"להיות הורה זה גם לדעת להגיד לא לאופניים חשמליים"
הורים יודעים שאופניים חשמליים מסוכנים אבל לעיתים, בין שלל הריבים וההתמודדויות של גיל ההתבגרות, פשוט מרימים ידיים ומאפשרים לילד. "אסור לשכוח שאנחנו המבוגרים האחראיים, ולכן אף טיעון של מקובלות חברתית או נוחות אינו יכול לגבור על טיעון של ערך החיים", אומרת מנחת ההורים לאה שטרן
ישראל אובדת עצות מול סכנת האופניים החשמליים
גם החוויה שלנו כנהגים, הנזהרים מדי יום, שלא לפגוע ברוכבי האופניים החשמליים, חווים את הסכנה שבכלי רכב ואת שבריריותם של החיים.
"לכולם יש"
הרצון ההורי שלנו שהילד שלנו יהיה מאושר הוא רצון מובן וטבעי, ולכן, הרבה פעמים אנחנו שואפים לרצות את הילד שלנו ולהעניק לו את מה שיבקש. העניינים נהיים מורכבים יותר ככל שהילד שלנו מתבגר.
בגיל ההתבגרות הנושא החברתי הוא המשפיע ביותר על בני הנוער. הרצון להידמות לקבוצת השווים הוא משמעותי ולכן טיעונים דוגמת "אבל לכולם יש", נשמעים על בסיס יומי.
קראו עוד:
חופשה משפחתית עם אמא, שני אבות ו-5 בנות
היום שבו יתחילו ללמוד פורטנייט בבית ספר
"אנשים חושבים שאם אני עובדת מהבית זה לא נחשב"
אם נוסיף לכך את המפגשים עם החברים והחזרה בשעות המאוחרות ובכלל את הצורך בעצמאות, אז אין ספק שאופניים חשמליים יכולים לענות גם על צורך חברתי וגם על צורך שימושי של נוחות (ואולי אף להוריד מאיתנו ההורים את עול ההסעות היומיומי המתיש). ועדיין, אנחנו מדברים כאן, על הילד שלנו, אשר עלול להיפצע או חלילה להיהרג מכלי הרכב הזה.
ולכן, לעיתים, בגיל הטעון הזה, בין שלל הריבים וההתמודדויות, אנחנו פשוט מרימים ידיים ומוותרים. אבל אסור לנו! יש כאן סיטואציה בה אסור לנו לשכוח שאנחנו ההורים ואנחנו המבוגרים האחראיים, ולכן אף טיעון של מקובלות חברתית או נוחות אינו יכול לגבור על טיעון של ערך החיים עצמם.
עמדה ברורה ונחושה
אין לנו צורך להתנצל או להרגיש אי נעימות מול הילדים שלנו. יש כאן מקום להצבת עמדה הורית ברורה ונחושה. בדיוק כמו שבגיל צעיר לא הירשנו לילדים לחצות לבד כביש או להתנהג בצורה לא זהירה ליד גז או מוצרי חשמל, כך, גם היום, בגיל העשרה, אנו פועלים להגנתם, כמתחייב מתפקידנו ההורי. וזה בסדר שהם מביעים אי שביעות רצון מכך.
נשלם מחיר זמני בכך שהילדים שלנו יטיחו בנו שאנחנו הורים "רעים" ו"לא מבינים" ו"עושים דווקא" ונשמע כנראה עוד מלים קשות, אבל בסוף גיל ההתבגרות, יהיה לנו סיכוי גדול יותר לילד חי ובריא בבית. וככל שהילד שלנו יתבגר, כך הוא יבין בעתיד את השיקולים שלנו ואף יעריך אותם.
יש לא מעט נושאים עבורם באמת אין טעם לקלקל את היחסים עם הילדים המתבגרים שלנו. לכל משפחה ערכים משלה, וכל אחד ואחד מאיתנו כהורים יחליטו מה עבורם הוא "קו אדום", עבורו שווה להציב גבול גם במחיר העכרת יחסים זמנית עם המתבגרים שלנו.
במקרה של סכנת חיים פיזית, כמו ברכיבה על אופניים חשמליים, ראוי שכל ההורים ייזכרו בתפקיד ההורי שלהם ויגידו לילדם, באופן ברור וחד משמעי: אנחנו לא מרשים לך אופניים חשמליים!
הכותבת היא מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים , מוסמכת מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
