אחת ולתמיד: האם הפכים נמשכים זה לזה?
86% ממחפשי האהבה מצהירים שהם מחפשים מישהו בעל תכונות הפוכות לשלהם. אך האם אנו באמת מסתדרים טוב יותר עם אנשים בעלי תכונות שונות משלנו? הצצה מחקרית אל הבחירות הזוגיות המודעות והלא מודעות
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר כשמדובר על יחסי זוגיות הינו שהפכים נמשכים. לא אחת, כשאני שואלת אנשים מה הם מחפשים בבן זוג, אני מקבלת תשובות מאוד נחרצות. מעיין סיפרה לי שהיא רוצה בן זוג אינטליגנטי, שייראה טוב, שיהיה בעל חוש הומור וישלים אותה. מה הכוונה שישלים אותך? אני שואלת. "אני רוצה מישהו שיהיה ההפך ממני. שלא יהיה משעמם ביחסים ושיהיו לו תכונות שלי אין כך שהוא יוכל לאזן אותי".
מעיין אינה יוצאת דופן בדרישותיה. 86% ממחפשי האהבה מצהירים שהם מחפשים מישהו בעל תכונות הפוכות לשלהם. אך האם אנו באמת מסתדרים טוב יותר עם אנשים בעלי תכונות שונות משלנו? לפני שנבין האם אכן הפכים נמשכים, בואו נתחיל בלנפץ מיתוס בסיסי הרבה יותר. המיתוס על פיו אנו מכירים את עצמנו ויודעים מה טוב לנו ומה אנו מחפשים בבן זוג. עשרות מחקרים מלמדים אותנו שאין שום קשר בין הקריטריונים שהאדם טוען שהוא מחפש בבן זוג, לבחירותיו בפועל. כךֿ, אם מישהי מצהירה שהיא מחפשת בן זוג אינטליגנטי ואסרטיבי, זה לא בהכרח אומר שהיא גם תימשך לאדם שהוא בעל תכונות כאלה.
בחירותינו הן דינמיות ולרוב הן אינן מודעות. יותר מכך, מחקרים מראים שאנשים נוטים להימשך דווקא לבני זוג הדומים להם במאפיינים שונים כגון: תחומי עניין, גיל, דת, אוריינטציה פוליטית, רמת השכלה ואינטליגנציה. בדיקות ד.נ.א שנעשו הראו שאנו נוטים להימשך באופן לא מודע לבני זוג בעלי מבנה ד.נ.א דומה. או במילים אחרות, אנשים לעולם לא בוחרים באופן רנדומלי, המשיכה שלנו נקבעת על ידי הגנטיקה, וככל הנראה, הגנטיקה לא טועה כיוון שזוגות הדומים אחד לשני ברמת משכל, אוריינטציה פוליטית ותכונות אישיות מסוימות אכן מראים שביעות רצון גבוהה יותר מהקשר.
מודל חמש התכונות הגדולות
ומה לגבי תכונות אישיות? ובכן, כאן הדברים מתחילים מעט להסתבך. אנשים בעלי מבנה אישיות מסוים יראו סיפוק רב מקשר עם אנשים שדומים להם, בעוד אחרים יהיו מסופקים עם בני זוג בעלי תכונות משלימות. המודל הנפוץ ביותר בשנים האחרונות לאבחון מבנה האישיות הוא 'מודל חמש התכונות הגדולות' (Big 5 personality traits), על פיו קיימים חמישה ממדים כלליים המשפיעים על האישיות שלנו. ניתן לאפיין כל אדם באמצעות מציאת מיקומו על כל אחד מחמשת ממדים אלו (מהבחינה של עד כמה הוא גבוה או נמוך על ממד מסוים).
מחקר שערך ד״ר נרדי מצא שזוגות שהראו דמיון במדדים של ׳מצפוניות׳ ו׳נועם הליכות׳ היו מסופקים יותר מהקשר. אנשים מצפוניים לא יסתדרו עם אנשים המתחמקים מאחריות או חסרי שאיפות, הם יעדיפו אנשים כמותם. באותה מידה אנשים שנמצאים גבוה בנועם הליכות, שאוהבים את הזולת ונותנים אמון באחר, יראו שביעות רצון מהקשר עם אנשים בעלי גישה דומה לחיים. לעומת זאת, אצל אנשים הגבוהים ב׳מוחצנות׳ או ׳נוירוטיות׳, העובדה שבן זוגם חולק עמם תכונות אלו לא הובילה לסיפוק רב יותר מהקשר.
