לא מסוגלת לסבול יותר את תלונותיו של בעלי
אתם יוצאים לארוחה רומנטית במסעדה טובה, והצד השני יושב עם פרצוף זועף ורק מחכה שיהיה לו על מה להתלונן - התפריט דל, המלצר לא מספיק אדיב, המנה הגיעה באיחור וכן הלאה. איך להגיב והאם אפשר בכלל לחיות לצדו של בן זוג שלילי וקנטרן?
אחד הדברים המתסכלים ביותר הוא להיות בסביבתם של אנשים בעלי אופי "אנטי", כלומר כאלה שמתלוננים על כל דבר אפשרי ורואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה. תסכול זה מתגבר עוד יותר כאשר מדובר בבן או בת הזוג שלכם. דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם יוצאים לארוחה רומנטית במסעדה טובה, והצד השני יושב עם פרצוף זועף ורק מחכה שיהיה לו על מה להתלונן - התפריט דל, המלצר לא מספיק אדיב, המנה הגיעה באיחור וכן הלאה.
אם זה קורה לעיתים רחוקות, אפשר להבין ולהבליג. אך מה קורה כאשר התלונות הן חלק בלתי נפרד מחייהם של בן או בת הזוג שלכם? זה בהחלט אתגר קשה לזוגיות מאושרת, על אחת כמה וכמה אם אתם טיפוסים קלילים, חיוביים ורואים את הטוב בכל דבר. כידוע, האנושות מורכבת מטיפוסים שונים - יש כאלה שיודעים לראות הטוב שברע כמעט בכל מצב, הם בעלי שמחת חיים ויודעים לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה.
לעומתם, ישנם אחרים בעלי אופי פסימי שתמיד יש להם משהו שלילי לומר על כל דבר. חלקם נולדו עם מזג מהסוג הזה, בעוד אחרים אולי חוו כל מיני טראומות בחיים שהפכו אותם להיות אנשים ציניים ושליליים. כך או כך, לחיות עם אדם כזה היא משימה מאוד לא פשוטה. יכול להיות שאותו אדם הוא מושלם עבורכם מהמון היבטים, אך הנטייה שלו להתלונן פשוט גורמת לכם לסלוד ממנו, ואפשר בהחלט להבין מדוע. אז מה עושים?
ראשית, אל תיקחו את זה באופן אישי. נניח ובן הזוג שלכם הוא טיפוס קנטרן שחייב להעיר משהו שלילי על כל דבר. חשוב שתדעו לעשות את ההפרדה ולהבין שזה לא קשור אליכם, אלא לסגנון האופי של הצד השני. איך מגיבים? תוכלו למשל לאפשר לו "לקטר" ולהוציא את כל התלונות מהמערכת שלו על מנת שיירגע, ובזמן התקף התלונות לשמוע אותו אך לא להקשיב באמת. גישה זו מצריכה מידה עצומה של יכולת הכלה, והיא לא מתאימה למרבית האנשים.
לפי גישה נוספת, אפשר להעיר (בצורה יפה ורגועה, כמובן) לצד השני בכל פעם שהתלונות שלו מיותרות, בתקווה שהוא יבין שההתנהגות שלו מעכירה את האווירה ואינה נעימה לכם. קיימת גם גישת ביניים שמאחוריה עומד המסר "בחרו את המלחמות שלכם". כלומר ניתן לאפשר לבן/ת הזוג שלכם להתלונן מדי פעם, אך כשנחצה בעיניכם קו אדום - לעצור ולהעיר על כך. אני אישית תמיד בעד לשתף ולדבר על מה שמפריע לנו.
היזהרו לא להפוך להיות שק חבטות
אנשים "קוטרים" נוטים להוציא את העצבים שלהם בעיקר על הסביבה הקרובה, ובראש ובראשונה על בן או בת הזוג. פעמים רבות בני הזוג נאלצים "לחטוף" בעל כורחם את מצבי הרוח של הצד השני, ויש כאלה שמוכנים לקבל זאת מתוך הבנה שאין זוגיות מושלמת, ובמקרה שלהם ההקרבה שעליהם להקריב היא לספוג מצבי רוח משתנים ותלונות מוגזמות. זה בסדר כל עוד אינכם הופכים להיות שק החבטות של הצד השני. השאלה היא מה ההגדרה של שק חבטות?
התשובה תלויה כמובן בראייה סובייקטיבית של גבולות אישיים - כל אחד והגבולות שלו. מיותר לציין שזה גם תלוי ביכולת ההכלה של בן הזוג ועד כמה הוא מעריך את הצד השני ומוכן לספוג לטובת המשך הזוגיות. כאן כדאי לערוך ניתוח רציונלי של עלות מול תועלת: עד כמה בן הזוג תורם לי, ועד כמה הוא או היא מזיקים לי. חשוב גם שתקחו את הדעות של הסביבה בעירבון מוגבל. למה הכוונה?
הכרתי פעם זוג שבו הגבר היה בן זוג מדהים מכל הבחינות, רק תכונה אחת היתה בעייתית אצלו, ובעייתית מאוד. הוא נטה להתלונן כמעט על כל דבר, במיוחד בתקופות שבהן היה לחוץ בעבודה. אשתו היתה בדיוק ההפך ממנו - אישה בעלת שמחת חיים בלתי נגמרת. היא תמיד היתה רגועה, שלווה ולקחה בקלות גם את הקשיים שבדרך. יום אחד האחיות שלה שאלו אותה איך היא יכולה להיות בזוגיות עם אדם כל כך שלילי. הן ראו במערכת היחסים שלהם משהו לא תקין, כאילו שהוא שולט בה או מתעלל בה.
אבל האמת היא שהוא לא היה מגעיל אליה מעולם. למעשה הם מאושרים מאוד ביחד, אף על פי שהאחיות שלה עדיין חושבות שהוא לא בשבילה. אפשר להבין אותן, אך מה שחשוב הוא מה שבני הזוג מרגישים. לסיכום, לחיות עם אדם "קוטר" זה לא פיקניק בכלל, אבל יש הרבה זוגות מאושרים שמאזנים אחד את השנייה. בסופו של יום, רק אתם יודעים מי באמת מתאים לכם ומי עושה לכם טוב.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ובעלת רשת משרדי שידוכים "דו-לב".
