"הרמב"ם היה כותב היום את 'מורה נבוכים' המעודכן"
לאחר שתרגם מערבית ספרותית את "מורה נבוכים" הקאנוני של הרמב"ם, מתפנה הלל גרשוני להסביר מדוע גדול ההוגים היהודים לא היה מרוצה מהאתיאזם החילוני "הגרוע מעבודה זרה", מתרבות "תורתו אומנותו" החרדית שהיא "חילול השם" - וגם מדוע הרמב"ם הצליח להרגיז רבים כל כך
כשאני מבקש מהלל גרשוני להביא דוגמה להשפעתו העצומה של הרמב"ם על היהדות ועל התפיסה הדתית, הוא מביא כדוגמה את עיקרון "שלילת הגשמות" שהגה הרמב"ם - ואת אירוע "שער יד האלוהים"; אותו השער האגדי שהבקיע דייגו ארמנדו מראדונה, בשנת 1986. "גם מי שחושב שההשגחה העליונה התערבה במשחק, לא חושב שזו הייתה באמת ידו של האל", הוא אומר בחיוך.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
גרשוני, דוקטורנט לתלמוד באוניברסיטה העברית, תרגם לאחרונה מערבית את "מורה נבוכים", ספר הפילוסופיה הקאנוני והשנוי במחלוקת שכתב הרמב"ם. התרגום שלו משמש בסיס למהדורה חדשה שערך הרב ד"ר יוחאי מקבילי, במסגרת "מפעל משנה תורה", עם ביאור עדכני והרחבות, שנועדה להנגיש את הספר הפילוסופי לציבור הרחב.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- תנו לילדים החילונים שלי חינוך יהודי/ דנה סנדר-מולה
- כל הארץ ריקודים: כך נראו ההקפות השניות
- כשתלמידי חכמים ישבו בסוכה גזולה/
פרופ' רוחמה וייס
כמי שאוחז בעצמו בדעות נחרצות למדי (ולא פעם גם שנויות במחלוקת), דומה כי אין שידוך אקדמי מתאים יותר מהלל גרשוני (36) תושב כוכב השחר – לכתבי הפילוסוף בן המאה ה-12, שניער את העולם היהודי בכל בחינה שהיא.
"אם הרמב"ם היה מגיע לכאן ועכשיו, יש להניח שהוא היה יושב לכתוב 'מורה נבוכים' מעודכן נגד כמה מהתופעות בנות זמננו, תוך עדכון התאוריות הפיזיקליות, שהרי אלו שב'מורה הנבוכים' התיישנו כבר", הוא אומר. "התפשטות הקבלה ותורות דתיות שונות המבוססות על דמיון, לדעתו, ולא על שכל היו מעציבות אותו. כבר בתקופתו הוא יצא נגד ייחוס הקדושה ל'שמות' ולקמיעות למיניהם, שלדעתו אינם אלא שקרים שהמציאו רמאים ואימצו אנשים תמימים".
היה מתחלחל מתרבות הקמעות והבאבות
גרשוני לא חוסך את שבט ביקורתו הרמב"מיסטית. על הכוונת - חרדים, דתיים, חילונים ומי שביניהם: "הוא בוודאי היה מזועזע משני טרנדים בציבור החילוני: מצד אחד, הנהייה אחרי קמיעות ו'באבות' למיניהם, ומצד שני האתאיזם, שלדעתו גרוע עוד יותר מעבודה זרה. עם זאת, אין ספק שהיו תופעות רבות שהוא היה מברך עליהן. בוודאי היה שמח שעדיין לומדים את ספריו, ובפרט את 'משנה תורה', כפי שאכן חזה. אבל הוא ראה בלימוד מדעי הטבע חלק מלימוד התורה, ולראות לומדי תורה המתעלמים ממדעי הטבע בוודאי היה לצנינים בעיניו.
"בנוסף, בימיו הוא נלחם בתופעה של אנשים שלומדים תורה ומקבלים על כך שכר, וכתב שהוא חילול השם וכיבוי מאור הדת, ומן הסתם אילו היה רואה היום את התופעה הנרחבת של לומדי תורה הנסמכים על כספי ציבור - הוא היה יוצא באופן נחרץ נגד התופעה".
בעולם החרדי מרבים להתפלפל ב"משנה תורה" של הרמב"ם, אבל מסרבים בעקשנות ומתוך רתיעה ללמד את "מורה נבוכים".
"הספר הזה הקפיץ את העולם היהודי כבר כשפורסם, דבר שגרר חרם על ספרי הרמב"ם ובהמשך את שריפת ספריו בשנת 1233. אבל צחוק הגורל הוא שאין תלמיד ישיבה שלא לומד מהגהות רבי משה איסרליש ל'שולחן ערוך'. בהגהתו הראשונה כותב הרמ"א, גדול הפוסקים בעולם האשכנזי: 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד... כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול'. זה ציטוט מתוך מורה נבוכים.
