"נשים לא מדברות על כסף. אבל זה עניין של אימון"
כשמודעת הדרושים ל"מנהלת פיתוח עסקי" חיפשה אנשים עם 5-4 שנות ניסיון, למיכל קיסוס-הרצוג היו 0. "אבל ברור ששלחתי קורות חיים", היא משחזרת. עכשיו, כמנכ"לית פפר, הבנק הדיגיטלי של לאומי, היא מספרת על הדרך שהביאה אותה לתפקיד
כשמיכל קיסוס-הרצוג עוד הייתה עורכת דין שתפרה עסקאות ענק, היא גרה עם שותף שעבד בתפקיד זהה לשלה במשרד. יום אחד, באופן אגבי, היא גילתה שהוא מרוויח יותר ממנה. כשהיא שאלה אותו איך זה, הוא ענה בפשטות: "אני ביקשתי, את לא ביקשת". באותו רגע היא קיבלה החלטה. למרות המבוכה, היא נכנסה לבוס וביקשה העלאה. וגם קיבלה. "זה היה הרגע שהבנתי שנשים לא מדברות על כסף. מחנכים אותנו מגיל אפס שזה לא נעים, לא לגיטימי. זה ממש עניין של אימון, ללמוד להגיד 'מגיע לי'".
קיסוס, רק בת 39, היא היום מנכ"לית פפר, הבנק הדיגיטלי של בנק לאומי, והדרך שלה לפסגה רצופה בקבלת החלטות לא קונבנציונליות. את דרכה החלה כסטודנטית למשפטים וכלכלה עם התמחות במיזוגים, ניירות ערך ורכישות. כמתמחה במשרד עורכי דין גדול, היא הייתה חתומה על עסקאות ענק של החברות הכי גדולות במשק, ובכל זאת - יום אחד היא החליטה שזה לא מתאים לה, והיא מחשבת מסלול מחדש.
"עבדתי כעורכת דין בתקופה שכל המדינה הנפיקה. מדובר בשעות מטורפות לחלוטין, עבודה מסביב לשעון. זה היה בית ספר מדהים בשבילי. אבל פתאום אחרי כמה שנים, הבנתי שאני רוצה משהו אחר. שאני לא רוצה להיות בצד של עורכת הדין שסוגרת עסקה למישהו, אלא בצד של העסק, של מי שתופרים בשבילו את העסקה. ולמרות כל החששות, הלכתי לחפש עבודה בבנקאות. בהתחלה חשבתי שאולי לא שווה לשנות מסלול אחרי כל מה שהשקעתי, אבל אז נזכרתי במה שלמדנו בשנה הראשונה באוניברסיטה: לא להתחשב ב'עלות שקועה'. כלומר, אם רוצים לשנות החלטה שהתקבלה להחלטה טובה יותר, אין טעם להתחשב בהשקעה ובמחירים שכבר שילמנו. הם חסרי ערך. אז התחלתי מההתחלה. עם כל הקשרים והלקוחות, בסוף פניתי כאחד האדם ל־All Jobs. פשוט התחלתי לעבור על מודעות דרושים. ראיתי משרה שבה מחפשים מנהלת פיתוח עסקי בחברה פיננסית גדולה. ביקשו שם 4־5 שנות ניסיון, היו לי אפס. אבל ברור ששלחתי קורות חיים. אני יודעת שזה מאוד לא מאפיין נשים, ולכן אני כל הזמן אומרת לכל מי שאני מדברת איתה: קודם כל תגישי! שום גבר שמגיש לא בודק שהוא עונה על כל הדרישות".
למרות היוזמה, אף אחד לא חזר אל קיסוס, אבל היא לא ויתרה. "כשראיתי שלא חוזרים אליי בדקתי מי חברת כוח האדם שמגייסת, ופניתי אליה ישירות. אמרתי למגייסת שאני מוכנה ללכת לכל מקום שיוציא אותה טוב, בתנאי שתסדר לי את הראיון הזה. באמת לא ראיתי בעיניים. הדלת הזו נפתחה – עברתי שני ראיונות, אבל אז הגיע מכשול חדש: הגיוס נעצר בגלל עניינים פנימיים בחברה. כבר הלכתי לסגור במקום אחר, ואז התקשרה אלי סמנכ"לית לאומי קארד וביקשה שניפגש. מי היה מאמין. היא אמרה בפגישה מפורשות שהיא מחפשת מישהו עם רעב ופחות חשוב לה הניסיון, וזה כל כך נכון. זה משהו שלקחתי ממנה כמנהלת, וזה באמת הרבה יותר חשוב. ככה למעשה התחלתי בלאומי, כמנהלת פיתוח עסקי ואסטרטגיה ועוזרת של המנכ"לית בלאומי קארד".
"גברים מפסידים לא פחות מאיתנו"
קיסוס גדלה בקריית ביאליק להורים שנולדו במרוקו. בגיל 20 עברה עם משפחתה לתל אביב. "גדלתי עם הורים מאוד פרפקציוניסטים, וזה ניכר בכל דבר שעשינו. התגייסתי לחיל האוויר והייתי קצינת מבצעים בטייסת 118, טייסת 'דורסי הלילה'. הגעתי אחרי אסון המסוקים, כשכולם שם עוד היו בשלב הפקת הלקחים, וזה היה שיעור מאוד חשוב. בגלל האסון, היו שם סטנדרטים מאוד גבוהים בכל מה שקשור לתכנון ואסטרטגיה. כבר שם למדתי איך עובדים נכון. שם גם למדתי שלא בושה להודות כשלא יודעים, במקום לפעול מתוך ביטחון עצמי מופרז ולעשות כאילו. לא מעניין אותי איך זה נראה, אני מעדיפה להתייעץ או להגיד שאני לא יודעת וללכת לבדוק. לא לייצר מצג שווא. זו הייתה תקופה מאוד משמעותית עבורי".
