לשבור את הגלים: הנערים בסיכון שהפכו לגולשים
בגיל 14 מצאה את עצמה מרים ברחוב, מסתובבת עם האנשים הלא־נכונים, מסתבכת עם החוק. ארבע שנים אחרי היא מדריכה נערים ונערות כמוה, שנפלו למצולות, ומסייעת להם להתחיל מחדש בזכות "הגל שלי" - עמותה שמשנה את חייהם של נערים בסיכון. הצטרפנו אליהם ליום מעורר השראה
דווקא כשהגיעה למקום הנמוך ביותר, מצאה מרים חיימוביץ' את האנשים שהחליטו לא לוותר עליה. בין השאר באמצעות הגלים, הם הצליחו לייצר אצלה חוויות של הצלחה, עזרו לה להאמין בעצמה שוב ולהסיט את חייה מחדש למסלול חיובי. כיום היא מהווה דוגמה חיה לחשיבות ההכוונה והתמיכה בנוער בסיכון, אלה שמתייאשים ומוותרים על עצמם בקלות.
"ב'הגל שלי' קיבלתי בפעם הראשונה בחיי ציון 100", מספרת מרים בגאווה. "כשראיתי את הציון הזה אמרתי לעצמי, 'אם אני יכולה לקבל במבחן הזה 100, למה אני לא יכולה לקבל 100 במבחנים בבית הספר? אם הצלחתי להתמודד עם זרם קשה במים למה אני לא יכולה להתמודד עם זרם קשה בחיים?' התחלתי להשוות הצלחות בעמותה ובים לסיטואציות בחיים, והגעתי להחלטה שאני יכולה להצליח גם בחוץ".
אביה של מרים עזב את הבית כשהייתה ילדה קטנה. אִמה התקשתה לתפקד, אחותה הוכנסה לפנימייה והיא הרגישה שהיא הולכת לאיבוד. בגיל 14 היא פשוט עזבה. "לא הייתה לי דמות של אמא", היא מספרת. "היה לה קשה להמשיך לגדל ילדים ולקיים משפחה. לא הייתה לנו מישהי שקמה בבוקר והכינה לנו סנדוויצ'ים או מישהי שחיבקה אותנו כשחזרנו הביתה. היה הרבה מאוד מתח, הרבה מאוד כעס, דיכאון. ניסיתי לחפש תמיכה ולא מצאתי".
אחרי שנים של טיפול באמה ובאחיותיה, במקביל לגיל ההתבגרות המאתגר, היא החליטה שהיא לא מסוגלת להישאר בבית וביקשה מהרווחה למצוא עבורה מסגרת חלופית. אבל בניגוד לתקוותיה, היציאה והמרחק מהבית וממשפחתה לא נתנו למרים הזדמנות לפתוח דף חדש. היא הקיפה את עצמה בדמויות שליליות שדחפו אותה במדרון החלקלק והמוכר, לכיוון ההרס העצמי, עד שנפלה לרחוב. "המקום הכי נמוך, הוא המקום שאין בו גבולות בכלל". היא אומרת בצער. "כשאין לך שום רצון לקום בבוקר כי אין לך למה. זה היה מתסכל, בעיקר כי היה בי איזה רצון להצליח", היא אומרת.
"בשלב כלשהו את מוותרת, מוצאת חברים שאת חושבת שהם החברים הכי טובים שלך ואז יושבים, ההוא מציע לך שאכטה, ההיא לוקחת אותך למסיבה, ואת נחשפת לדברים פחות טובים, לסמים, לאלכוהול, להיעדר גבולות. כשאתה עמוק בחרא, ואתה פוגש אנשים שעוברים את אותו חרא, אתה מרגיש שיש ביניכם חיבור מטורף. שהבן אדם הזה מבין אותך, שהוא יודע מה אתה מרגיש, ושנבנית פה חברות לנצח. אבל זו חברות של חרא, והיא מלאה ברע. היא נבנתה מחוויות רעות".
התפנית הגיעה ממש בתחתית. בעודה יושבת בתחנת המשטרה, רגע לפני שהוחלט לפתוח לה תיק פלילי, מצאה מרים את האדם הראשון שהאמין בה – קצינת המבחן שהחליטה לשלב אותה בתוכנית שנקראת "סיכויים" המיועדת לנוער שעבר על החוק. התוכנית הזאת הובילה אותה לעמותה שבה מצאה את הבית שכל כך חיפשה.
"הגל שלי" היא עמותה שמיועדת לשיקום ולקידום נוער בסיכון על ידי גלישת גלים. היא הוקמה לפני חמש שנים על ידי שני חברים שרצו לשלב בין האהבות הגדולות שלהם – חינוך וגלישה. ירון וקסמן, ממקימי העמותה, ויתר לפני קצת יותר מעשור על החלום שלו להשתתף בקורס טיס, על מנת לעשות שנת שירות ולעבוד עם נוער. "הבנתי שאני יכול להיות הרבה יותר משמעותי להרבה יותר ילדים, והרגשתי שככה אני מביא ערך מוסף לעולם", הוא מספר. "בחרתי לעבוד עם בני נוער בסיכון כי אני מאמין בהזדמנות שנייה לכל אחד, ואני חושב שהחבר'ה האלה מקבלים הרבה פחות הזדמנויות".
עם תחושת השליחות הזו הקים ירון יחד עם עומר טולצ'ינסקי את "הגל שלי". "עשינו פיילוט בדרום תל־אביב עם עשרה ילדים", הוא מספר. "סיכמנו איתם שנלמד אותם לגלוש ושהם יחזרו ללמוד, זה היה התנאי. לקחנו אותם לים, לא משנה מה היו תנאי מזג האוויר, אם הים שקט או סוער, ובמקביל דיברנו איתם על החיים תוך שימוש במטאפורות מעולם הגלישה והים. מה קורה כשאני נסחף? מה קורה כשאני מאבד שליטה? איך אני מחזיר את השליטה לחיים שלי? ראינו את התהליך שהם עברו לנגד עינינו – איך לאט־לאט הדימוי העצמי שלהם עולה, איך הם חוזרים לבית ספר, נתפסים אחרת בקרב החברים שלהם. היינו גאים לראות שעד סוף השנה כל עשרת הנערים חזרו לבית הספר. החלטנו שזה מה שאנחנו רוצים לעשות עם החיים שלנו. שנינו התפטרנו מהעבודות שלנו, לקחנו הלוואות, רכשנו את כל מה שצריך והקמנו את 'הגל שלי'.
הדרך של מרים הייתה מורכבת, מלאה בעליות ובירידות, אבל לבסוף היא מצאה את הגל שלה. "זו המשפחה שחיפשתי ולא הייתה לי", אומרת מרים. בימים אלה היא מסיימת את הלימודים בבית הספר עם ממוצע הציונים הגבוה בכיתתה. היא חולמת לעשות שירות צבאי משמעותי ולהיות לוחמת בחיל הים, ולאחר מכן להשתלב בחזרה ב"גל שלי" ולעזור לבני נוער עם סיפורים דומים לשלה. "אני אוהבת את החיים שלי ואני מלאה בטוב. אני עמוסה, עובדת, עושה רישיון ובגרות, ואני באה ומדריכה פה מלא. חשוב לי לתת למקום הזה כי הוא באמת הוציא אותי מהעולם הכי רע והוביל אותי למסלול הכי מדהים שיכולתי לבקש".
הכתבה המלאה: במוסף סוכות של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
