ביקורת סרט - "חיפוש": ניסיון יפה ובכל זאת גימיק
במרכז "חיפוש", שמתרחש כולו על מסכים, בין רשתות חברתיות ומערכות מידע - אב שמחפש את בתו שנעלמה. הסרט מצליח לא להתרחק יותר מדי מהמציאות, אך הדמויות לא מורכבות מספיק ומותירות אותו ללא שום אמירה
שמו של סרט המתח "חיפוש" (Searching) נושא משמעות כפולה. הראשונה פשוטה וספציפית לעלילת הסרט, ובה אב מנסה לאתר את בתו שנעלמה. השניה, נקשרת לאופן המיוחד בו הוא מבצע חיפוש זה, והאופן בו הסרט מתמקד בצורת החיפוש המסוימת. "חיפוש" במובן של הצלילה המוכרת לתוך מערכות מידע ותקשורת שבאמצעותן אנו עובדים, מבלים ומתקשרים. כל פעולת החיפוש של האב מתבצעת ומוצגת דרך מסך המחשב שעליו מופיע השימוש ברשתות חברתיות (פייסבוק, אינסטגרם, טאמבלר), תוכנות ניווט ואיתור, מצלמות רשת, מאגרי מידע. למרות שעלילת הסרט עוסקת בסיטואציה קיצונית שמעטים יחוו בחייהם, מרכיבים מהותיים בצורת התקשורת ובאסתטיקה המוצגת בו מוכרים לנו היטב.
להבדיל מהמצלמות "הרגילות" של סרטי Found Footage, כאשר מדובר על מסך מחשב המשמעות היא לא רק הצגה של מידע מצולם, אלא הנוכחות המורכבת והדינמית של צורות מידע שונות – טקסט, סאונד, צילומי סטילס, צילומי ווידאו, אימוג'ים וכו' – וזאת בהפעלה הסימולטאנית של שלל תוכנות. אותו סוג של חיבור בין אוריינות טכנולוגית ויכולת מולטי-טאסקינג של טייס קרב שאותה אנו נדרשים יותר ויותר לסגל.
האתגר הוא לתמרן בין הגודש ובין הקוהרנטי. השימוש המוצג בסרט הוא בתוכנות ובאתרים מוכרים. לא מדובר בחידושי מדע בדיוני או באסתטיקת גודש אוונגרדיסטית. זוהי אינה מולטימדיה רב שכבתית, אסוציאטיבית וחידתית בנוסח סרטי פיטר גרינאווי, אלא שטף של שימוש בטכנולוגיות מוכרות למטרות השגה, אגירה וניתוח מידע. אך גם כך הגודש מאתגר את הצופים ביכולת להבחין בקשרים בין פיסות המידע השונות המופיעות במקביל ומתחלפות במהירות.
הייצוג של גלישה ברשת ושימוש בתוכנות ואפליקציות תקשורתיות וחברתיות מכיל גם ממד אסוציאטיבי - מעין "זרם תודעה" המשתקף על מסך המחשב. גם אם לא רואים את פניו של מי שמשתמש במחשב, אנו יכולים ללמוד באופן מיטונימי לא מעט על כוונותיו: מה הוא מראה לאדם שאיתו הוא מתקשר, ומה הוא מסתיר; מה הגודל והמיקום שכל אתר או פעולה תופסים על המסך, באילו אתרים הוא גולש, ואילו פעילויות הוא מבצע במקביל; כיצד הוא מנסח את הטקסט הלשוני והוויזואלי – מה הוא מכניס, מה הוא עורך, מתי הוא מהסס וכך הלאה. זהו חיבור מאתגר בין המנוכר, והאינטימי להפליא.
עד כה היו ניסיונות ספורים לעשות סרט המתנהל כולו על מסך המחשב. אחד הראשונים שבהם היה "נואה" (Noah, 2013), סרט סטודנטים קנדי קצר ועטור פרסים, שתיאר באופן שנון התפרקות של מערכת יחסים של אדם צעיר באמצעות מסכי המחשב והסלולרי. "נואה" לא הסתפק רק בהעברת המידע אלא סיפק אבחנות שנונות על הגיבור ועל משמעות צורת התקשורת הטכנולוגיות במצב רגיש זה. מאז, היו ניסיונות מעניינים לבצע חיבורים כאלו בין מסך המחשב והשתקפות התודעה. סדרת הטלוויזיה "מראה שחורה" בוודאי ניסחה כמה רעיונות קודרים במיוחד מבחינה זו. אלו המחוזות הרעיוניים ש"חיפוש" מרפרף עליהם.
