"התחתנתי לא נכון והצטרפתי למעגל העוני"

קוראים לי שירה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), 35, בת להורים ניצולי שואה רגישים ואוהבים ואמא לילדה מקסימה בת 12. הייתי תלמידה טובה מבית רגיל ממעמד סוציו-אקונומי בינוני, וחיילת מצטיינת ששירתה את ארצה בכבוד בתפקיד ראוי ומוערך. אחרי הצבא טסתי כמו כולם לטיול ארוך, שילבתי אותו עם עבודה מכניסה בחו"ל וחזרתי כדי ללמוד פסיכולוגיה. תמיד רציתי לעזור לאחרים ונהניתי מאוד מהלימודים.

בתחילת השנה השנייה פגשתי סטודנט רווק, רהוט ומעניין, הוא סיפר לי שהוא קצין קרבי שסיים את תפקידו המשמעותי והחליט ללמוד תואר. הקשר זרם והתהדק מהר מאוד, והוביל להצעת נישואין מפתיעה לאחר כמה חודשי בילוי והכרות. הכל נראה אז נפלא ומבטיח: זוג סטודנטים צעירים שיכולים בקלות לבנות משפחה שלא יחסר לה דבר.

לשנינו היה לא מעט כסף, החתונה היתה מדהימה כמו תקופת החברות, ולאחר כמה חודשי נישואין התחלנו לחשוב על הגדלת המשפחה. הדירה ששכרנו הייתה יפה וגדולה. לשנינו היו כלי רכב ומשכורות נאות, ונראה לנו נכון להביא ילדים תוך כדי לימודים וקריירה. 

פתאום לראשונה הוא קילל, צעק והעליב אותי

נכנסתי להיריון. ברגע שסיפרתי לו הוא שמח, אך כבר למחרת הרגשתי שינוי בהתנהגות - חוסר הלימה מוחלט לאופי של האדם שאיתו התחתנתי. פתאום לראשונה הוא קילל, צעק והעליב אותי. זה היה כל כך קיצוני שהתרחקתי מסביבתו וניסיתי לברר, אולי קרה משהו בעבודה שלו.

"הכל נראה אז נפלא ומבטיח: זוג סטודנטים צעירים שיכולים בקלות לבנות משפחה שלא יחסר לה דבר".(צילום: shutterstock)

אחרי הדחיפה הראשונה התחלתי להסתכל במסמכים אישיים שלו, ובכל מיני תיקים סגורים שהיו בבית ולא עניינו אותי עד לאותה נקודה. גיליתי לתדהמתי עבר שונה לחלוטין משסופר לי. הילדות שלו, מתברר, הייתה לגמרי אחרת, וגיליתי על משפחתו דברים שבחיים לא דמיינתי.

חששתי לשלומי והחלטתי, בעודי בהיריון ומחשש לתינוקת, לעזוב את הבית. כך גיליתי שלנשים בהיריון שעוברות אלימות פיזית ונפשית אין זכויות, והן עוברות במקביל גם אלימות כלכלית.

הייתי צריכה לשלם לעורכי דין המון כסף להסכם גירושין, לייצוג בבית משפט לדיני משפחה וכו', כשבינתיים הוא גר בדירה ולי אין איפה לגור.

המון הוצאות בלי שום זכויות

מתברר שלא מגרשים אישה בזמן היריון, ושמוכרחים לנסות גישור או טיפול זוגי בניסיון לייצר "שלום בית". בתקופה שבה ניסינו לחיות יחד עם הילדה האלימות רק הקצינה, והבנתי שיש כאן בעיה נפשית חמורה. גיליתי שבמהלך כל תקופת ההיכרות בינינו הוא לקח כדורים כדי לרכוש את ליבי כדי שאתחתן איתו, וכשנכנסתי להריון הוא הפסיק כי הרגיש שזהו, הוא יכול להיות טבעי.

אחרי שגם במהלך "שלום הבית" הוא לא הצליח לשלוט בעצמו, החלטתי סופית שאני רוצה גט. שוב תשלומים לעורכי דין, שוב הצעות להסכמים וויתורים, הוצאות של המון כסף - ולי אין עדיין שום זכויות עד להחלטה לגבי מזונות זמניים.

