דובי פישל הוא דמות אהובה בשיקגו. מנהיג, חובב ג'ז מובהק, לוחם ונגן קלרינט. תל-אביבי, שבשירותו הצבאי בנח"ל בחר להצטרף לקיבוץ אורים בנגב המערבי. שם הכיר את אשתו, פרן, אמריקאית שהגיעה ארצה במסגרת גרעין תנועת הבונים. הם חיו בנגב כעשרים שנה ונולדו להם שלושה ילדים.

בשנת 1984 עברה המשפחה לשיקגו. דובי עסק בניהול תפעולי של ארגונים בסדר גודל קטן ובינוני ובין לבין ניגן. "בגיל 59 הקמתי חברת ייעוץ לשלושה לקוחות נהדרים שסיפקו לי בו זמנית פרנסה ומרחב ליהנות ממוסיקה ומהתנדבות לקהילה. לא רציתי להיות משועבד לסדר יום של עבודה אינטנסיבית". אך כפתגם האידישאי "א-מענטש טראכט און גוט לאכט”, האדם מתכנן תכניות ואלוקים מצחק צחוקיות. ברגע אחד, ביולי 2017 עולמו השתנה לחלוטין.

"כבר בינואר התחלתי להרגיש לא טוב”, נזכר דובי, “לאבד משקל ותיאבון. פניתי לרופאים שונים: רופא אף אוזן וגרון, רופא פנימי, אורולוג ועוד. הם לא מצאו דבר.מאוחר יותר אושפזתי בחדר מיון בגלל כאבים בחזה ובבטן העליונה. בבדיקה נתגלו קרישי דם בריאות. הרופאים לא התרשמו מהעניין והחליטו לשחרר אותי. חברי, רופא בגמלאות שלווה אותי, התעקש שיערכו לי בדיקת סי.טי לפני השחרור, ובה התגלה גידול סרטני בלבלב. הסרטן הקטלני מבין יתר סרטנים שכיחים יותר שניתן לזהותם כבר בשלבים מוקדמים כגון: סרטן השד, סרטן העור ובלוטת הערמונית. לסרטן שלי אין סממן ייחודי, כל התסמינים המאפיינים סרטן לבלב יכולים לנבוע ממגוון סיבות אחרות ולא מעידים בהכרח על מחלה זו".

"דובי פישל הוא נס מהלך”, אומר ישראל רז, חברו ב-35 השנים האחרונות, ”כששמענו על הבשורה המרה, כל אחד מהחברים סימן צ'ק על שלושה חודשים. היום תודה לאל, דובי חי עם המחלה כבר 15 חודשים ומקווים שיחיה עד שיפתחו תרופה שתמגר אותה”.

"התברכתי בקבוצת תמיכה אדירה של חברים נפלאים משיקגו ומישראל המעניקה לי חיזוקים”, אומר דובי. "בסיועו של ידיד נפשי, ישראל רז, נקבעה לי פגישה עם ד"ר קינדלר, חוקרת סרטן הלבלב מאוניברסיטת שיקגו שאבחנה אותי".

ד"ר קינדלר עוסקת במחקר קליני עם ד"ר טליה גולן מבית חולים תל-השומר בישראל, עבור גברים החולים בסרטן הלבלב ונושאים את הגן BRCA בחסות 'הקרן לחקר הסרטן בישראל'. מכיוון שתיקו הרפואי ומצבו של דובי לא התאימו למחקר הקליני הנ”ל, הוא הופנה לד"ר אידס, מנהל מרכז הסרטן בהיילנד פארק באזור מגוריו.

"ד"ר איידס הוא רופא נפלא”, סיפר דובי,"אין בינינו מחיצות, בעת הצורך אנו שולחים הודעות זה לזה ונפגשים אחת לשבועיים. על סמך שיחותינו הוא קורא אותי לעיתים אפילו יותר טוב ממני ומתאים לי תכנית טיפול ייחודית בהתאם להיבטי המחלה. 80% מהחולים אינם מסוגלים לעבור מעל לשמונה טיפולים כימותרפיים. אני כבר עברתי 26 טיפולים ועוד היד נטויה. ידו של ד"ר אידס על הדופק, הוא משנה את אחד המרכיבים בכל טיפול, ספציפית בהתאם למצבי העכשווי".

"דובי מקבל את הטיפול האגרסיבי ביותר הניתן בדרך כלל לצעירים”, אומר ישראל רז, "הטיפול מתנהל אחת לשבועיים. גילינו מועדון מוסיקה בהייווד בשם LIVE 210. בשבוע של טיפולי הכימותרפיה דובי נח ובשבוע החופשי אנו יוצאים למועדון, דובי רוקד ונהנה. וכך נוצר הסדר שבועי חדש: שבוע כימו ושבוע מוסיקה. האלמנטים הנפשיים והאנטומיים צועדים בד בבד. האטיקט ואופיו של דובי יוצרים הומור בכל מצב. דובי ייסד קבוצת ווטסאפ הנקראת – "חברים ישראלים"להם הוא שולח פרוזה הומוריסטית כל יום שישי. השנה שכרו בית במישיגן לכל המשפחה, הילדים והנכדים. הנה דוגמאות מהמסרים הנשלחים.

