פרטים קטנים. ראשית כל הכדורגל הישראלי בנסיגה עצומה, אולי הגדולה ביותר אי פעם.
אין לנו אף נציגה במפעל אירופי, והקבוצות הבכירות הושפלו כבר בשלבים המוקדמים, חלקן על ידי יריבות אלמונית. ליגת העל בינתיים מספקת לנו שני מחזורים עם כדורגל משעמם וברמה של ליגה לאומית במקרה הטוב. האלופה במשחק העונה מסרבת לעלות לדשא בגלל צבע החולצה של השוער ושוברת שיאי חובבנות, אפילו בקריטריונים שלנו.
אימון הנבחרת(צילום אורן אהרוני)
הליגיונרים שלנו? הבכיר שבהם משחק בליגה לקונוסים בסין, הבכיר השני ביברס נאתכו עדיין לא רואה דשא, אחרים מחממים ספסלים או משחקים בקבוצות קטנות, ומואנס דאבור הוא החלוץ היחיד, תרתי משמע. תוסיפו את העסקנות שהשתלטה על כל חלקה טובה, בעלים של קבוצה שנחקר במשטרה, מאמץ את ליגת העל ונותן לה את השם של רשת המסעדות שלו.
אז נבחרת שרובה יוצאת מליגה שאותה מובילה הפועל חדרה, ויש הרבה כבוד לעולה החדשה, מצפה באמת להגיע לטורניר כלשהו ולא משנה הפורמט, חוששני שכבר ביום שישי באלבניה הציפיות והמציאות יתאחדו למציאות כואבת.
די לאשליות, אנחנו לא ברמה של יורו ולא נגיע לשם. אנחנו נבחרת ים תיכונית ממוצעת, איפשהו בין עיראק לסעודיה, וככל שנפנים את זה מהר יותר, הנפילה תכאב פחות. אל אל ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
הרצוג וחזן
צילום אורן אהרוני
מומלצים
