7 דרכים לבקש סליחה מהילדים
במקום להעניש את עצמכם כשאתם פולטים משפטים שאחר כך גורמים למצפון שלכם לעבוד שעות נוספות, קחו נשימה והתנצלו בפני הילדים. אבל איך עושים את זה נכון?
לכולנו קרו מקרים בהם התקשינו להאמין שהדברים שאמרנו לילדנו יצאו מהפה שלנו, בעיקר בשעת כעס. רובנו איבדנו את השלווה אחרי עשר דקות של בכי של הילד כי לא קנינו לו את הצעצוע שרצה או נסיעה באוטו שבמהלכה הילדים לא הפסיקו לריב במושב האחורי. הוצאנו מפינו משפטים ששמענו בעצמנו כילדים ונשבענו שלא נחזור עליהם.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
התקפי הזעם של הילדים הקטנים והביקורת שמעבירים כלפינו הילדים הגדולים יכולים להביא אותנו לתחושה של חוסר אונים, וכשכפתור חוסר האונים נלחץ, לפעמים יוצאים מאיתנו מילים שרגע לאחר מכן היינו רוצים לקחת בחזרה.
כשהילדים שלנו פוגעים בחבר או באח, אנחנו מתעקשים שיתנצלו. ובכל זאת, כשאנחנו טועים או פוגעים בילדים אנחנו נמנעים מלהתנצל בפניהם. כשאנחנו מתביישים להודות שטעינו, הילדים שלנו לומדים מאיתנו שזה בסדר לפגוע במישהו אחר ולא להודות בזה ואין צורך לנסות לתקן את היחסים.
כך תלמדו את הילדים לבקש סליחה מכל הלב:
לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאם נבקש סליחה מאזן הכוחות ישתנה והילדים שלנו יכבדו אותנו פחות. אבל ההפך הוא הנכון. אנחנו, כמו ילדנו, נכבד יותר את אלה שמודים בטעות ומנסים לכפר עליה. אל תדאגו, הסמכות ההורית שלנו לא תיפגע גם אם נבקש שיסלחו לנו.
במקום לכעוס ולהעניש את עצמנו כשאנחנו פולטים משפטים שאחר כך יושבים על מצפוננו, קחו נשימה והתנצלו. הנה שבע דרכים לעשות את זה נכון:
1. התנצלות היא לא ביג דיל
להתנצל בקלילות ולעתים קרובות, גם ברגעי "אופסי" כמו "אופס, סליחה שהפרעתי לך". בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו מתנהגים בצורה שבה לא היינו רוצים שהילד יתנהג, זה הזמן שבו כדאי לשקול התנצלות. כמובן שאין צורך להתנצל על כך שהצבנו גבולות מתאימים לילדים.
2. הכירו בתחושות של הילדים
אם הילד מרגיש פגוע, ואנחנו לא חושבים שעשינו משהו רע, הכירו בתחושתו. לדוגמה: אם הבטחתם שתקנו לו מחברת ושכחתם נסו לומר: "הבטחתי שאקנה לך מחברת חדשה היום אבל שכחתי. אני מצטער/ת. אני יודעת שסמכת עליי שאחזור הביתה עם המחברת".
3. הכינו תכנית לתיקון
"נכון שלא קניתי לך את המחברת, אז מחר בבוקר נעצור ליד החנות בדרך לבית הספר ונקנה את המחברת". זה חלק חיוני מכל התנצלות. שאלו את עצמכם - "מה אפשר לעשות כדי לתקן את הטעות שלנו?"
4. תארו את הסיטואציה
"כולנו כעסנו. את צעקת, אני צעקתי, התחלת לבכות. אני מצטער שהפחדתי אותך, הייתי נסער מאוד. הייתי צריך להתנהג אחרת כי לצעוק היא לא דרך לפתור בעיות עם מישהו שאוהבים".
קראו עוד:
"לא אוהבת את המורה של הילד שלי"
הקשר המיוחד של הילדים עם אבא שלא יכול לדבר
5. התנגדו לדחף להאשים
רובנו מתנצלים ואז מאשימים את התנהגות הילד בתגובתנו: "נכון שצעקתי אבל התנהגת לא יפה ולא השארת לי ברירה". כולנו יודעים ששתי עוולות לא עושות צדק. חוץ מזה, אנחנו המבוגרים, ומתפקידנו להוות מודל לחיקוי.
6. הימנעו מתירוצים
זה בסדר להסביר אבל אל תהרסו התנצלות טובה בתירוצים. "היה לי יום כל כך קשה ולא יכולתי להתמודד עם עוד דבר אחד לא בסדר, אז צעקתי עליך, אבל זה לא תירוץ, ואף אחד לא מגיע שיצעקו עליו".
7. הרשו לעצמכם להחזיר את הגלגל לאחור
"סליחה, לא התכוונתי להתפרץ עלייך. תן לי לנסות את זה שוב, הנה מה שהתכוונתי להגיד ...".
זכרו, להתנצל בפני הילדים שלנו כאשר אנחנו טועים, קשה ככל שזה עשוי להיות לפעמים, עוזר להם להכיר בחסרונותיהם ומלמד אותם שזה בסדר לטעות ולהתנצל. בטווח הארוך, טעייה ולמידה הם מה שנותן לילדים שלנו יותר ביטחון עצמי וגמישות. אחת הדרכים והחשובה ביותר בהם הם יכולים ללמוד זאת היא על ידי צפייה בהוריהם שלוקחים אחריות על הטעויות.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה ותואר שני לחינוך בגיל הרך מהאוניברסיטה העברית. מנהלת "קרוסלה" - רשת המרכזים של הגיל הרך והמשפחה, החברה למתנ"סים הארצית
לפנייה לכתב/ת 
