כמו צרעה מיד עוקצת: ווטפורד לוהטת בפתיחת הפרמייר-ליג / "מר עולם"
עם מאזן מושלם אחרי ארבעה מחזורים, "הצרעות" של המאמן חאבי גרסיה והאוהד אלטון ג'ון חולמים על סנסציה כמו שלסטר חוללה לפני שלוש שנים. מנצ'סטר יונייטד וז'וזה מוריניו מגיעים בשבת (19:30) לוויקראג' רואד כדי לבלום אותה
זה היה בספטמבר 1983 ואני, חייל משוחרר, נסעתי בפעם הראשונה בחיי לחו"ל כדי לראות כדורגל אמיתי. את המשחק תוצרת חוץ הראשון בימי חיי ראיתי באיצטדיון ויקראג' רואד, כשווטפורד אירחה את קייזרסלאוטרן בגביע אופ"א.
זה היה חתיכת משחק. הגרמנים, עם כוכבי על כמו האנס פטר בריגל הוותיק ואנדראס ברמה הצעיר, ניצחו 1:3 במשחק הראשון ונראו פייבוריטים מול הקבוצה של גרהאם טיילור, שזו הייתה ההופעה הראשונה שלה אי פעם באירופה.
ההתרגשות הייתה עצומה. רבע שעה לפני שריקת הפתיחה אלטון ג'ון בכבודו ובעצמו ירד לכר הדשא ועשה סיבוב מול כל ארבעת היציעים שהיו מלאים עד אפס מקום. באוויר הייתה תחושה של היסטוריה. ווטפורד הייתה אז סיפור הסינדרלה המושלם. קבוצה קטנה ואלמונית, שעשתה בתוך שנים ספורות את כל הדרך מהליגה הרביעית עד לצמרת הליגה הראשונה, כשהבעלים שלה הוא הזמר המפורסם ביותר בעולם באותה תקופה.
בעונת 1982/1983 ווטפורד הוליכה את הליגה לאורך מחזורים רבים, לפני שנכנעה לליברפול וסיימה במקום השני. מול קייזרסלאוטרן המפחידה הציגה ווטפורד קבוצה צעירה ונמרצת כשבחוד זהר ילד הפלא ג'ון בארנס. זה הסתיים עם ניצחון 0:3 ענק ועלייה לסיבוב השני. כשפגשתי את בארנס לפני כמה שנים באולפני ערוץ הספורט והזכרתי לו את המשחק ההוא, הוא חייך ואמר: "זה היה אחד הרגעים הכי גדולים בקריירה שלי, והיו לי כמה כאלה, אתה יודע!".
אלו היו השנים הגדולות של ווטפורד, שב-1984 גם הגיעה לגמר הגביע האנגלי והפסידה לאברטון. אבל ירח הדבש לא נמשך יותר מדי זמן. טיילור, המנג'ר שבנה את הקבוצה והפך אותה לאימפריה, עזב לטובת אסטון וילה ולאחר מכן לנבחרת אנגליה. אלטון ג'ון, שרכש את המועדון ב-1977 כשהקבוצה דישדשה בליגה הרביעית, מכר אותו ב-1987 לאיש העסקים ג'ק פצ'י, אם כי נשאר בתפקיד הנשיא.
שנה לאחר מכן ווטפורד ירדה לליגה השנייה ומאז הפכה להיות "קבוצת יו-יו", כזו שעולה ויורדת בין שתי הליגות הבכירות מבלי להותיר חותם של ממש ומבלי לעורר יותר מדי עניין. וכך זה נמשך כבר כמעט 30 שנה. את העונה שעברה סיימה ווטפורד במקום ה-14 בפרמייר-ליג ולאחר שמכרה את הכוכב הכי גדול שלה, החלוץ הברזילאי רישרליסון ב-45 מיליון אירו לאברטון, היה קונצנזוס בין פרשני הכדורגל באנגליה ש"הצרעות" ייאבקו גם העונה בתחתית.
מוריניו כבר רועד
ואז החלה העונה. במחזור הראשון ניצחה ווטפורד את ברייטון 0:2. במחזור השני היא יצאה למשחק חוץ מול ברנלי וניצחה 1:3 ובמחזור השלישי גברה על קריסטל פאלאס 1:2. 9 נקודות מ-9 זה הישג נאה, אם כי היריבות לא היו מהשורה הראשונה. "ווטפורד תחזור לקרקע המציאות אחרי המשחק מול טוטנהאם", נכתב לפני המשחק ב"דיילי מייל".
