תעזבו את אנדי הרצוג במנוחה
הבאנו צוות זר ושמנו בידיהם את המפתחות לשיפור הכדורגל הישראלי. אז תנו להם לעבוד, תנו להם להעביר אלינו חלק מהידע הרב והניסיון – ויש להם הרבה יותר מרוב הכדורגלנים והמאמנים הישראלים. אין מה לדרוש לעלות ליורו וגם לא למונדיאל, אבל בהחלט לצפות לתהליך
אחרי ההפסד השני של נבחרת ישראל בעידן אנדי הרצוג, הפעם לצפון אירלנד, כבר עולים ונשמעים הרינונים הרגילים: "השחקנים לא מבינים את השיטה", "נראינו אבודים על המגרש", "בשביל זה הבאנו מאמן זר?", "מזג האוויר/השופט/הדשא הרג אותנו" וכו' וכו'.
לאחר שנים של אכזבה ממאמנים מקומיים, החליטו בהתאחדות ללכת על קונספט חדש: לשלם הרבה כסף ולהתאכזב ממאמן זר. הרי בואו נודה על האמת: לא נעלה ליורו וגם לא למונדיאל. ראינו בקיץ את המשחקים, אנחנו חייבים להיות אמיתיים ולהודות שאין לנו באמת מקום שם.
אנדרי הרצוג(צילום: רויטרס)
אז הגיע צוות זר: רוטנשטיינר והרצוג. עם כל הכבוד אליהם (ויש לי הרבה כבוד, תתפלאו), אני לא מצפה ממי שרק לפני שבועיים שמע לראשונה את השם "שרן ייני" להפוך את הכדורגל הישראלי מקצה לקצה, לשחק כדורגל יפה לעין ואפילו לנצח. חברים, אין הוקוס פוקוס בכדורגל.
בודאי גם אתם שמתם לב שהעונה אף קבוצה ישראלית לא העפילה לשלב הבתים של הליגה האירופית או לליגת האלופות. גם זה לא במקרה. הכדורגל הישראלי צועד בבטחה – אחורה! הסיבות לכך רבות וכאן אנסה למנות רק כמה מהן:
1. חוסר אדיר במגרשים במרחבים הפתוחים ובבתי הספר. כל ילד שהולך לחוג כדורגל ישמע מהמאמן שלו שלא מספיק להתאמן רק בחוג, אלא צריך גם בשעות הפנאי. תבדקו בכמה בתי ספר אין בכלל מגרשים כי הם בשיפוצים או שפשוט אין תקציב (מוזמנים לבדוק בבית הספר של בניי. כבר שנה שהמגרש בשיפוץ ולא יודעים מתי הוא יסתיים).
2. בהמשך ישיר – חינוך לספורט. אם אין מגרש, אני באמת לא מצפה מהילדים ללמוד יותר מדי את ענפי הספורט. אבל גם כשיש – רמת שיעורי החינוך הגופני נמוכה ביותר (כן, יש גם יוצאים מהכלל). אין מספיק שעות חינוך גופני במערכת השעות, יחסית למדינות אירופה. חינוך לספורט מגיל צעיר – לא קיים.
3. הכדורגל הישראלי הפך בשנים האחרונות לכלי שמטרתו אחת: הגדלת רווחים עבור עסקנים. מחתימת הסכם חסות שמנוגדת לכל כללי האתיקה, דרך בעלי קבוצות שהורשעו בפלילים ועדיין מנהלים את הקבוצה, המשך בסוכנים שקובעים סגלים וכלה במאמנים המקבלים הוראות במהלך המשחק. המטרה היא עשיית כסף מהכדורגל ותו לא.
שחקני הנבחרת אחרי ההפסד לאלבניה(צילום: ראובן שוורץ)
אין ספק שבעלים לא צריך להפסיד וכדורגל הוא עסק לכל דבר, ולכן זה טבעי שרוצים להרוויח. לגיטימי. אבל שעל מזבח הרווח מוקרבים שחקנים הנאנסים לשבת ביציע, בנייה וחשיבה לטווח ארוך ומעל לכל – הכדורגל מידרדר ברמתו לשפל חסר תקדים, אזי שהניתוח אולי הצליח, אבל החולה מת. או לפחות גוסס.
4. יש שרת ספורט שאינה מבינה דבר וחצי דבר בספורט. לא נכנס לפוליטיקה בכלל, רק מתפלל שלנושא חשוב כמו הספורט ימנו מישהו שהנושא קרוב לליבו ויהיה מסוגל לנפק יותר מאשר מרגליות פופוליסטיות.
תהליכים אלו, שהם רשימה חלקית בלבד, לוקחים המון זמן והמון כסף. מה צריך שהם יצאו לפועל? רצון וסבלנות. אלה עולים קצת פחות. הבאנו צוות זר ושמנו בידיהם את המפתחות. תנו להם לעבוד, תנו להם להעביר אלינו חלק מהידע הרב והניסיון שיש להם – ויש להם הרבה יותר מרוב הכדורגלנים והמאמנים הישראלים. אין מה לדרוש לעלות ליורו הקרוב וגם לא למונדיאל הבא אחריו. יש בהחלט לצפות לתהליך.
צריך להתחיל להבריא את הכדורגל מהבסיס, מגיל הילדים. לפתוח יותר אקדמיות, להשקיע הרבה יותר בתשתיות וגם בצוות אימון מקצועי ורציני יותר (יש כאלה, צריך רק למצוא ולקדם אותם). אם נפסיק לקטול מהרגע הראשון, נתאזר בסבלנות ונאפשר לאנשי מקצוע רציניים לקבוע כאן תהליכים במקום עסקנים שרואים רק את טובתם האישית מול עיניהם – אז אולי יש סיכוי לשיפור. עד אז, תעזבו את הרצוג במנוחה.
לפנייה לכתב/ת 
הרצוג
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
