אתם בטח מכירים את זה. מעת לעת, ללא הודעה מוקדמת, נוהג דונלד טראמפ, המתמודד מול פוטין על משרת האיש החזק בעולם, להטיל פצצה מבלי להתחשב בכל פעם בהשלכות. לפעמים מדובר בפצצה ממשית, כמו שיגור טילים להשמדת יעדים בסוריה, ולפעמים זוהי פצצה מדינית-פוליטית.

הפעם נדון בפצצה המדינית-כלכלית שהטיל על הפלסטינים, בדמות ההכרזה על הפסקת המימון האמריקאי לאונר"א, הארגון הנצחי שהקים האו"ם בשנת 1949 לטיפול באוכלוסיית הפליטים הפלסטינים שעזבו/גורשו את/מ בתיהם והתמקמו במחנות ארעיים שהוקמו עבורם בשטחי יהודה ושומרון, ברצועת עזה ובמדינות ערב השכנות, בינהן סוריה, לבנון וירדן.

טרם נעסוק במשמעויות ההחלטה האמריקאית, נשרטט כמה קווים לדמותה של אונר"א. הארגון הבין-לאומי הזה, שהוקם אך ורק לטיפול כסוכנות ייחודית ומוגדרת לטיפול באספקת שירותים לפליטים הפלסטינים, הפך ברבות רבבות השנים מארגון זמני, נייטראלי, קטן וצעיר, למפעל פלסטיני קבוע, ענק, מיושן, מושחת ומסואב, ונוסף על כך – כשחקן מדיני-פוליטי המזוהה עמוקות עם הנראטיב הפלסטיני, תומך ומחנך למימוש זכות השיבה, ואף לכזה הנגוע בטרור, בעיקר מרצועת עזה.

אונר"א גדלה עם השנים למפלצת חסרת תכלית ותועלת, אשר מעסיקה עשרות אלפי פלסטינים, מתוקצבת במעל מליארד דולר בשנה, ולמעשה תורמת תרומה, משמעותית להנצחת בעיית הפליטים ולמצב האבסורדי שנוצר, לפיו קיומו ופעילותו של הארגון נגזרים מהעמדות המדיניות-לאומיות של ההנהגה הפלסטינית, הדורשות מימוש זכות השיבה או לכל הפחות מתן ההכרה והזכות הזו לרמת הפרט, האינדיבידואל, יחיה אשר יחיה – במחנה הפליטים בלטה בשכם, במחנה שאטי בעזה, בשתילה בלבנון, בירמוכ בדמשק או בכל מדינה בעולם אליה התגלגלה משפחתו מאז 1949 ועד היום.

משכך, לדידם של הפלסטינים והאו"ם, עד שלא תיפתר סוגיה סבוכה זו, המהווה את אחת מבעיות השורש הקשות ביותר במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ממשיך ארגון אונר"א לספק שירותים במחנות הפליטים השונים ולהפעיל את מערכות החינוך, הבריאות, הנקיון וכיוצא בזה. מחנות אלה הפכו למעשה למובלעות עצמאיות למחצה המסירות את האחריות מהשלטון המקומי והמרכזי לאותה האוכלוסיה.

כך, למשל, בתי הספר במחנות הפליטים מנוהלים וממומנים על ידי אונר"א, המורים הפלסטינים מועסקים על ידיה ונחשבים עובדיה, חומרי הלימוד מסופקים על ידה וכך בכל תחום אזרחי הקשור בחיי היום יום. המחנות הללו הפכו בחלוף הזמן לפצצות מתקתות, למרחבים אורבניים בהם מתפתחים עוני, אבטלה, אלימות, תסיסה (נגד ישראל והרשות הפלס' כאחד), ושנאה. מי שיבקר בגני הילדים ובבתי הספר של אונר"א, או בקייטנות הקיץ שהיא מארגנת עבור הילדים הפלסטינים, יחשבו כאילו מדובר במערכים המובלים וניזונים ע"י הרשות הפלסטינית עצמה, לעיתים אף החמא"ס. מושגים כמו "פלסטין כולה שלנו", מפות מציגות את כל פלסטין כשייכת לפלסטינים וכן הלאה אביזרי תעמולה, יחשוב כי מדובר במוסד השייך כולו לרשות הפלסטינית למשל, ולא לארגון האו"ם.

בעיקרו של דבר, צמחה אונר"א לארגון ש"אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו", וכמעין פרה קדושה שאף גורם לא מטלטל אותה מספיק חזק. גם ישראל, כמי שמכירה היטב את הארגון, העדיפה שלא לגרום לזעזועים משמעותיים לארגון, ולמעט הצגת חולייו לעולם ובעיקר היותו משמש אכסניה לפעילות טרור ותעמולה פלסטינית, שיתפה פעולה עם קיומו ופעילותו; עד שהגיע טראמפ.

הצהרתו בדבר הפסקת הסיוע הכלכלי לארגון הפועל בשורותיהם של הפלסטינים, אלה המסרבים לחזור לשולחן המו"מ המדיני, מהווה מכה לא קלה בכנף של סוכנות הסיוע. ארה"ב מימנה עד כה כשליש מהתקציב השנתי שלה, וגם אם מדינות ערב ואירופה יכסו חלק מהפער הכלכלי, הרי שיש כאן אמירה משמעותית המשליכה על סדר היום המזרח תיכוני. יתרה מכך, בהנחה שהקיצוץ הכלכלי יוביל לצמצום משמעותי של הפעילות ואספקת השירותים במחנות הפליטים, לא מן הנמנע שההנהגות הפלסטיניות, ביחוד החמא"ס השולט ברצועת עזה, תבחרנה "לחתוך בבשר החי"ולהשבית מערכים אשר סגירתם עלולה להגביר את החיכוך עם צה"ל, או לחילופין ליצור משבר הומניטרי יזום. עשרות בתי ספר סגורים בעזה, בתי חולים סגורים, אשפה נערמת ברחובות וביוב זורם באין מפריע, עלולים להיות המראות הבאים במחנות הפליטים שם, בהנחה שאונר"א תעבור לפעול במתכונת חלקית.

צריך להדגיש, כי אין חולק על כך שאת אונר"א צריך לשנות מן היסוד, ובעיקר לפעול באופן הדרגתי לסגירתה. אולם, יחד עם זאת, רצוי במקביל ליצור אלטרנטיבה, בדמות העברת הסמכויות לשלטון הפלסטיני בשטחים. כך גם ניתן לעשות במדינות ערב: במקביל לצמצום אונר"א, יש לפעול להעברת היכולות, הסמכויות והאחריות על השלטונות שם, כך שלאוכלוסיה הפלסטינית תהיה כתובת יעילה והולמת לאספקת צרכיהם, בדומה לאזרחים המקומיים. ומשלא החל תהליך כזה, בל נופתע אם ניווכח לדעת במעלה הדרך כי לכל סגירת ברז כספי, יש משמעות מעשית. ייטב אם הקהילה הבינ"ל וגורמים נוספים ייערכו לכך בהקדם.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית וקצין מודיעין,

לשעבר יועץ לענייני ערבים למתאם הפעולות בשטחים, מרצה ופרשן

 aloneviatar1@gmail.com