צריך לזכור, טוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו, של הארי קיין ודלה עלי, פתחה אף היא את העונה עם שלושה נצחונות רצופים, רק שבמקרה שלה הניצחון השלישי היה 0:3 מהמם על מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. בסיום 90 הדקות הורה לוח התוצאות: ווטפורד – טוטנהאם 1:2. ואפילו סר אלטון ג'ון קשישא, יחד עם שני ילדיו, חגג כמו אחרון האוהדים בתא הכבוד.
בפעם הראשונה בהיסטוריה פתחה ווטפורד את העונה עם ארבעה נצחונות רצופים והיא כעת צמודה לליברפול ולצ'לסי, שמקדימות אותה רק בהפרש שערים. זה יהיה קצת מוגזם להמר על אליפות של ווטפורד, למרות שאחרי מה שלסטר עשתה לפני שלוש שנים אי אפשר שלא להשתמש בביטוי never say never. ועדיין, התחושה היא שמשהו טוב קורה בויקראג' רואד, ומי יודע, אולי זו הולכת להיות עונת הפריצה של "הצרעות".
המבחן הבא יהיה כבר בשבת (19:30), במשחק הבית מול מנצ'סטר יונייטד, כאשר כל הלחץ הוא על ז'וזה מוריניו, שמעמדו מעורער והשמועות על החלפתו בזינדין זידאן לא פסקו לרגע. האחראי העיקרי להצלחה הנוכחית של ווטפורד הוא המאמן הספרדי חאבי גרסיה, שזכה בתואר "מאמן חודש אוגוסט" בפרמייר-ליג. גרסיה קיבל את התפקיד בינואר, כלומר באמצע העונה שעברה, אחרי שמרקו סילה הפורטוגלי פוטר. זה לא היה משהו יוצא דופן בווטפורד.
מאז 2014 לא קרה שמאמן שסיים את העונה הקודמת פתח גם את זו שלאחריה. מאז 2012 התחלפו בווטפורד כבר 10 מאמנים שונים, ביניהם שני מאמני מכבי ת"א לשעבר, אוסקר גרסיה וסלבישה יוקאנוביץ'. רק שראשי ווטפורד החליטו שהגיע הזמן לתת לקבוצה את היציבות שחסרה לה, ובינתיים נראה שההחלטה הייתה נכונה.
חאבי גרסיה אינו שם גדול. הוא היה קשר דפנסיבי אפור ששיחק בבילבאו, ויאדוליד, סוסיאדד, ויאריאל וקורדובה. גם כמאמן הוא לא עשה עד עתה דברים יוצאי דופן למרות שהוא במקצוע כבר 14 שנה. בשנים האחרונות הוא אימן את אלמריה, אוסאסונה, מלאגה ורובין קאזאן הרוסית, אבל באף אחת מהן לא רשם הצלחות. בחצי השנה הראשונה שלו בויקראג' רוד חאבי גרסיה לא רק הציל את ווטפורד מירידה, הוא גם למד את הליגה האנגלית והחדיר בשחקניו את הטקטיקה שהוא רוצה לראות.
לווטפורד אין שחקני איכות כמו לקבוצות הגדולות של הפרמייר ליג ולכן ווטפורד מתבססת בעיקר על הגנה חזקה ואימתנית, על משחק פיזי במרכז המגרש, פחות החזקה בכדור והרבה התקפות מעבר, בעיקר דרך האגפים. האחראים העיקריים הם המגינים, חוסה הולבאס היווני משמאל ודאריל ג'נמאט ההולנדי מימין.
ווטפורד היא גם הקבוצה שמבצעת לחץ על כל המגרש ולאורך כל 90 הדקות כמעט – אחד מסודות הניצחון מול טוטנהאם, שהתקשתה לתפקד מול הלחץ המאסיבי הזה. גרסיה גם לא מתבייש לדרוש משחקניו לשלוח כדורים ארוכים קדימה, ובקיצור: הוא מבין את מגבלות הסגל שלו ולא דורש מהשחקנים לעשות דברים שהם לא מתאימים להם.