לוחם למען הקרן לחקר הסרטן. פישל

"עדכון אחרון, יום אחרון לחופשה הנוכחית. מזג האוויר מנסה להתחצף ולאיים בגשם מקומי "למי אכפת?"כיף שהגלים הגבוהים היום נשמעים היום כמו קונצרט של הטבע בסול מז'ור.... בדיוק לפני שנה ישבתי על המרפסת הזאת בבית במישיגן כחודש לאחר שאובחנתי במחלה, זוכרים? אסור להזכיר סרטן! תתת... וחשבתי לעצמי האם זאת תהיה החופשה האחרונה שלי עם המשפחה? זה לא נשמע קצת בנאלי? לדעתי, סופר בנאלי. אך כנראה שרעייתי שתבדל לחיים ארוכים נעשתה לי מלומדת לעת זקנה והחליטה שבאים גם השנה. היינו אמורים לשריין את הבית שנה מראש וכרגיל היא צדקה. כאשר לא לוקחים את הדברים הטובים כמובן מאיליו אז ההנאה היא כפל כפליים, יותר מהציפיות.

ועוד "שלום! חזרנו מהחופשה עם טעם של עוד. עילאי (נכדו) , גלעד (בנו) ואני חולים על פיצה, שתי התמונות צולמו באותו יום בהפרש של חמש שנים. מקווים להמשיך את כל המסורת בעוד חמש שנים. חזרנו לשגרה, סיימתי את הטיפול ה-26 בשנה אחת. המספרים נשארו יציבים וזה אולי מרמז שניתן להגדיל את המרחב מטיפול לטיפול לשלשה שבועות. שיפור ניכר, איכות חיים ואפשרות לתת לגוף להתאושש ולהמשיך בטיפולים הקיימים לאורך זמן. נעזוב את הסרטן ונחזור לעשייה המבורכת ולתמיכה שאני מקבל מהקבוצה הגדולה של החברים שלי בשיקגו בפעילות לקרן לחקר הסרטן בישראל ושוב תודה על התמיכה, אהבה ושלום, דובי.

כיום דובי פישל הוא השליח הלוחם למען הקרן לחקר הסרטן בישראל ICRF. קרן שכל פעולותיה מוקדשות לתמיכה בחקר הסרטן בישראל. מייסדי הקרן, אונקולוגים אמריקאים הבחינו בהון האנושי בארץ ובמגבלותיו הכספיות והחלו לתרום מענקים לחוקרי סרטן מצטיינים בישראל. הקרן נוסדה בשנת 1975 והעניקה עד כה מעל 70 מיליון דולר ל-2700 מענקי מחקר של מדענים ישראלים שהביאו לפריצות דרך בתחום. לשם דוגמא, אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו, זוכי פרס נובל לכימיה בשנת 2004, ציינו שהתמיכה הראשונית למחקרם מומנה על ידי הקרן לחקר הסרטן בישראל בשנת 1981.

דובי רוצה לקדם ולהפיץ את המודעות של הקרן למחקר בסרטן בישראל בקרב הקהילות הישראליות והיהודיות בארה"ב. "תמיכה בקרן זו היא ציונית, הומנית ואוניברסלית כאחד". מצהיר דובי. הקרן הזו תומכת במחקר בישראל למען כל חולי הסרטן בעולם. בואו נתמוך בה למציאת מזור למחלה הארורה הזאת ונשתתף בגאלה שתערך בראשון בנובמבר במלון האייט.

המלצת השבוע

SHAYNA MADEL

הצגה נדירה בעוצמתה הממחיזה ועשויה להפליא בנושא השואה. לא תמיד קל לצפות בה, אם כי היא רוויה בניצוצות תקוה ואושר. המחזה מציג שתי אחיות המתאחדות לאחר מלחמת העולם השנייה. רוז וויס נמלטה מפולין עם אביה מרדכי לפני תחילת השואה. אחותה הבכורה לושיה עם בעלה ואמה נשארו בפולין וחוו את כל זוועות מחנות הריכוז. האם נספתה בשואה, לושיה שרדה את השואה. הם נשארו מאחור עקב מחלת השנית (סקרלטינה) בה לקתה לושיה וכשהחלימה היה מאוחר מדי.

לאחר המלחמה לושיה, שבר כלי, מגיעה לניו-יורק ומתאחדת לראשונה מזה שנים רבות עם אחותה רוז האמריקאית. לושיה מתארחת בדירתה של רוז והן חייבות להתמודד עם רגשות אשמה וזרות ולבנות את יחסיהן מחדש.

מתוך ההצגה. צילום: Goetsch Lara

השחקניות שוברות שיאים של אותנטיות וטוטליות. המחזה סוחף את הקהל אל תוך זרמי התודעה של השחקנים. סצנה מצמררת במחזה נראית כשהאב וביתו שולפים ספרונים שחורים עם שמות בני משפחה שאהבו ומגלים שרובם נכחדו במחנות ההשמדה השונים. רגעי תקוה נראים כשקשר טוב מתחיל להיווצר בין שתי האחיות. הן משתפות פעולה ומוצאות שפה משותפת. במחזה מוצגות מדי פעם באומנות רבה תמונות מן העבר בפולין בו נראות אינטראקציות של לושיה עם אמה, בעלה ועם חברת ילדותה בפולין לפני השואה. כל השחקנים ממש חיו את הסיטואציה והעבירו לקהל את החוויה המטלטלת שעברה לושיה. בהצגה נשמעות השפות אידיש ואנגלית לסירוגין. זו הצגה חשובה מאד המציגה סיפור הישרדות בעוצמה, רגש ותקווה.

מומלץ לראות. ההצגה תעלה עד ה-4 בנובמבר.