בבנק לאומי קיסוס התקדמה במהירות. בגיל 32 הציעו לה כאמור להיות העוזרת של תמר יסעור, אז מנכ"לית לאומי קארד. "הייתה לי התלבטות של חצי שנייה אם לקחת את זה, כי ברור שאם הייתי עכשיו במשרד עורכי דין, כבר הייתי שותפה, וזו עבודה שהיא התאבדות, אין חיים בכלל. אבל הלכתי על זה ברגע שפגשתי אותה. זה לא קל להיות עוזרת ולעשות הכל מהכל, בלי שום יעד משלי. הייתי איתה שנה וחצי בלאומי קארד, ואז עברתי יחד איתה ללאומי וקיבלתי תפקיד נוסף: ראש מטה פיתוח עסקי. שם עשינו את התוכנית האסטרטגית לבנק הדיגיטלי והקמנו את החטיבה לבנקאות דיגיטלית. למעשה הייתי אחראית על כל הכספומטים, האפליקציה, האתר ותפיסת החדשנות. פפר היה אז בשלב החלום. אפילו שם לא היה לו".
את פפר הקימה וניהלה לילך בר דוד, תחת תמר יסעור, ראש החטיבה הדיגיטלית בלאומי. קיסוס קיבלה את הניהול שמונה חודשים אחרי שפפר הושק, והיעד שלה הוא להוביל את הבנק לצמיחה מהירה. כרגע פפר מכוון בעיקר לצעירים, שכן הוא מופעל רק דרך אפליקציה בנייד, ללא סניפים ופקידים. בינתיים הוא מאפשר רק פעולות פשוטות יחסית, שלא כוללות פתיחת חשבון עסקי או קנייה ומכירה של ניירות ערך.
ניהול הבנקאות בישראל בכלל, ובלאומי בפרט, הוא מאוד נשי. מה ההסבר לדעתך?
"ספציפית עכשיו העולם הבנקאי בישראל מאוד מאוד נשי, אבל בעיני זה מקרה. עובדה שעד לפני דקה היו אפס נשים בדריקטוריונים של בנקים, כמעט אפס נשים בקרנות הון סיכון. אצלנו בלאומי באמת יש צמרת נשית כבר שנים רבות, וברור שיש לזה השפעה. ככל שנראה יותר נשים בתפקידים בכירים מאוד, ככה נדע לכוון את עצמנו גבוה. זה נטו מודלינג (הצבת מודלים לחיקוי). אם היא הצליחה, אז גם אני. ויותר מזה – אנחנו לא צריכות להתבייש בניהול נשי. להפך. אם נעשה הכל אותו דבר כמו גברים, אז לא עשינו כלום. ניהול נשי זה קודם כל שילוב של משפחה ועבודה. זה ערך שמגיע לכולנו, גברים ונשים, אבל לצערי רק נשים הן אלו ששמו אותו על השולחן. לא לכל הגברים נפל האסימון.
"אני יוצאת פעמיים בשבוע מוקדם לילדים, בשעה שלוש. נזיז גם ישיבת דירקטוריון אם צריך. שישי־שבת זה לילדים. וזו מדיניות פה מלמעלה עד למטה. גם לרווקים, גם לגברים. כשאחד העובדים התראיין אצלי הוא שאל בחשש אם הוא יוכל להוציא את הילדים פעם בשבוע. אמרתי לו שברור שפעמיים. התפיסה היא הורות ולא אמהות, למרות שכרגע מי שמקדמות את זה בעולם הן נשים. הגיע הזמן שגברים יבינו שהם מפסידים לא פחות מאיתנו כשהם תקועים במשרד. הם מפסידים את הדבר הכי חשוב בעולם – את הילדים שלהם".
בתוך כל המירוץ המטורף הזה מצאת זוגיות והבאת שני ילדים לעולם. איך זה היה לצאת עם גברים כשיש לך משרה כל כך תובענית?
"לצערי העבודה שלי הרתיעה גברים. היו לא מעט ששאלו ממש על ההתחלה איך אני אסתדר עם קריירה ומשפחה. הייתי שואלת חזרה: זו לא גם המשפחה שלך? מבחינתי שם נגמר הדייט. יש גם את העניין של הכסף. זה מרתיע גברים אם את מרוויחה יותר מהם, והם לא כל כך יודעים איך לתמלל את האישיו הזה. זה מביך. אבל אני מהר מאוד הבנתי שאלו אנשים לא רלוונטיים עבורי. ובאמת שיצאתי להרבה הרבה דייטים. מלא. בנס מצאתי את בן הזוג שלי ובנס לא פספסתי את הרכבת לילדים. הילדים שלי הם נס. והזוגיות וההורות מאוד שינו אותי ופיתחו אותי".
הכתבה המלאה פורסמה הבוקר ב"ידיעות אחרונות"