פסטיבל ונציה: קייס נאשף זכה בפרס השחקן המצטיין
השחקן הפלסטיני-ישראלי קייס נאשף זכה הערב בפרס השחקן המצטיין ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה בפסטיבל ונציה, על משחקו בסרט "תל אביב על האש". בפרס הסרט המצטיין זכה "רומא" של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון
עוד הישג נאה לקולנוע הישראלי: השחקן הפלסטיני-ישראלי קייס נאשף זכה הערב בפרס השחקן המצטיין ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה בפסטיבל ונציה ה-75, עבור הופעתו ב"תל-אביב על האש", קומדיה ישראלית-פלסטינית משעשעת ומקסימה של הבמאי סאמח זועבי. נאשף מגלם צעיר ירושלמי-פלסטיני, שבעקבות מפגש עם קצין (יניב ביטון) במחסום הופך לתסריטאי באופרת סבון שעוסקת בקשר שנרקם בין מרגלת פלסטינאית ואלוף בצה"ל, רגע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. כך, קצין המחסומים הופך ליועץ הסתרים של התסריטאי.
בנאום התודה נאשף הנרגש, שכבר שיחק בעבר בסדרה "אננדה" ובסרטים "גן עדן עכשיו" ו"מי מפחד מהזאב הרע", התוודה שהוא עדיין לא ראה בכלל את הסרט, "אבל אני סומך על השופטים, אם החלטתם להעניק לי את הפרס", אמר. נאשף גם הודה לחבריו השחקנים לסרט, וכן לשחקנים בכל העולם - "אנחנו אומה אחת, ויש לנו אותו פספורט". כשירד מהבמה אמר ל-ynet: "לא נשאתי נאום פוליטי בגלל שאני לא פוליטיקאי".
אגב, נאשף לא הגיע לבכורת "תל-אביב על האש" בוונציה מאחר ששבר את רגלו במשחק כדורגל בברלין, העיר בה הוא שוהה כעת.
"עירום", סרטו של ירון שני, שהתחרה אף הוא ב"אוריזונטי", יצא מטקס הסיום בידיים ריקות.
בתחרות הראשית והרשמית - "רומא", סרטו האוטוביוגרפי המשובח והנוגע של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון ("כוח משיכה") הוא הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה ה-75. הסרט, שצולם בשחור-לבן ונוצר עבור נטפליקס זכה בפרס "אריה הזהב" המוענק לסרט המצטיין. הסרט מתרחש ברומא, באזור של המעמד הבינוני-הגבוה של מקסיקו סיטי, בראשית שנות ה-70. קוארון מתאר בכישרון, ברגישות ובהומור את זיכרונות ילדותו ואת את ההשלכות של נטישת אביו הרופא על המשפחה. הסרט גם מתמקד במערכת היחסים החמה של קוארון עם המשרתת של משפחתו, שעדיין גרה בבית המשפחה.
כדאי לציין שהבמאי המקסיקני גיירמו דל טורו, נשיא חבר השופטים, הוא חברו הטוב של קוארון. כמובן שלא היה כאן עניין של נפוטיזם או פרוטקציה, מאחר שמדובר בסרט ראוי, לו מגיע הפסלון בצדק. זאת שנה שנייה ברציפות שבמאי מקסיקני זוכה ב"אריה הזהב" – בשנה שעברה דל טורו זכה עם "צורת המים".
בנאום התודה אמר קוארון: "לפסטיבל המדהים הזה יש משמעות גדולה בשבילי. זהו סרט על הנשים שגידלו אותי. היום זה יום הולדתה של לינה, האישה שגידלה אותי. תודה לך".
"The Nightingale", הסרט היחיד בתחרות הרשמית אותו ביימה אישה - ג'ניפר קנט האוסטרלית (העובדה שרק סרט אחד שחתום על ידי אישה התחרה על "אריה הזהב", עוררה זעם מוצדק לפני הפסטיבל), זכה בשני פרסים: "פרס מיוחד של חבר השופטים" ופרס השחקן המבטיח – אותו קיבל בייקאלי גאנאמבאר הטסמני.
מדובר במערבון נקמה אלים, גרפי ובוטה במיוחד, הממוקם באוסטרליה בשנת 1825, ומתאר מעשי אונס, רצח תינוק ונקמה מצמררת, על רקע דיכוי של שחורים ונשים. בנאום התודה אמרה קנט: "הכוח הנשי הוא הכוח המרפא ביותר בעולם. ובעתיד נראה יותר סרטי נשים". היא קראה לנשים לעשות סרטים - "אנחנו זקוקות לכן".
הסרט השנוי במחלוקת הצליח לקומם עליו מבקרים, ובאחת מהקרנות התקשורת, עיתונאים אחדים מחאו כפיים כשנבל לבן ירה בשחור חף מפשע, ועם תום ההקרנה, בעוד הקרדיטים משתרכים על המסך, אחד העיתונאים האיטלקיים סינן בקול "זונה, תתביישי לך" לנוכח שמה של הבמאית, מה שחולל שערורייה וגרר כותרות.
האחים איתן וג'ואל כהן זכו בפרס התסריט עבור המערבון הקומי המשעשע והמשובב שלהם "הבלדה של באסטר סקרוגס", שאף הוא נוצר עבור נטפליקס, ויזכה להפצה מסחרית; וילם דפו גרף כצפוי את פרס השחקן המצטיין על גילום הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, בסרט "שערי הנצח" שביים האמן ג'וליאן שנאבל.
גם הבחירה של אוליביה קולמן בפרס השחקנית הייתה מתבקשת. השחקנית הבריטית הנהדרת זכתה בצדק רב על הופעתה כמלכה אן, "המועדפת" של הבמאי יורגוס לנטימוס. קולמן עשתה תפקיד כובש ומשעשע ומפליאה לגלם את המלכה החולנית ששלטה באנגליה בראשית המאה ה-18, ולפי הסרט ניהלה יחסים לסביים עם שתים מנשות החצר. "אני אדם רגשי מאוד", אמרה בעוד עיניה נצצו מדמעות. "נהניתי מכל דקה לעשות את התפקיד הזה". "המועדפת" זכה גם בפרס השני בחשיבתו – "הפרס הגדול של חבר השופטים".
הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר זכה בפרס הבימוי על סרטו דובר האנגלית הראשון: "האחים סיסטרס" – מערבון הממוקם בתקופת הבהלה לזהב. לפי הטקס בוונציה, נוצר הרושם שהמערבון, שוב מבצע קאמבק; פרס "אריה העתיד" המוענק לסרט הביכורים המצטיין הוענק ל"היום בו איבדתי את הצל שלי" הסורי של הבמאית סואדאד קאדן. הנאום שלה גרם להרבה עיניים בקהל להגיר דמעות. "אני מקדישה את הפרס לארצי. הסרט הוא שיר אהבה לסוריה, שמחולקת בידי כוחות פוליטיים. עבדתי על הסרט שבע שנים, בגלל שרציתי להציג בדיגניטי את המצב".
נאזכר גם ש"מכתב לידיד מעזה", סרטו הקצר של עמוס גיתאי, שהוצג מחוץ לתחרות הרשמית, עוטר בפרס מיוחד שעניינו זכויות אדם. מדובר בסרט מחווה לטקסט של אלבר קאמי מ-1943 המציף את שאלת החזרה לבתים והכפרים הפלסטינים, תוך שהוא משלב טקסטים של ס.יזהר, אמיל חביבי, מחמוד דרוויש ועמירה הס. בסרט משחקים מכרם ח'ורי, קלרה ח'ורי, עמוס גיתאי והילה וידור.