"הרמ"א היה מעריץ גדול של הרמב"ם, והשחיל את הציטוט הזה מ'מורה הנבוכים' לפירוש שלו. לכן למרות שהחרדים חושבים שהם לא לומדים 'מורה נבוכים', הם כן. ולא רק בציטוט הזה. הוא היה בעל השפעה אדירה על הספרות התורנית ועל הדורות שאחריו".
למות, לברוח או להתאסלם
אחת התעלומות סביב חיי הרמב"ם - מעבר לשאלה כיצד הספיק לכתוב כל כך הרבה ספרי מופת בתקופת חיים אחת, וגם לעבוד כרופאו ויועצו של מלך מצרים – סובבת סביב הטענה כי אולץ להתאסלם. במאה ה-12 כת מוסלמית-קיצונית בשם אל-מֻוַוחִידוּן כבשה את צפון-אפריקה, ספרד המוסלמית, מצרים ועוד. הם הציבו בפני היהודים את האפשרות להתאסלם, למות בסיף או לברוח. הרמב"ם ומשפחתו ברחו ממרוקו למצרים, ולטענת ההיסטוריון הערבי אבן אלקפטי, הרמב"ם אולץ מספר שנים להתנהג כאנוס ולקיים את חלק המצוות המוסלמיות, עד שעזב את מצרים.
"זו פיקנטריה", אומר גרשוני בביטול. "נכון שמי שמאמינים בכך, מציינים שב'איגרת השמד' שכתב, יצא הרמב"ם נגד רב שטען כי מי שהתאסלם אין לו חלק לעולם הבא. הרמב"ם אכן הסביר שאסלאם זו לא עבודה זרה, ועל כן יש לקבל את מי שהתאסלם למראית עין, אבל יש חוקרים חשובים המעלים ספקות לגבי טענת התאסלמותו שלו. קודם כל, כי מוסלמי שחזר ליהדותו דינו מוות, ואיש לא גזר דין מוות על הרמב"ם שהיה בסוף ימיו רופא בחצר צלאח א-דין בקהיר. שנית, הרבנים שהתנגדו לרמב"ם באותה תקופה יכלו להשתמש בזה כתחמושת נגדו. לכן הטענה הזו מפוקפקת".
למה הרמב"ם כתב בערבית?
"באותה תקופה, כל מי שכתב טקסט פילוסופי בארצות האסלאם כתב בערבית. הראשון היה רבנו סעדיה גאון (882-942) שחיבר את הספר 'אמונות ודעות', אחריו רבנו בחיי ((1050-1120 שכתב בערבית את הספר 'חובות הלבבות', רבי יהודה הלוי (1075-1141) שכתב בשפה זו את 'הכוזרי', ועוד.
"הרמב"ם אמנם כתב את ספרו ההלכתי המונומנטלי 'משנה תורה' בעברית נהדרת, כדי שהטקסט יהיה ברור ויתקבל בתפוצות אחרות, וגם כתב בעברית תשובות לאגרות שכתבו מי שלא היו דוברי ערבית. אבל את כל שאר חיבוריו ההוא כתב בערבית - את פירושו למשנה, את רוב תשובותיו, וחלק גדול מהאיגרות שלו, כמו למשל 'איגרת השמד' ו'איגרת תימן', 'מאמר תחיית המתים', וכן את 'מורה נבוכים'".
עברי, דבר ערבית
גרשוני מציין כי לצורך התרגום לא הסתפק במהדורות הקיימות של המקור הערבי של הספר, אלא חזר לכתבי היד שלו. כתב היד המקורי בערבית של 'מורה נבוכים' נעלם עם השנים. ברחבי העולם נמצאים כתבי יד שונים של הרמב"ם, שנפלו בהם מדרך הטבע טעויות, אך קטעי טיוטה של הספר, בכתב ידו של הרמב"ם, נמצאו בגניזה הקהירית.
גרשוני מספר כי הצליח לאתר באחת הטיוטות קטע קצר מדברי הרמב"ם, שככל הנראה מעולם לא פורסם. לדבריו, "בחלק א', פרק ס', יש פסקה שבה נראה כי חסר משפט בכל כתבי היד בערבית. בתרגום הקדום של רבי יהודה אלחריזי מופיע משפט משלים, וחידה היא האם הוא מקורי או שאלחריזי השלים מדעתו.
"לשמחתי גיליתי שבאוסף ז'ק מוסרי הנמצא כעת בספריית אוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה נמצא קטע טיוטה בדיוק לפרק הזה – ובדיוק במקום הזה. כתב היד קרוע, ובחלקו קשה לקריאה. עיינתי בה וגיליתי שלמרבה הפלא יש שם משפט משלים – אבל אחר מזה של אלחריזי. זה נס שדווקא שם זה לא נקרע", אומר גרשוני, ומציין כי לצורך המהדורה הם קיבלו את אישור אוניברסיטת קיימברידג' לפרסם בספר את צילום דף הטיוטה, לצד תעתיק ותרגום.