אלמנט נוסף שגרסיה מתמקד בו הוא המצבים הנייחים. את שני השערים מול טוטנהאם הבקיע ווטפורד ממצבים נייחים, וברור שלא מדובר במקריות. אבל לא מדובר רק בטקטיקה, אלא גם במשמעת. כל שחקן שמאחר לאימונים או להרצאות נקנס ב-100 פאונד על כל דקה. ויש גם שיעורי יוגה לשחקנים והקפדה טוטאלית על תזונה נכונה. גרסיה הוא הבוס, אבל מצד שני הוא לא מתנהג כרס"ר משמעת ומקבל כל שחקן שנגיע לאימון בלחיצת יד.
מחצי מיליון ל-283 מיליון פאונד
מי שאמור לככב העונה במדים הצהובים של ווטפורד הוא הקשר הספרדי ג'רארד דאולופאו, הכישרון הגדול שצמח בברצלונה וששיחק בשנים האחרונות באברטון ובמילאן. הוא הגיע לויקראג' רואד בינואר בהשאלה, הספיק להבקיע שער אחד מול צ'לסי, אבל נפצע בקיץ ועדיין לא שיחק העונה.
דאולופאו אמור להוסיף לקבוצה העקשנית והפיזית של גרסיה את האלמנט הטכני והיצירתי. בינתיים הג'וב הזה מופקד ברגליו של הקשר הארגנטיני רוברטו פריירה, אקס יובנטוס, שגם שיחק בגמר ליגת האלופות 2015 כשיובה נוצחה על ידי ברצלונה 3:1. גם ווטפורד, כמו מרבית מועדוני הפרמייר ליג, נמצא בשליטה של בעלים זרים. רק שהמקרה הזה הוא מיוחד. את ווטפורד רכשה לפני 6 שנים משפחת פוצו האיטלקית, שהיא הבעלים של אודינזה ושהייתה הבעלים של גרנאדה הספרדית.
ג'מפאולו פוצו, אבי המשפחה, רכש את אודינזה ב-1986 וכעבור 8 שנים הצטרף לביזנס גם הבן, ג'ינו, שהקים מערך סקאוטינג חובק עולם. ההצלחה של אודינזה נובעת בעיקר מגילוי כישרונות צעירים ומבטיחים, הכשרתם באודינזה – ומכירתם לקבוצות העשירות. ולא חסרות דוגמאות: אלכסיס סאנצ'ס, פאביו קווליירלה, קוואדו אסמואה וסמיר הנדנוביץ'.
אבל עם כל הכבוד לאודינזה, הרכישה של ווטפורד הייתה אחת העיסקאות הטובות ביותר שנעשו אי פעם בכדורגל העולמי. שימו לב למספרים: ב-2012 רכשה משפחת פוצו את ווטפורד, שנקלעה אז לקשיים כלכליים, בסכום מגוחך של חצי מיליון פאונד. בנוסף סילקו האיטלקים את חובות המועדון, שעמדו על כ-10 מיליון פאונד. בסיכומים של 2017 שוויו של המועדון הוערך בכ-283 מיליון פאונד!
אבל המספרים צמחו מאז. התקשורת הבריטית דיווחה שמשפחת פוצו דחתה לא מכבר הצעה של החברה האמריקנית "פאסיפיק מדיה הולדינגס" שרצתה לרכוש כשליש ממניות ווטפורד תמורת 125 מיליון פאונד. כלומר, אנחנו כבר מדברים של שווי של 375 מיליון פאונד. פשוט מטורף!
אבל כל העניינים הכספיים לא חשובים כרגע, כי כולם בעיירה הקטנה, חצי שעה נסיעה מצפון ללונדון, חושבים רק על המשחק הגדול בשבת בערב. היציעים בויקארג' רוד יהיו שוב מלאים, כשמנצ'סטר יונייטד תגיע לאיצטדיון הקטן והשכונתי.
אלטון ג'ון יישב בתאו, נרגש ממש כפי שהיה לפני 35 שנה במשחק ההוא מול קייזרסלאוטרן, כשכל אנגליה דיברה על הקבוצה הקטנה והמפתיעה - ו"הצרעות" ינסו לעקוץ בפעם החמישית ברציפות.
לפנייה לכתב/ת 