הכספים שחסכתי כרווקה בחו"ל הפכו להיות ההצלה שלי, ואני והילדה עברנו לגור לבד בבית שכור חדש. למרות קבלת החלטה למזונות, המזונות לא הופקדו. שוב נאלצתי לשלם לעורכי דין, במקביל לפניות חוזרות ונשנות לביטוח הלאומי ולהוצאה לפועל. סיוט.

"שוב נאלצתי לשלם לעורכי דין, במקביל לפניות חוזרות ונשנות לביטוח הלאומי ולהוצאה לפועל. סיוט"(צילום: shutterstock)

לאט לאט הכסף נגמר ונשארתי עם משכורת אם וללא תמיכת מזונות מהאב, מה שגרם לי לקחת הלוואות על הלוואות. מלקוחה מועדפת בבנק הפכתי פתאום ללקוחה בעייתית.

בנוסף לכל ההליך המשפטי התקיים הליך של הסדרי ראייה שבו תבע האב משמורת מלאה, כשבשיא החוצפה ובדלתיים סגורות הוא לכלך עליי והשמיץ אותי, בשאיפה לקחת את הילדה לחזקתו ולא לשלם מזונות.

כך נשארתי בלי שקל

זה לא קרה, אבל זה עלה המון כסף להוכיח לבית משפט מי המשמורן ומי שפוי ומי לא: הוצאות בדיקת מסוגלות הורית שלו (12 אלף שקלים שאני מממנת), פסיכולוג ילדים לילדה (350 שקלים לכל שיחה) ושיחות גישור, הדרכות הורים, פסיכולוג מלווה למשפחה וכו', בעלות של מאות שקלים לפגישה, תחת הנחיה מפורשת של בית המשפט.

המזונות עדיין לא הגיעו וההלוואות גדלו והתחילו לחנוק, לא עמדתי יותר בהוצאות הללו בנוסף לעורכי הדין, שכירות, מזון, מעון וכו'.

הבנק כבר לא אישר הלוואה נוספת, אלא רק דרש החזר, ביטל את כרטיסי האשראי ואת המסגרת - וכך נשארתי בלי שקל. רק החזר הלוואות וקיום.

"אנו חיים במדינה שאין לה 'מעקות בטיחות', אין רשת תמיכה אמיתית ואין סלחנות"(צילום: shutterstock)

אפשר להגיד שמבחורה שמחה במצב כלכלי מצוין ואופק מצליח של לימודים אקדמיים, כל העתיד נסגר בפניי כי טעיתי כשלא בדקתי את העבר הרפואי של מי שעימו התחתנתי. 

מעדת? טעית? אבוד לך

כמו שאמרתי, תמיד רציתי לעזור לאנשים, ועכשיו אני עושה את זה - מסייעת לנשים שנמצאות במצב דומה לשלי. משתמשת בניסיון שצברתי כדי לעודד, להנחות ולהקל עליהן בדרך אל העוני.

עם כתיבת הטור הכינו אותי לביקורת. לכך שיגיבו שהייתי טיפשה והתחתנתי מוקדם מדי, שצריך לחכות לפני שנכנסים להריון, אבל חשוב לי לפרסם את הסיפור שלי כדי להציג מגמה.

לנשים שנעזרות בי יש סיפורים שונים: אחת התאלמנה מבן זוג עצמאי שפרנס אותה ואת ילדיה ונשארה חסרת אונים מול עולם שלא הכירה; אחרת נפלה לאיומי פרוטקשן ונאלצה להתמודד עם שריפת העסק של משפחתה כשהביטוח מסרב להכיר בנזק, ושלישית מטפלת בילד עם צרכים מיוחדים ולשם מנותבות רוב ההכנסות המשפחתיות שלה. כבר אמר טולסטוי, "כל משפחה אומללה - אומללה על פי דרכה".

אני רק רוצה להאיר זרקור על העובדה שאנו חיים במדינה שאין לה "מעקות בטיחות", אין רשת תמיכה אמיתית ואין סלחנות. מעדת? טעית? אבוד לך. שכח מעזרה מהמערכת. אתם יכולים לקרוא את הדברים שלי ולבטל אותם כטור של אישה צעירה וטיפשה, אבל אני רק אומרת שהיום זאת אני - מחר זה יכול להיות אתה.