מדד נוסף שנמצא כמהותי להצלחת הקשר הזוגי קשור בתיאוריית ההתקשרות של בולבי. על פי התיאוריה דפוס ההתקשרות מתעצב בשנה הראשונה לחיי התינוק. הוא מושפע מהמידה בה חש הפעוט שהאם נמצאת שם בשבילו ומגלה רגישות לצרכיו. תינוק החש שצרכיו נענים, שהוא מובן ואהוב, מרגיש בטוח מספיק לחקור את סביבתו. כאשר התינוק לא סומך על ההורה שיספק את צרכיו, אין לו את הביטחון להתנסות בעולם שסביבו והוא נותר צמוד להורה בלי יכולת לשחרר.
דפוס ההתקשרות ממשיך להשפיע עלינו לאורך כל החיים. הוא משפיע על ההתפתחות המנטלית והרגשית כמו גם על יכולתנו להתמודד עם אתגרים. בפרט נמצא כי לדפוס ההתקשרות יש השפעה משמעותית על מערכות היחסים הרומנטיות שלנו. ילד שלמד במהלך השנה הראשונה לחייו שההורה נמצא שם בשבילו ומגיב אליו, יראה דפוס התקשרות בטוח, מה שיאפשר לו לקיים קשרים בריאים עם אחרים. לעומת זאת, ילדים שלמדו כי הם אינם יכולים לסמוך על ההורה שיגיב לאיתותים שלהם ויספק את צרכיהם הרגשיים, מפתחים דפוס התקשרות חרד.
ישנם שני סוגים של התקשרות חרדה - אמביוולנטית ונמנעת. אנשים שחוו קשר בטוח בילדותם יחושו ביטחון שבן הזוג יהיה שם עבורם כשהם צריכים אותו, לא יפחדו מאינטימיות או מתלות בבן זוגם ויאפשרו לבני זוגם לפתח תלות בהם. אנשים בעלי דפוס אמביוולנטי לעומת זאת, מראים ספק מתמיד באהבה של בן זוגם, קשה לספק אותם מבחינה רגשית, הם זקוקים לחיזוקים בלתי פוסקים לכך שהם אהובים ורצויים ומראים חוסר ביטחון בקשר. למרות הצורך שלהם בקרבה, הם חוששים שבן הזוג לא יחזירו להם אהבה. כל גילוי עצמאות של בן הזוג נחווה על ידם כאיום בנטישה.
גם אנשים עם דפוס נמנע מתקשים ליצור קרבה ואינטימיות. הם נתפשים כאילו שהם אינם מעוניינים ביחסי קרבה והם מחבלים בקשר ברגע שמתחילה להיווצר אינטימיות, מכיוון שלמדו זה מכבר שהם אינם יכולים לסמוך על אחרים. האסטרטגיה שלהם להתמודדות עם קונפליקטים היא ניתוק מגע. הם לעולם לא ייחשפו את עצמם.
אילו דפוסי התקשרות עובדים הכי טוב ביחד?
אנשים בעלי התקשרות נמנעת הראו את הסיפוק הגבוה ביותר ממערכות היחסים כאשר בן זוגם היה בעל דפוס התקשרות דומה לשלהם. במקרה זה, שני הצדדים חווים פחד מאינטימיות ומקרבה ולכן נטו לספק אחד לשני את המרחב המיטבי עבורו. בנוסף, בעלי דפוס נמנע פותרים בעיות בדרך שנתפשת על ידי מרבית האנשים כהדחקה ובריחה, אך כאשר שני בני הזוג הם כאלה מתהוות ביניהם הבנות שבשתיקה. איזון אופטימלי זה מאפשר לבעלי התקשרות נמנעת לקיים את האינטימיות המיטבית עבורם.
בעלי התקשרות אמביוולנטית לעומת זאת, חווים את שביעות הרצון הרבה ביותר מהקשר עם בני זוג דומים מאוד או לא דומים בכלל. מצד אחד, בעלי התקשרות אמביוולנטית צריכים תשומת לב בלתי פוסקת ויש להם צורך מתמיד בהוכחות לאהבה של בן הזוג. כאשר צרכים אלו משותפים לשני הצדדים, הם יכולים לקבל אחד ולהזדהות אחד עם צורכי השני. מצד שני, בעלי התקשרות חרדה יכולים להסתדר גם עם בני זוג בעלי התקשרות בטוחה, המהווים עבורם משענת ומאזנים אותם.
המיתוסים הרומנטיים של הסרטים ההוליוודיים לא בהכרח נכונים בחיים האמיתיים. לכן, לפני שאנו יוצאים בהצהרות על מה אנו מחפשים בבן זוג, כדאי שנכיר את עצמנו לעומק ונבין ששביעות רצון מהקשר נמדדת על פי יכולתו של בן הזוג לספק לאורך זמן את הצרכים הרגשיים שלנו.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות ברשת מטעם המרכז הבינתחומי
