ארי התנדב במד"א: "סייע להציל חיים - גם לאחר מותו"
בסביבתו של ארי נשר, הנער שמת מפצעיו בתום ארבעה ימי מאבק על חייו לאחר שנדרס כשרכב על אופניו החשמליים, מתקשים לעכל את הבשורה על מותו. "הרצון שלו לעזור ולתרום בא לידי ביטוי בכל משמרת", סיפרו עליו חבריו לתחנה במד"א שבה התנדב בשנה וחצי האחרונות
"ארי היה נער שיכולתי לסמוך עליו. היחס החם והאנושי שלו לחולים ולפצועים מאוד בלט בזמן שישב ליד מיטתם באמבולנס בדרך לבית החולים וניתן היה להבחין ברוגע שהשרה עליהם" – כך סיפר אמש (ה') אודי קטינא (60), חובש בכיר בתחנת מד"א בתל אביב, על הנער ארי נשר ז"ל, שבתום ארבעה ימי מאבק, מת הבוקר מפצעיו בבית החולים איכילוב, לאחר שנדרס בתאונת פגע וברח בשדרות רוקח בתל אביב בעת שרכב על אופניים חשמליים.
קטינא הוסיף על היכרותו עם ארי: "הוא הצטרף אליי לאמבולנס כאיש צוות והיה מאוד פעיל ומקצועי. הרצון שלו לתרום ולסייע לאחר הובילו אותו להיות מתנדב בולט בתחנה. הוא היה נער מיוחד מאוד, יצירתי ובעל חוש הומור, חינני ומחויך. הוא עשה את כל המוטל עליו בכישרון ובמקצועיות והכי חשוב, מהלב. הרצון שלו לתרום ולעזור יותר ויותר בא לידי ביטוי בכל משמרת והוא אף שאף להתקבל לקורס פרמדיקים בצבא. זה עצוב וכואב מאוד, נזכור אותו תמיד".
לפני כשנה וחצי החליט ארי נשר להתנדב במד"א והחל ללמוד קורס מגישי עזרה ראשונה לנוער. ארי סיים את הקורס בהצלחה ומיד לאחר מכן השתלב כחלק ממתנדבי הנוער בתחנת מד"א בתל אביב. במד"א סיפרו כי ארי הקפיד להגיע בכל שבוע למשמרות באמבולנס ולקחת חלק בפעילות ההומניטרית שהתקיימה בתחנה. בארגון הוסיפו כי במסגרת התנדבותו באמבולנס סייע ארי לחובשים ולפרמדיקים להעניק טיפול רפואי ועזרה ראשונה לחולים ולפצועים רבים שחייהם ניצלו.
חבריו בתחנה סיפרו כי הוא היה נער מוכשר ויפה תואר, מחויך ומלא בשמחת חיים, שהתנדב במלוא הרצון והמסירות להצלת חיים, הקדיש כל רגע להעמקת הידע שלו בתחום ואף חלם לשרת כפרמדיק בצה"ל. ילון שמעוני (16), תלמיד כיתה י"א שהתנדב ביחד עם ארי בתחנה, סיפר: "הכרתי אותו בקורס מגישי עזרה ראשונה לפני כשנה וחצי. התחברנו ובמשמרות היה מאוד כיף איתו. הוא היה בחור מיוחד, מצחיק מאוד ומלא בכריזמה. תמיד השרה אווירה טובה סביבו ובכל מקום שאליו נכנס. כששמענו על האסון סירבנו להאמין שזה ארי וקשה מאוד לעכל את זה. לא אשכח את החיוך שלו ואני כבר מתגעגע אליו מאוד".
מנהל מרחב איילון במד"א, אפי בר, הוסיף כי "העובדים והמתנדבים במרחב המומים ועצובים. ארי נשר ז"ל היה מלא בשמחה וכישרון ובלט בקרב בני הנוער בתחנה. הוא היה נער מוכשר והקפיד להגיע בקביעות לבצע משמרות בהתנדבות באמבולנסים. נער איכותי עם רצון גדול לתרום ולסייע לאחר. ארי ז"ל ייזכר כדמות בולטת וככזה שסחף אחריו חברים נוספים שהצטרפו להתנדבות במד"א. הוא כבר חסר לכולנו".
מנכ"ל מד"א, אלי בין, ספד לארי ואמר כי "בארגון קיבלו בצער רב את הבשורה הקשה. העובדים, המתנדבים והנהלת מד"א מחבקים ברגעים קשים אלו את משפחת נשר. ארי ז"ל היה מלח הארץ וניכר עליו החינוך לנתינה שקיבל בביתו, הוא היה נער מיוחד שבמעשיו נתן דוגמא אישית מה היא התנדבות כשבמקביל ללימודיו התובעניים לא ויתר והקדיש מזמנו גם להתנדבות למען הצלת חיים. בגילו הצעיר סייע ארי ז"ל להציל את חייהם של חולים ופצועים לא מעטים, דבר שלא נפסק גם לאחר מותו כאשר קיבלה משפחתו את ההחלטה האצילית להמשיך את דרכו ולתרום את איבריו בתקווה שיצילו את חייהם של אחרים. יהי זכרו ברוך".
ארי היה חובב קולנוע גדול כמעט כמו אביו הבמאי אבי נשר. מלבד השתתפותו בסרטים מקומיים, ארי גם למד קולנוע ועסק ביצירה עצמה - תחילה בבית הספר לאמנויות תל אביב, ואחר כך בתיכון תלמה ילין. לפני שנה, סוף כיתה ט', יצר נשר את סרט הגמר שלו, "משוואה עם נעלמת", מותחן על בייביסיטר צעירה שמאבדת את האחיזה במציאות.
עשרות תלמידים, הורים ומורים הגיעו אתמול משעות הצהריים לבית הספר לאומנויות תלמה ילין בגבעתיים, שבו למד ארי. בית הספר נפתח במיוחד במהלך חופשת חג הסוכות, ונערכה אסיפה לזכרו של ארי. מנהל בית הספר, משה פילוסוף, עמד בשער הכניסה וקיבל את פני התלמידים. "יש פה תלמידים שבוכים, זו טראומה", אמר. "אנחנו פה בסיר לחץ. אין לי כל כך מילים לתאר את הכאב הזה. אנחנו מאוד מקווים ורוצים בתקופה הזו ובכלל להיות הרבה ביחד. רצינו להיות ברגעים האלו עם התלמידים ולזהות את הצרכים של כל אחד. זה אובדן מאוד קשה, אנחנו בתוך הסיפור הזה. צר לי שהוא הסתיים ככה". אנשי השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) של משרד החינוך הגיעו גם הם למוסד, וכן מפקחי המחוז מטעם המשרד. היועצים יעניקו סיוע נפשי וליווי לתלמידים ולחברי הצוות.
רועי מוסיוב, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר, סיפר: "אני תמיד זוכר את ארי עם איזושהי חיות כזאת. כל אובדן הוא קשה אבל החיות הזו תהיה חסרה פה, זה בטוח. כשנודע לנו על ההחמרה במצב זה היה מאוד קשה וישר באנו לפה. בטבעיות אנשים הגיעו לפה, כדי לתמוך אחד בשני. ארי אהב מאוד לצחוק. כולנו כאן באמפתיה ואין לנו כעס. אנחנו פה בשביל לתמוך אחד בשני. אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות זה להיות אחד ליד השני".
לפנייה לכתב/ת 
