אמרו לחילונית שהיא עגלה ריקה, והיא האמינה
אישה חילונית כתבה שהיא רוצה שילדיה ילמדו יהדות כדי שלא יכירו רק את טודו בום ו-TOY. אוי לבורות ולניתוק שלה. תגובה לדנה סנדר-מולה
אתמול (יום ג') פורסם כאן המאמר השבלוני התורן נגד "אבירי ההדתה", והפעם על ידי דנה סנדר-מולה. למה תורן? כי אין שבוע שבו לא קופצים איזה חילוני או חילונית שחשים צורך להתנצל בשם שאר החילונים על שליטתם החלקית ביהדות. למה שבלוני? כי המאמר נופל לאותן מלכודות – רידוד של החילוניות וניתוק מוחלט מהשטח.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בכל פעם משתמשים החילונים תומכי ההדתה באותם טריקים ואותם שטיקים, אותו ציטוט של חז"ל ואותו ציטוט של יעקב חזן, אותם ביטויים נבובים כמו "לקחת בעלות על היהדות" – הכול כדי להוכיח את מקומה הראוי של היהדות האורתודוקסית בחיינו.
סנדר–מולה מציגה את עצמה כחילונית, אבל החילוניות בעיניה היא רק סטטיק, בן אל והטודו בום שלהם. מולם, בצד העליון של הסולם הערכי: שמע ישראל. עצוב על מי שאלה הנכסים החילוניים שלהם. הכוחות העליונים של החילוניות - החירות וערכי המוסר - ניזונים ממסורת עשירה שהיהדות היא רק חלק ממנה. הנכסים הרוחניים שלנו כוללים את כל היצירה האנושית. ארון הספרים שלנו כולל את אריסטו וקאנט, שייקספיר ודוסטוייבסקי, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן, באך, קולטריין, בוב דילן, ברי סחרוף ועוד רבים וטובים, יהודים ושאינם יהודים.
סיפרו לסנדר-מולה שהיא עגלה ריקה והיא מאמינה בזה. עצוב שמסתובבים בינינו חילונים שעדיין חושבים שאם לא יהיו לנו התפילות נישאר רק עם סטטיק ובן אל (אבוי לסנדר-מולה ששכחה את הקלישאה הגדולה מכולן – "האח הגדול"). היא צריכה לשאול את עצמה מדוע לא נחשפה לכל העושר הגדול הזה.
הניתוק מהשטח
אחרי שנזפה בחילונים כהוגן על שהם (כלומר היא) כה שטחיים, סנדר-מולה כבר מוכנה לשלב הבא ותוקפת את החינוך החילוני על כך שהוא חסר בלימודי יהדות. האם יכול להיות טיעון מנותק יותר מהמציאות? היא מציינת שבנה הבכור בן חמש ובכך מעידה על הניתוק שלה מהשטח. היא פשוט לא מכירה את המערכת. אם יש דבר אחד שלא חסר בה, אלה לימודי יהדות.
כבר בגנים מתרכזים בלימודי חגים וקבלות שבת, עם החלוקה המגדרית בין הבן לבת. עמותות דתיות כמו חב"ד נכנסות לגני הילדים באופן חופשי, ואם הגן לא הספיק, יש את בית הספר. אם סנדר–מולה הייתה מבלה שם היא הייתה נחשפת למאמץ לפטם את תלמידינו בפרקטיקות דתיות בכל המקצועות. היא הייתה נתקלת במקצוע הליבה החדש "תרבות יהודית ישראלית", שבמסגרתו לומדים יהדות מכיתה א' ועד ט', כולל תפילות מגיל צעיר.
לו הייתה נוכחת בבתי הספר הממלכתיים היא ודאי הייתה נתקלת בבנות שירות לאומי ובנציגי עמותות שמחליפים את המחנכים ומלמדים במקומם מקצועות רבים. לו הייתה נוכחת יותר בבתי הספר של ימינו ודאי הייתה נתקלת באירועי קבלת תורה ותהלוכות בבתי כנסת, באירועי בת ובר מצווה עם רבנים ובטקסי סליחות.
לו הייתה מעמיקה במאבק של "מצקצקי ההדתה" היא הייתה גם נחשפת לכך שאנו דורשים ללמד את המקורות היהודיים באופן שיעורר חשיבה ודיון. אנו רוצים שילמדו את התנ"ך כמקור תרבותי והיסטורי מרתק ולא כספר הנחיות "עשה ואל תעשה". זאת בדיוק הדרך החילונית שלנו לתבוע בעלות על הזהות היהודית שלנו.
הניתוק: כאן זה לא אמריקה
לא ניתן להתעלם מההשוואה המוזרה שעשתה הכותבת בין מערכת החינוך היהודית-אמריקנית לבין זאת הישראלית. הרי מערכת חינוך מתקיימת בסיטואציה חברתית ולאומית מאוד מסוימת. בארה"ב העליונות של חירות הפרט מוטמעת היטב, והאמונה הרווחת היא שהדת היא עניין פרטי ולא פוליטי.
בתור מי שעובדת עם קהילות יהודיות בעולם, סנדר-מולה אמורה להבין שהזהות הדתית ובית הכנסת, מתפקדים כעוגן הקהילתי היחיד של היהודים, שלא לדבר על כך שגם בארה"ב הזרם האורתודוקסי הוא קטן יחסית.
זה הזמן להזכיר לקוראים שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה. הקיום של היהדות במרחב הציבורי הוא נרחב ומובן מאליו, ולא צריך להגן עליו.
בשורה התחתונה חשוב להבין שהאופן שבו משרד החינוך פועל להנכיח את היהדות, כולל ההיבט הפולחני שלה, בתוך מערכת החינוך החילונית, הוא הכרזת מלחמה על עולם הערכים החילוני. חבל ומצער לגלות שחילונים רבים מהווים "אידיוטים שימושיים" עבור הפוליטיזציה וההדתה של החינוך החילוני.
- מיכל שליו רייכר היא נשיאת הפורום החילוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
