להפיל את ההליקופטר
איך גורמים למערכת החינוך הישראלית להמריא. טור מיוחד לפתיחת שנת הלימודים
פרופ' יורם יובל
כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, ההישגים של תלמידי ישראל במבחני PISA הבינלאומיים הם ביזיון. הישגי התלמידים היהודים, בני העם שהצטיינות הייתה הסמל המסחרי שלו, מדשדשים סביב הממוצע של מדינות OECD, הרחק מאחורי מדינות כמו וייטנאם ופולין. אבל זה עוד כלום לעומת הישגי התלמידים הערבים: הביצועים שלהם ברמה של עולם שלישי. מדוע מערכת החינוך שלנו כושלת? הילדים חכמים, המורים משקיעים, ההורים דוחפים, איך יכול להיות שבתי הספר שלנו כל כך גרועים?
לדעתי, בגלל שתי סיבות, שאפשר לשנות את שתיהן לטובה. ראשית, בגלל ששר החינוך נפתלי בנט, והבירוקרטיה שהוא עומד בראשה, הכניסו את עקרון ה"משילות" גם לבתי הספר שלנו. תחת עינו הפקוחה של השר, משרד החינוך הידק את השליטה שלו בכל היבט של תוכניות הלימודים. מורי ישראל לא חופשיים להחליט מה ללמד, איך ללמד, ואפילו לא באיזה קצב ללמד. הכול קבוע ומפוקח.
השליטה במורים, וההיצמדות לתוכניות לימודים שמוכתבות מלמעלה, לא שיפרה את הביצועים. אבל היא עשתה סיכול ממוקד לסקרנות של התלמידים, וליוזמה ולהתלהבות של המורים, שהפכו לטכנוקרטים מפוחדים וחסרי כל סמכות. היום לא רק התלמידים, גם המורים שונאים ללכת לבית הספר.
איך מתקנים את זה? לומדים מפינלנד. הארץ הקטנה הזאת בנתה לעצמה תוך שלושים שנה מערכת חינוך ציבורי מופלאה ומצטיינת, שכל העולם בא ללמוד ממנה. כמעט ואין שיעורי בית. יש שימוש אינטנסיבי במחשבים ובלמידה עצמית, מותאמת-אישית, בכיתה. והכי חשוב -- מערכת החינוך הפינית החדשה מתייחסת למורים כאל מנהיגים ומחנכים בעלי שיעור קומה, ונותנת להם אוטונומיה וגב.
מערכת החינוך הפינית בוחרת מראש את המורות והמורים הטובים ביותר, משקיעה בהם את הנשמה, מתגמלת אותם היטב, ובעיקר -- מעודדת את הראש הגדול ואת החשיבה היצירתית שלהם. היא נותנת גיבוי להחלטות העצמאיות שלהם בזמן אמיתי. מורה פינית היא כמעט תמיד דמות מופת, והתוצאות בהתאם.
היא מלמדת איך ללמוד, ונוטעת סקרנות ועניין. תוכנית הלימודים שלה גמישה, והיא מתאימה אותה אישית ליכולות של כל ילד. המוכשרים רצים קדימה בכוחות עצמם עם קצת הכוונה מצידה, והיא יכולה להקדיש תשומת לב לתלמידים שמתקשים.
אלה מאיתנו שהתמזל מזלם לפגוש בילדותם לפחות מורה אחת שהייתה מנהיגה אמיתית, לא ישכחו אותה לעולם. אבל הסיכוי שהילדים שלנו יפגשו מורה כזאת שואף לאפס. לא כי המורים שלנו גרועים, אלא כי המערכת חונקת אותם, והופכת אותם לפקידים חסרי יוזמה. אז נפתלי, לך ללמוד מפינלנד. תשחרר ותעצים את המורים שלנו, במקום למשול ולחנוק אותם, ומערכת החינוך שלנו תמריא.
ומה עם החינוך הממלכתי הערבי? הוא צריך טיפול נמרץ, אולי אפילו החייאה. לו אני שר החינוך, הייתי פונה לנציגי הרשימה המשותפת בכנסת עם הצעה שאי אפשר לסרב לה -- חקיקה שתגייס את כל בוגרי התיכון הערבים לשירות לאומי אזרחי, שיתבצע אך ורק במערכת החינוך הממלכתי הערבי. הייתי מכניס לכל כיתה, בכל בית ספר יסודי ערבי, שלושה בוגרי תיכון, שילוו אותה לשנתיים, והייתי מתגמל אותם כמו את חבריהם היהודים בצה"ל ובשירות הלאומי. הם יקבלו הדרכה מסודרת ממשרד החינוך, יהיו נוכחים בכל השיעורים, יסייעו לתלמידים המתקשים, יתנו שיעורי תגבור, ואולי הכי חשוב -- יעזרו למורה לשמור על הסדר והשקט בכיתה.
