הרצוג, תן לילד לשחק
למרות ההפסד, הנבחרת נראתה לפרקים כמו יחידה מגובשת, אבל יותר מדי שחקנים איכזבו. אין לנו כישרונות כמו מנור סולומון – הוא חייב לפתוח בהרכב למרות גילו הצעיר
"חבל". כמה פעמים שמענו את המילה הזו אחרי עוד הפסד של נבחרת ישראל? אבל לפחות זו לא הייתה קטסטרופה. אפשר להיות מעודדים מההופעה באלבניה. הנבחרת נראתה כמו קבוצת כדורגל מגובשת עם שיטה וביטחון ולא אוסף של שחקנים שכל אחד מהם מנסה להציל את המולדת בעצמו.
ניתן לראות את ההשפעה של המאמן אנדי הרצוג והמשמעת האוסטרית שהנחיל בנבחרת. ההפסד הזה היה בפרטים הקטנים. גם על לוח התוצאות ההבדל בין הנבחרות היה בעיטה אחת שהתלבשה מצוין על הרגל של ג'אקה אחרי בלאגן בהגנה הישראלית. הנבחרת הייתה חייבת לרדת למחצית ביתרון, אבל קפילוטו, כיאל וזהבי החמיצו שערים בטוחים. מקפילוטו אין ציפייה להבקיע, אבל לא ברור איך זהבי הצליח להחמיץ מול שער ריק. אולי בליגה הסינית הוא הספיק לשכוח שהשוער יכול להגיב, וגם כיאל היה חייב להבקיע.
במחצית השנייה חמד ודאבור הגיעו למצבים ברחבה, אבל סטראקושה היה בלתי ניתן להכנעה. אפשר להבין את הרצוג על בחירת המערך כי הוא ניסה לאזן את המחסור בבלמים איכותיים כדי שחבורת הבינוניים תחפה אחד על השני, אבל בפועל קיבלנו חוסר תיאום וקומדיה של טעויות. לא ברור למה בהפסקה הוא אמר לשחקנים לשחק נסוג ואיפשר לאלבנים להגיע למצבים שנתנו להם ביטחון להמשיך לתקוף עד שהגיע השער.
החילופים היו מאוחרים מאוד. מנור סולומון הראה ניצוצות, ולמרות גילו הצעיר חייבים להשתמש בכישרון שלו כבר עכשיו ולתת לו לפתוח. גם היה עדיף להכניס את סבע במקום מיכה. הקשר של מכבי ת"א יודע לעשות את ההבדל, אבל סבע הוא איום יותר גדול על השער. המערך היה בנוי בעיקר על המסירות של המגנים. דסה וטואטחה קיבלו יותר חופש בהתקפה, אבל לא הצליחו להרים כדור מדויק אחד. מגן מכבי ת"א גם היה מאוד איטי בהחלטות שלו, מה שעצר אפשרות למתפרצות. קפילוטו היה השחקן הגרוע במגרש, אך אי אפשר לבוא אליו בטענות במשחקו הראשון בנבחרת.
לעומתו, ביברס נאתכו לא עמד בציפיות. בתור קפטן הוא צריך לנהל את המשחק, אבל לא היו לו מסירות חכמות והוא לא דחף את הכדור למעלה. גם בהגנה הוא לא עשה מהלכים מרשימים – משחק מאוד אנמי לאחד השחקנים המרכזיים בנבחרת. כדי לשמור על סיכוי לעלות חייבים לנצח את אלבניה בבית ולגרד לפחות ארבע נקודות מסקוטלנד.
לפנייה לכתב/ת 
