ולנו יש ערק: הגאווה הלאומית של לבנון

כל פרט שקשור בערק, המשקה הלאומי של לבנון, כבר הפך למסורת. מזיקוק המשקה עם האניס ועד להגשתו בשולחן. הלבנונים אוהבים לשתות אותו בסעודות חגיגיות, בדרך כלל אחרי ערבוב עם מים שצובעים אותו בלבן.

בפסטיבל הערק בלבנון(צילום: AP)

(צילום: AP)

בניגוד ללבנונים שעזבו את המדינה, חלק מהצעירים הלבנונים מעדיפים וודקה או וויסקי – משקאות חריפים שקל שיותר לשתות ולערבב. בעיירה בתענאייל, ממזרח לביירות, נערך "פסטיבל ערק" שנועד לעודד את הצעירים לשתות את המשקה הלאומי. כמה חברות מסחריות ו"מזקקות בוטיק" הציגו לראווה את הערק שלהן בפסטיבל.

מפעל ביתי לייצור ערק בעיירה שטורה(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

מישל סבאת מציג בפסטיבל את הערק החדש שלו, "ערק גן עדן". מישל אומר שעם כל כך הרבה יצרנים, איכות הערק יכולה רק להשתפר. "יש תחרות רבה כאן בלבנון, אז מי שעושה ערק צריך לוודא שהוא עושה אותו באיכות טובה מאוד".

המשפחה של כריסטיאנה עיסא היא אחת מיצרניות הערק הגדולות בלבנון, "דומה דה טורל", שמייצרת 350 אלף בקבוקי ערק בשנה. עיסא מספרת בפסטיבל: "הדבר הכי חשוב לגבי הערק זה שהסבים שלנו השתמשו בצמחים לטיפול במחלות, ולא בתרופות. הם האמינו בצמחים, ולכן בחרו לעשות ערק עם אניס ירוק בגלל שהיה בזה אנתול – רכיב שמסייע לעיכול".

ענבים שיסייעו להכנת הערק(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

את הערק בלבנון נהוג לשתות בכוסות זכוכית קטנות, שמונחות על מגש בראש השולחן שמלא בכל טוב. חובבי הערק מתווכחים גם בלבנון איך עדיף לשתות אותו: נקי, עם מים או עם קרח. בפאבים של ביירות מנסים למשוך את הצעירים עם גרסאות מגוונות של ערק – בתוספת בזיליקום או רוזמזרין. עיסא מ"דומה דה טורל" דווקא בעד ערק מלון.

הלבנונים שמכינים ערק בבית משתמשים בכוהל ענבים. עכשיו, בחודשים ספטמבר ואוקטובר, זו תקופת קטיף הענבים בלבנון. אחרי דריכת הענבים נותנים להם לתסוס במשך שלושה שבועות. בשלב השני או השלישי של הזיקוק מוסיפים מים ואניס.

מי שמייצר ערק בבית מעביר אותו בתום הזיקוק לג'ריקנים, ואז המשקה מוכן לשתייה. החברות המסחריות שומרות אותו בקנקני חימר במשך שנה, מה שהופך את הטעם לחלק יותר. אביה של עיסא הראה טכניקה חדשה - הוא שומר את הערק חמש שנים בקנקנים לפני השיווק. "היין מתיישן, אבל הערק נח", היא אומרת.