הרמב"ם היה טרול?
אי אפשר להתעלם מהעובדה שגרשוני נחשב אושיית רשת, בין היתר בזכות דעותיו החורגות בהרבה מהקונצנזוס. בין היתר, הוא דורש לצמצם את קצבאות נכים ודמי האבטלה וקצבאות הילדים. בניתוח המתבסס על כתבים של כלכלנים בכירים בעולם, הוא קורא להפריט את רוב השירותים הממשלתיים, להפסיק את החובה להפריש כסף לפנסיה וכמובן לבטל חוקי סוציאליים כמו שכר מינימום, או את האיסור לפטר נשים בהיריון, בטענה כי במקום להגן על החלשים, החוקים הללו פוגעים בהם.
אתה מבין שאתה נחשב סוג של טרול?
"גם הרמב"ם יכול היה להיתפס כסוג של טרול", הוא מפטיר בחיוך. "הוא יצא נגד המוסכמות, בנושאים כמו 'הגשמת האל', העולם הבא, תקף בחריפות את כותבי הקמעות ועוד. הרמב"ם כמובן לא היה טרול; הוא לא אמר דברים כדי לעצבן, אלא כתב את דבריו בהנמקה מסודרת ומתוך שכנוע עמוק. לאנשים קשה לפעמים להסתדר עם דעות סותרות, והם נמלטים לדרך הקלה – פעם על ידי חרמות ושריפת ספרים, והיום למרבה המזל רק על ידי כינויי גנאי שיאפשרו להם להתעלם מטיעונים שאינם נוחים להם.
"את כל הדברים שאני אומר אני מנמק. אנשים מתווכחים ואני אוהב ויכוחים ענייניים. אבל מה שחשוב זה לדעת מה האמת או לפחות לחתור אליה. לא מעניין אותי מה מקובל או מה עושה לאנשים נעים בגב. את זה למדתי מהרמב"ם - לחתור אל האמת".
"מורה נבוכים" - הספר שפילג את היהדות
"מורה נבוכים", שמו של ספרו הפילוסופי רב ההשפעה של משה בן מימון (הרמב"ם). נכתב בערבית ותורגם לעברית ולשפות אחרות; הושלם ב-1190 בקירוב. לספר שלושה חלקים (חוץ מן ההקדמה): בחלק הראשון 76 פרקים, בחלק השני 48 פרקים, ובחלק השלישי 54 פרקים.
בספרו זה ביקש הרמב"ם לפרש את התורה שבכתב ואת התורה שבעל-פה, על סמך הידע הפילוסופי והמדעי שהציגה הפילוסופיה האריסטוטלית, שמשלה בכיפה בארצות הנצרות והאסלאם. בתוך כך, הראה כי לא קיימת סתירה בין הפילוסופיה לבין היהדות. על אף חשיבותו המכרעת של אריסטו בתפיסתו של הרמב"ם, ניתן לאתר מחלוקות מהותיות בין שני האישים, כמו גם השפעות משמעותיות של תפיסות ניאו-אפלטוניות, בהקשרים שונים.
הספר נכתב במקור לתלמידו של הרמב"ם, יוסף בן יהודה אבן שמעון, לאחר שהשניים נאלצו להיפרד. התלמיד מייצג קבוצה ייחודית של אנשים שלמדו תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ולאחר מכן פנו ללימודי מדע ופילוסופיה. שלב המבוכה הוא זה שבו החלו ללמוד פיסיקה ומטפיסיקה, שכן אז בולטת לכאורה הסתירה בין התפיסה המדעית לבין דברי הנביאים. "מורה הנבוכים", כאמור, מתיימר להראות כיצד אין מדובר בסתירה אמיתית.
השפעת הספר חיבורו של הרמב"ם נפוץ במהרה, והפך נושא לפולמוס, בעיקר בקרב יהודי ספרד ודרום צרפת. הרושם שהותיר החיבור היה עצום. הדעות בעד ונגד נחלקו עוד בחיי הרמב"ם, והמחלוקת החמירה עם הזמן. ההתנגדות שהייתה קיימת לפני כן לדיון הפילוסופי הגיעה לשיאה, ויהודי ספרד ודרום צרפת נתפלגו לשני מחנות. המתנגדים ישבו בעיקר בספרד, ובדרום צרפת רבו התומכים.
התוצאה של העימות הייתה טרגית. כמה ממתנגדי הרמב"ם בדרום צרפת פנו ככל הנראה לנציגי האינקוויזיציה, וטענו שיריביהם אשמים במינות (כפירה) כלפי היהדות. האינקוויזיטורים קיבלו את הטענה, והורו על שריפת הספרים. מכאן ואילך הרשתה לעצמה האינקוויזיציה לחקור גם את ענייני היהודים (למרות שבאופן עקרוני, תפקידם הבלעדי היה לחשוף מינים, קרי, נוצרים שאינם מכירים באורתודוכסיה).