היכולת לספר ולפרוט על הרגש באמצעות מסך המחשב בולטת בחמש הדקות הראשונות של "חיפוש". במהלך סדרת מעברים בין מחשבים, מערכות הפעלה, תוכנות מחשב, טקסטים, צילומי סטילס וסרטונים - מוצג מהלך של שנים בחייה של משפחת קים האמריקנית ממוצא קוריאני. האב דיוויד (ג'ון צ'ו), אשתו פמלה (שרה סוהן) והבת מרגו (מישל לה). הסיקוונס מתחיל בהתקנת מערכת ההפעלה במחשב הראשון של הילדה בת החמש, ומגיע עד ההווה שבו היא תלמידת שנה ראשונה בקולג'. בדרך יש רגעים של קרבה משפחתית מתקתקה, טיולים משותפים, לימודי הפסנתר של הבת על ידי אימה, והדים למחלת הסרטן שתוקפת את האם, נסוגה, וחוזרת ומכריעה אותה. סיקוונס המזכיר את מונטאז' סיכום החיים המרגש בפתיחה של סרט האנימציה "למעלה" (2009) אם כי רחוק מלהשתוות אליו.
ביקורות קולנוע נוספות ב-ynet:
"הבית עם השעון המסתורי": חיקוי סתמי להארי פוטר
"ג'וני אינגליש מכה שנית": מיסטר בין חייב לפרוש
"מבוסס על סיפור אמיתי" - פולנסקי לא מחדש
המשך הסרט נע מנקודת מוצא זו עם הדמויות הלא מאוד מורכבות. דיוויד הוא אב קפדן אך אוהב, ומרגו היא, לכאורה, ילדה טובה עם קשרים חברתיים בקולג', ושגרה מוקפדת של לימודי פסנתר. לכאורה הכל כשורה. אבל מרגו מפסיקה להחזיר הודעות, ודיוויד מתחיל להבין שמשהו לא בסדר. מסך המחשב הופך לזירה של מצוקה שבה האב מנסה ליצור קשר עם מכריה, לדלות רמזים מההתכתבויות שלה ורשימות הקשר, להשתמש בתוכנות מיקום כדי להתחקות אחר המסלול שהיא עברה.
מסך המחשב מתפקד כחלון וירטואלי שממנו אנו עוקבים אחר התפתחות ניסיון החיפוש ובעיקר שיתוף הפעולה בין דיוויד ובין חוקרת משטרה בשם רוזמרי וויק (דברה מסינג בשיער שחור) הממונה על החקירה. תהליך החיפוש, כפי שהוא משתקף ממסך המחשב, מציג שימוש פונקציונלי וממוקד מטרה. ככזה הוא מעניין (כלומר – מותח במידה מספקת), אבל לא הופך את הדמויות המעורבות למורכבות או מעניינות יותר. יש מוזיקה מאיימת המלווה את המוצג, ומדגישה את רגעי הגילוי השונים. יש התמקדות בפרטים על המסך כדי שלא יאבדו בתוך גודש המידע המוצג.
"חיפוש" מתמודד עם המגבלה של מסכי המחשב באופן הנשאר בגבולות הריאליסטי: יש היתכנות להשגת פיסות המידע המוצגות, ולמיקום של המצלמות הנצפות דרך מסך המחשב. ככול שהסרט מתקדם החבל נמתח מבחינה זו אבל לא נקרע. מה שאתו הסרט מתקשה להתמודד הוא בעיית הניכור ביחס לדמויות, המובנה לתוך האסתטיקה. יש רגעים שבהם נראה כי הסרט מנסה לנסח "אמירה" סאטירית על הריחוק האנושי בצורות התקשורת המוצגות, אבל ניסיון זה לא מתפתח באופן משמעותי.
הכשל המשמעותי של הסרט מתרחש במערכה השלישית, שבה יש מספר תפניות עלילתיות חדות. התיבנות לאחור של המידע שהוצג יגלה עד כמה תפניות אלו מאולצות
ופוגעות ביכולת של הסרט לנסח אמירה לטובת הריגוש של הטלטלה הדרמטית אותה הוא מנסה ליצור.
זהו הפיצ'ר הראשון של הבמאי-תסריטאי האמריקני ממוצא הודי אניש צ'אגנטי. לאחר סיום לימודי הקולנוע שלו, ב-2014 הוא עשה סרט קצרצר בשם Google Glass: Seeds, שמציג סיכום מסע מארה"ב לבית האימא בהודו דרך המצלמה של משקפי גוגל גלאס. כאן כבר יש אתגר משמעותי יותר – להפוך רעיון שהיה אמור להיות סרט של שמונה דקות לפיצ'ר. התוצאה מהנה למדי אבל עדיין נותרת בגבולות הגימיק.
