תפסיקו את המרדף, האורגזמה כבר תבוא לבד
עם כל חוסר הצלחה חוויתי כישלון אישי כאילו משהו לא בסדר אצלי, כאילו הגוף שלי פגום ולא עובד כמו שהוא אמור לעבוד. היה אפילו שלב שבו חשבתי שאם אני לא מכוונת להגיע לאורגזמה אז אין באמת טעם שאעשה סקס, לא לבד ולא עם בן זוג. עד שהחלטתי לשנות גישה
אני כבר לא רודפת אחרי האורגזמות שלי. אחרי שנים בהן חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי כי אני לא מצליחה להגיע בקלות לאורגזמה בזמן הסקס, הפסקתי את המרדף. שעות רבות מחיי, לבד או עם בני זוג, עברו בניסיון להגיע לדבר המופלא הזה שכולן מדברות עליו. לעיתים אכן הצלחתי להגיע לשם, אבל המסע הארוך והמפרך שהיה עליי לעבור גרם לי לא פעם לוותר על כך מראש.
נדמה שהמדע והתקשורת עסוקים כל היום בלרדוף אחר האורגזמה הנשית. המרדף אחר האורגזמה הנשית פתאום הפך ממשהו אישי שכל אחת מאיתנו מתמודדת איתו עם עצמה בבית, למרדף לאומי-קולקטיבי שמטרתו לפענח את ה"תעלומה". זה מדהים כמובן, כי חוסר דיבור על הנושא חוטא למטרה, אבל גם דיבור רב מדי על הנושא שרק מעמיס עוד יותר לחץ על נשים שמתקשות להגיע לשם, לא בדיוק עוזר לאף אחת. יותר מזה, כל ההתעסקות הזו סביב האורגזמה היא בדיוק הסיבה שבגללה נשים רבות לא מצליחות לגמור, וזו גם הסיבה העיקרית שלי היה כל כך קשה להגיע לשם.
כל כך ציפיתי לזה, בכל פעם מחדש, עד שכבר הפכתי באיזשהו שלב לאובססיבית ממש. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה האורגזמה שאני רוצה להגיע אליה. לחוות אורגזמות ללא קושי היה נשמע לי פעם כמו חלום רחוק שאני יודעת שכנראה לא אגשים לעולם. בשלב מסוים לא יכולתי להתמודד יותר עם המתח והאכזבה שהפכו למנת חלקי. עם כל חוסר הצלחה חוויתי כישלון אישי כאילו משהו לא בסדר אצלי, כאילו הגוף שלי פגום ולא עובד כמו שהוא אמור לעבוד. היה אפילו שלב שבו חשבתי שאם אני לא מכוונת להגיע לאורגזמה, אז אין באמת טעם שאעשה סקס, לא לבד ולא עם בן זוג. עד שהחלטתי להחליף דיסקט, לשנות גישה. במקום לחתור למטרה, אני פשוט אגע בעצמי ואיהנה מהתחושה בלי מטרה, בלי יעד, בלי לאלץ את הגוף שלי לחוות משהו.
לאט-לאט שמתי לב שגם כשאני לבד אני מתביישת לחוות עונג עד הסוף, כאילו שאני עושה משהו אסור, כאילו בגוף שלי מתרחש משהו לא בסדר שעליי לחדול מלעשות. הבנתי פתאום שאני עוצרת את עצמי בכל פעם שאני מתחילה להרגיש עונג חזק מדי. זו הייתה תחושה שמעולם לא שמתי לב אליה. אך מרגע שהבנתי זאת לקחתי כמה נשימות עמוקות, שחררתי את האשמה והמשכתי בתרגול לעינוג עצמי שעסקתי בו, עד שאחרי כמה דקות ארוכות של עונג טהור הגעתי לאורגזמה בלי בכלל לגעת בכפתור הפלא, הדגדגן שלי.
היו גם פעמים אחרות, אגב, שבהן לא הגעתי לאורגזמה, ועדיין החוויה הייתה לא פחות נעימה או מהנה. מה שבטוח הוא שברגע ששחררתי את עצמי מהציפייה להגיע לאורגזמה והתחלתי פשוט ליהנות מהמגע והעונג בלי מטרה סופית, התחלתי ליהנות הרבה יותר מהגוף שלי ומהחוויות המיניות שלי עם גברים. אני אפילו יכולה להעז ולומר שהתחלתי ליהנות יותר בחיים בכלל. לקחתי את מה שלמדתי מהחוויה הזו להרבה תחומים אחרים, והבנתי שהציפייה להשיג דברים מסוימים, הניסיון המאולץ והכפוי להגיע ליעדים מסוימים, הם בדיוק הדברים שעצרו אותי עד היום מלהשיג אותם.
למדתי ליהנות יותר מהדרך, גם בחיים וגם בסקס. אני מתמקדת כיום בעונג, במגע, בחוויה הנעימה עצמה, כשבמקביל אני מנסה להישאר כמה שיותר נוכחת בחוויה כדי ליהנות ולהתענג ממנה כמה שאני יכולה. לפעמים אני מגיעה לאורגזמה ולפעמים לא, אבל אני באה בלי מטרה והדרך מענגת עבורי עוד יותר. אגב, באופן פרדוקסלי לחלוטין, ברגע שהפסקתי לרדוף אחרי האורגזמות שלי, הפכתי למולטי-אורגזמית כי אפשרתי לגוף שלי פשוט להיות בהנאה, להיות ברגע ואז לחוש את הכול בצורה עוצמתית פי כמה.
אבל שלא תבינו לא נכון, ריבוי אורגזמות זה לא היעד, זה הבונוס. אני מאמינה שברגע שניגשים לסקס כאל חוויה מענגת שמעניקה רוגע והנאה במקום להתמקד רק באורגזמות, הסקס הופך מאקט פיזי וחווייתי למעשה אוהב, מזין, מכיל ומעניק עבור שני הצדדים, ובעיניי זה נשמע מושלם.
