מי בכלל צריך בחירות מוניציפליות?
אתם לא באמת יודעים משהו על אופיים וכישוריהם של רוב המועמדים ביישוב שלכם. מקרה תל מונד הוכיח שעדיף לכם שפשוט יצניחו מישהו מלמעלה
ארכיון(צילום: אבי רוקח)
מגפת שלטי החוצות של המועמדים לראשות העיריות והמועצות המקומיות נמצאת בשיאה. הם בכל מקום, שולחים בנו מבט שמשדר אמינות וסמכותיות, שמם מופיע באותיות גדולות בתוספת סיסמת בחירות, תמיד בפונט נטוי ובתחביר חסר פשר: "ביחד נצליח!", "להחזיר את האמון לתושבים!", "ממשיכים בתנופה!" וכיוב'.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כילד זכור לי שהייתי בוחר לעצמי מועמד מועדף בעיקר לפי התמונה. מי שהיה נראה לי הכי מרשים או נחמד. אלא שלהפתעתי גיליתי שגם בחיי הבוגרים, כשלפעילות הרשות המקומית השפעה ניכרת על חיי ועל חיי משפחתי – מערכת השיקולים שלי לא השתנתה ואני עדיין בוחר את המועמד שלי לראשות העיר בעיקר לפי התמונה.
הסיבה לכך לא נעוצה באופי רדוד, אלא בעובדה שאין לתושב ממוצע כמוני יכולת לבחור במועמד באופן מושכל. כשאתם עוברים במרכז המסחרי העמוס בפרצופים המרוחים על כל קיר ושלט, תשאלו את עצמכם מה אתם יודעים על המועמדים שלכם לראשות העיר? מה אתם יודעים על דעותיהם? על כישוריהם? על יכולותיהם הניהוליות? במה הם נבדלים זה מזה? ובכלל, איך ניתן לזהות את ההבדלים הללו?
למעט היישובים שבהם יש אוכלוסייה שניטש בה ויכוח מהותי על הצביון, הרי שבשאר אין באמת הבדל בין מצעי המתמודדים: כולם מבטיחים חינוך טוב, תשתית כבישים וביוב יעילה, פינויי מתוקתק של גזם ואשפה, חיי קהילה ותרבות עשירים ומלא זיקוקים ביום העצמאות.
אלה נושאים חשובים שמשפיעים באופן הכי ישיר על איכות חיינו, אבל מה ההיגיון בלהפקיד את ניהול הנושאים הללו בידי אנשים שכישוריהם אינם ידועים או ניתנים לאימות?
היישוב שבו אני מתגורר, תל מונד, הוא דוגמה מצוינת וכואבת לחוסר ההיגיון שנמצא בבסיס של הבחירות המוניציפליות. בבחירות הקודמות התחרו שני מתמודדים חדשים: בחור לוחמני שהבטיח למגר את השחיתות במועצה, ומתמודדת אנונימית ממפלגת יש עתיד. בנאומיהם ובחוגי הבית שניהם לא ממש הבריקו, והתושבים, מתוך תמימות ו/או חוסר ברירה, בחרו בלוחם השחיתות לראשות המועצה.
התוצאה הייתה הרסנית: בתוך כמה חודשים הוא התגלה כחסר יכולות ניהול בסיסיות. באמתלה של גרעון חריג בקופת המועצה הוא ייבש את כל הגינות ביישוב, הזניח את הרחובות, ביטל פעילויות והסתכסך עם קבלני שירות חיוניים. בנוסף הוא ניהל ריבים קטנוניים עם אנשים בתוך המועצה שהפכה למסוכסכת ומשותקת.
הברדק הגיע לשיא כשהמועצה נכשלה בהעברת התקציב שהיא עצמה תכננה. משרד הפנים שנקרא לעניין הדיח את ראש המועצה לקול צהלות התושבים, אך לבושתנו הרבה, במקום בחירות חדשות החליט להקים ועדה קרואה שתנהל את ענייני היישוב. וכך היישוב תל מונד, שמתהדר באוכלוסייה חזקה, מצא את עצמו בחברה של יישובים עם סעיף מעט מפוקפק בהיסטוריה שלהם.
אלא שבאורח פלא, הוועדה הקרואה עשתה פלאים ביישוב ובתוך שנתיים הוא חזר לגדול ולפרוח. הסיבה לכך הייתה פשוטה: האיש שעמד בראש הוועדה הקרואה, אמנון בן-עמי, היה בעל ניסיון רב בעשייה במגזר הציבורי וכיהן בעברו כמנכ"ל משרד הפנים ורשות האוכלוסין.
מקרה שבו ראש מועצה נבחר מספק ביצועים בעייתיים, בעוד שוועדה שהוצנחה מעל ראשי התושבים מספקת ביצועים טובים – מלמד שעיקרון הבחירה הוא בעייתי ולעתים מונע גם משיקולים לא ענייניים (מקורבים, עסקנים וקומבינות).
תל מונד ממעוף הציפור(צילום: חן אנגלנדר)
זה אולי מאוד רומנטי לאפשר את העיקרון שלכל תושב תישמר הזכות לרוץ לראשות העיר, אבל זה מוריד את הסיכוי לניהול תקין ואיכותי של היישובים. אם משרד הפנים ממנה את העומד בראש ועדה קרואה לפי ניסיונו בתחום ואיכות קורות חייו - מדוע לא להציב את אותם סטנדרטים גם בפני המועמדים שבוחרים התושבים?
למשל: הכרח לתואר ראשון במנהל אזרחי, ניסיון מוכח במילוי תפקידים ניהוליים ברשות מקומית ואפילו אישור בדיקת מכון שהמועמד הוא בעל תכונות מתאימות, או לפחות שפוי.
בין בחירה בחתול בשק לבין איש מקצוע שמכתיבים לי, אני מעדיף את האופציה השנייה, ולמזלי כשתושבי הארץ יצאו לקלפיות בסתיו הנוכחי לבחור בין מועמדים שאין להם מושג לגביהם, תל מונד תמשיך ליהנות מהוועדה הקרואה שתסיים את הקדנציה שלה רק ב-2021 - ולי יחסך הצורך להחליט איזו מתמונות המועמדים נראית הכי טוב.
- קובי מלוק הוא יזם טכנולוגיה וסופר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
קובי מלוק
מומלצים
