יש סיבה לאופטימיות במכבי ת"א
מכבי פעלה נכון הקיץ והאוהדים כבר מתרגשים. מה נראה השנה? קשה לענות על כך - אך אפשר בהחלט לפנטז על דברים גדולים
פייר? אני מתרגש. בשום תסריט בעולם לא חשבתי שמכבי ת"א תצליח להעמיד כזאת קבוצה, בטח בתקציבה הנוכחי. בין אם זה מזל בזכות העובדה שטאריק בלאק נשאר בלי קבוצה ב-NBA, או החלטת אנדולו לא לשלם את סעיף שחרורו של סקוטי ווילבקין, או תכנון מפורט מי להביא ולמה -ז כינו. על הנייר, מכבי מודל 18/19 נראית דורסנית ואימתנית יותר מאי פעם (אם פעם נחשב מאז 2014...) והציפיות בשמיים. אנחנו מחזיקים אצבעות שלא תגמור כמו מודל 16/17 ושהפעם המזל יאיר לה פנים.
מכבי 18/19 הולכת להחזיר את הצבע לפנים של האוהדים המיואשים שמאסו ביורוליג ותביא הרבה שמחה להיכל. היא תקום ותיפול על נבן ספאחיה: כישרון יש בערימות, שחקנים בעלי אינטליגנציה גבוהה ואהבה למשחק, וקשה לראות ריבים או כסאח בגלל אופי השחקנים השנה. המאמן יהיה אחראי לפתרון השאלה: האם אנחנו הולכים לעוד עונה לחוצה ומלאת סקופים, או לשם שינוי שקט תעשייתי שכל כולו קשור לכדורסל .
לפני שאתחיל להרחיב על העונה שבפתח, אני רוצה בכל לזאת לנסות להימנע קצת מאופוריה. מכבי לא החתימה שחקן טבעי בעמדה שלוש ליורוליג, וזה עוד עלול לעלות לה ביוקר. קיין ורול מיועדים לאייש את העמדה, אך זה לא מספיק. רול הוא מספר 2 , ולמרות שהחליף בהצלחה בעמדה 3 את דשון תומאס (שאגב, שחרורו היה טעות ענקית) בעונה שעברה, השנה הוא לא יצליח להתמודד מול הפורוורדים ביורוליג כשחקן חמישייה. במקרה של קיין, הוא כבר הוכיח את עצמו כשומר מדהים בעמדה 2, והשנה הציפייה היא שימשיך לעשות זאת גם בעמדה 3, אך חוסר הכישרון ההתקפי והנחיתות הקלה בגובה יכולה להציב את קיין בבעיית עבירות תמידית למרות ההגנה הלא מתפשרת. לגבי מודל הרכש, הוא בהחלט מרשים, אך בכל טוב יש חסרונות:
קנדריק ריי: ה-MVP של הליגה הצ'כית ואחד השמות היותר אנונימיים שנחתו פה. ריי יצטרך להוכיח שהוא ראוי לרמות הגבוהות של היורוליג. לצד קליעה טובה ואתלטיות יוצאת דופן הוא סובל מבעיית גודל בהגנה וכמובן מחוסר ניסיון ברמות הגבוהות של אירופה. יכול להיות סיפור הצלחה או מרקז היינס מספר 2, כרגע אין לדעת.
אנג'לו קלויארו: IQ כדורסל מרשים, סטרץ'-פור מדהים. הקטע המצחיק הוא שמדובר בשחקן אלמוני אפילו יותר מריי. אז איך אף קבוצה לא חטפה אותו? כי הקליעה זה הדבר היחיד שיש לו. הוא לא אתלטי, לא אפקטיבי במלחמות על ריבאונד ואפילו לא יכול לשחק כ-3. אם ספאחיה יוכל לשחק בשיטה בה קלויארו יישאר פנוי מעבר לקשת, הוא יקבל צלף גדול ואס על הספסל. אם לא? חבל על כל דולר.
ג'וני אובראיינט: אולי סימן השאלה הכי גדול העונה. בעל קליעה טובה מאוד מחצי מרחק וגם לא רעה משלוש, כבד אך נייד, ולמרות שישחק העונה בעמדה מספר 4 אליה הוא רגיל במונחי NBA, לא בטוח שביורוליג עדיף אותו כ-4 מאשר 5. הגנתית הוא טעון שיפור, ולא בטוח שהזריקה האיטית שלו תתאים לקצב וללחץ ההגנתי של היורוליג. אך יש סיבות לאופטימיות לגביו: הוא חזק מאוד ויודע איך לפעול מתחת לסל, ואם יצליח לפתח כימיה עם בלאק ואלכס טיוס הם יצליחו בגדול.
טאריק בלאק: אם זה זז כמו סופו ומטביע כמו סופו - אז זה טאריק בלאק. לפחות כרגע נראה כמו מי שהולך להיות האיום הפיזי הגדול מבין הסנטרים ביורוליג. אין בכלל ספק שאם סגנון המשחק ב-NBA לא היה משתנה לסמול בול, בלאק היה יכול להיות סנטר לגיטימי בליגה, אולי אפילו פותח. הוא נחות בגובהו מרוב הסנטרים ביורוליג, אך היכולת שלו לקבל כדור ולהטביע היא פשוט פנומנלית. אם מוסיפים לכך את הפיזיות האימתנית שלו ואת הניידות בצבע, יהיה קשה לא לשמוט לסתות העונה.
סקוטי ווילבקין: אין באירופה הרבה שחקנים כמו ווילבקין. בעונה שעברה הוא הפך את היורוקאפ למגרש המשחקים הפרטי שלו, כולל הופעה של 41 נקודות במשחק על כל הקופה ושיאים שקשה לדמיין מישהו שישבור אותם בזמן הקרוב. יש האומרים שהחתמת ווילבקין היא המרשימה ביותר מאז החתמת שאראס האגדי אי שם ב-2003, אך לדעתי הוא עדיין צריך להוכיח שהוא שונה מסוני ווימס, גו'רדן פרמאר, אנדרו גאודלוק ועוד רבים אחרים. כשזה יקרה כל אוהד מכבי יחייך, אפילו שמעון מזרחי.
לפנייה לכתב/ת 