וזה מביא אותי לסיבה השנייה לכישלון מערכת החינוך הישראלית. ובצרה הזאת, הורים יקרים שלי, אשם גם אני, וגם אתם. ההורות שלנו, הורי ישראל, היא הורות הליקופטר, וזה אסון לאומי. מהי הורות הליקופטר? אנחנו מרחפים בעקבות הילדים שלנו 24/7, מזהים מראש כל תקלה וכל מכשול בדרכם, ומחסלים כל איום פוטנציאלי בנחישות וביד ברזל. זה בא מהכוונות הכי טובות: אנחנו רוצים למנוע מהילדים שלנו קשיים, מצוקות ואכזבות. אנחנו מוכנים להילחם בשבילם עם כל העולם, ובפרט עם המורים שלהם.
חסר למורה שתגער בילד שלנו, תצעק עליו או תשתיק אותו. למי היא חושבת את עצמה? אנחנו נראה לה. ואנחנו באמת מראים לה. המורים, מנהלי בתי הספר, ומערכת החינוך כולה, חיים בפחד משתק מנחת זרוענו. כך נוצר מצב שבו אין שקט בכיתה הישראלית. התלמידים מפריעים ללא הפסק, והמורות, שאין להן שיניים, מקדישות מחצית מזמן השיעור לניסיונות כושלים להשיג שקט בכיתה. שר החינוך לא רוצה להסתכסך עם ההורים, שהם הבוחרים הפוטנציאלים שלו, ולכן לא נותן למורים גב, ולא משליט משמעת בשיעורים. אי אפשר ללמוד ככה. ובאמת לא לומדים ככה.
עכשיו, כשמערכת החינוך קרסה, הגיע גם תורו של צה"ל. הורים ישראלים מתייחסים לילדיהם החיילים כאל ילדים חסרי אונים ומפונקים, ומהלכים אימים על מפקדים שלדעתם מתייחסים אליהם לא טוב. אם מחלקת טירונים הייתה צריכה ללכת לישון בחצות, אבל נשארה ערה עד אחת – אז לא מפקד הפלוגה יקבל טלפון, וגם לא מפקד הבסיס, אלא הרמטכ"ל ושר הביטחון. אלופי צה"ל מפחדים מן האימהות הזועמות, וצה"ל עלול להפוך לצבא של חיילי שוקולד.
איך מתקנים את זה? מפילים את ההליקופטר. זה אפשרי. לפני כמה חודשים פגשתי סג"מ בצה"ל שהצליח במקום שבו שר החינוך ואלופי צה"ל נכשלו. הבחור היה מפקד צוות ביחידה מובחרת. הוא ליווה קבוצת מתגייסים במהלך 14 החודשים של המסלול שלהם, עד שיהפכו ללוחמים מן המניין ביחידה.
יום אחד עשה אחד החניכים שלו עברה גסה על חוקי בטיחות באימונים – משהו שרק בנס לא הסתיים עם הרוגים וכותרות בעיתון. בישיבת סגל הוחלט לרתק אותו לשבת. ביום חמישי בערב אומר הסג"מ לחניך "זוכר מה עשית ביום שלישי? אז אתה לא יוצא שבת עם כולם. אתה נשאר בבסיס, לומד בעל פה את הוראות הבטיחות, וביום ראשון יש לך מבחן."
כעבור שלוש דקות מזמזם בכיסו הטלפון. על הקו – האמא הזועמת של הבחור. "אתה בכלל מבין מה עשית? איזה מין מפקד אתה? אתה יודע איך הוא קיבל את זה? אני עוד אראה לך!" אבל הסג"מ לא נבהל. "גברת, תרשמי בבקשה מספר טלפון", הוא אומר בשקט, ומכתיב לה מספר. "זה מספר הטלפון של אמא שלי. תתקשרי אליה. תסבירי לה. תתווכחו ביניכן. תחליטו מה נכון לעשות. אבל הבן שלך, גברת, הוא יצטרך להסתדר איתי." כך מפילים הליקופטר. לא מסובך.
מה שנפתלי בנט צריך לעשות, אם הוא רוצה להציל את החינוך בארץ, זה להתחיל קמפיין-חירום עם שיניים -- "שקט, לומדים". המטרה – שקט מוחלט בכל כיתה בישראל. מדברים בהצבעה. אפס סמארטפונים ואפס הפרעות. כל מי שמפריע -- עף החוצה
לכיתת מפריעים מיוחדת, שחוזרים ממנה רק עם שקט. והכי חשוב – גיבוי עקבי וחזק למורים ולמנהלים, מול ההורים המשתוללים שירצו לסגור איתם חשבון.
שנת לימודים טובה ופורייה לכולנו ולכל ילדי ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יורם יובל
מומלצים
